בנבכי הנאורות הצבועה

מדינה נפלאה עם כתמים * אבו-מאזן נגד ה-BDS, "כוחות הקדמה" ועיתון "הארץ" בעד * הבריונות של "ארגוני הזכויות" * העיתונות הליברלית בעוד רגע של חרפה

במקצוע שבו אני עובד, כעיתונאי, חוששני שאני שייך למיעוט שטורח להזכיר מדי פעם שישראל היא מדינה נפלאה. ההישגים, כמעט בכל תחום אפשרי, הם מדהימים. שבעים גלויות שהתקבצו ויצרו את המדינה שהתרומה שלה לאנושות, פר-קפיטה, היא הגבוהה ביותר בעולם. מוצרי חקלאות, השקיה, התפלה, תרופות, אינספור פטנטים, פרסומים מדעיים, ועוד ועוד – מציבים את ישראל בקדמת הפיתוח האנושי.

אלא שכל הטוב הזה נפגע ונפגם לנוכח חברה עם פערים מפחידים. גם בתחום הזה ישראל מובילה. מדי שנה מתפרסם דוח העוני, והממצאים מדאיגים. השבוע פורסם דוח נוסף. גם לאחר שנוריד את האוכלוסיות שהמנהיגים שלהן, יותר מהקהילות עצמן, מעדיפים את הניכור על השילוב, עדיין הפערים מפחידים.

כך שמדינת ישראל היא בהחלט יצירה נפלאה. אלא שיש כתמים. זה העוני, ואלה הצעירים שאינם מסוגלים לרכוש דירה, ואלה פערי השכר המפחידים, מקום ראשון במערב, ואלה הרבבות שזוכים לתקציבי עתק מהמדינה למרות שהם מתעקשים לצפצף על המדינה, כביכול מתוך "אוהלה של תורה".

הממשלה ללא חרדים שקמה כאן הייתה יכולה והייתה חייבת לטפל בנגעים הללו. אבל היא מאיימת להתפרק בגלל מינוי יו"ר לוועדת החוץ והביטחון. רצינו פוליטיקה חדשה. אנחנו שקועים בתוך פוליטיקה ישנה.

 

בריונות ארגוני הזכויות

שני דברים קרו תוך שבוע. ראשית, הצעת החוק ליישום מתווה בגין, שלפני התיקונים היה מתווה פראוור – הורדה מהפרק. עברו ימים אחדים, ופתיחת מתקן השהייה בסופות שבדרום הפכה לרגע קט לבדיחה. המסתננים ברחו, ובינתיים הוחזרו.

הדיון הציבורי על שני הנושאים הללו הוא חשוב וראוי. ייתכן שיש צורך בשינוי ההצעה לבדואים, ייתכן שיש צורך באמצעים אחרים לטיפול במסתננים. אלא שבשני התחומים הללו אנחנו עדים להתפתחות חדשה. ארגוני "זכויות אדם" עברו שלב. זכותם המלאה למתוח ביקורת. זכותם להציג חסרונות. יש להם גם טענות נכונות. אבל זה לא הסיפור. משום שהגופים הללו פנו להפרת חוק, לאלימות ולבריונות. הם זנחו את ההליך הדמוקרטי, לרעת שימוש באלימות. הגופים הללו כבר אינם סומכים על תקשורת אוהדת, ויש להם כזאת. הם אינם זקוקים לדיון ציבורי. הם קיבלו אותו, והם היו הדוברים העיקריים, כמעט בלעדיים, בדיון הזה. הם אינם זקוקים אפילו לבתי המשפט, שבדרך כלל נמצאים בצד שלהם. הפעם הם פשוט צפצפו על מדינת ישראל, על בתי המשפט, על התקשורת. הם עמדו מאחורי ההפגנות האלימות בשמם של הבדואים. הם אלה שהתייצבו לצד הפרת החוק ההמונית של המסתננים.

יש מצבים שבהם המחאה הציבורית יכולה להצדיק גם צעדים בלתי נחמדים בעליל. זה בוודאי מוצדק כאשר "דגל שחור" מתנוסס מעל ההחלטה. בשני התחומים הללו – זה לא הסיפור. בעניין הבדואים, הצעת ההסדר מעניקה לבדואים הרבה יותר ממה שבתי המשפט קבעו בעניינם. כך שבוודאי אין שם דגל שחור. ובעניין המסתננים, הקמת מתקן השהייה בוצעה לאחר החלטת בג"ץ, שפסל את החוק שאפשר מעצר לשלוש שנים. מתקני שהייה כאלה קיימים במדינות דמוקרטיות נוספות, עם תנאי בידוד הרבה יותר קשים. זה המצב, למשל, באוסטרליה. אפשר ומותר לבקר החלטות כאלה. יש אמצעים טובים יותר לטפל בתופעה, באופן שהוא גם אנושי, וגם מתחשב באוכלוסיות רמוסות. הרי אלה תושבי דרום תל-אביב שמשלמים את המחיר, ולא הפעילים, שחכמים על חשבון אחרים. אבל בכל מקרה, אין בהקמת מתקן שהייה, שמלכתחילה מיועד לחלק קטן מאוד מהמסתננים, כאמצעי הרתעה בלבד, שום דגל שחור. ובכל מקרה, אפשר ללכת פעם נוספת לבג"ץ, ולתקוף את ההחלטה.  

אלא שהגופים הללו החליטו עברו להסתה, להתססה, לאלימות. הדמוקרטיה, הדיון הציבורי, המשילות, החלטות שיפוטיות – כל אלה נרמסו. הבריונות הרימה ראש. בשם "זכויות אדם".

 

ניצחון לתעשיית השקרים

השבוע זכתה תנועת ה-BDS לניצחון קטן. האגודה ללימודים אמריקאיים בארה"ב הצביעה בעד חרם על מוסדות אקדמיים בישראל. 66% מהמצביעים תמכו. זו האגודה האקדמית השנייה שנכנעת לחרם. עוד נורית אדומה בנוגע למצבה של ישראל בקמפוסים בארה"ב. בעוד שבועות בודדים תעלה הצעה דומה באגודת הבלשנים. נעם חומסקי, חובב חיזבאללה ידוע, הוא דמות מיתולוגית שם. התוצאה עלולה להיות דומה.  

בישראל עדיין לא ירד האסימון. מדובר בתנועה מסוכנת. זו התנועה שהיא ראש החץ במאבק לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. זו לא תנועת שלום. זו לא תנועה שנאבקת בכיבוש. זו תנועה שראשיה קרובים יותר לחמאס מאשר לפת"ח, ושתומכת בחיסול מדינת ישראל, לצורך הקמת מדינה אחת גדולה. ראשיה אומרים את הדברים באופן גלוי ופומבי.

הנאציפיקציה של רוג'ר ווטרס

אחד הדוברים הבולטים של התנועה בשנים האחרונות הוא רוג'ר ווטרס, סולן הפינק פלויד. כדאי לשים לב לדברים שאמר הזמר בראיון שפורסם לפני ימים אחדים, כאשר נימק את תמיכתו בחרם ואת עמדותיו העוינות כלפי ישראל. הוא סיפר, למשל, שרבנים מסוימים, מהימין הישראלי, "מאמינים שכל מי שאינו יהודי נמצא על פני האדמה רק כדי לשרת אותם והם מאמינים שילידי האזור, שהם גירשו ב-1948, הם תתי-אנוש. ההשוואות עם מה שקרה בשנות השלושים בגרמניה הן מוחצות, כך שזה לא מפתיע אותי שה-BDS מתחזק מדי יום".

ווטרס צודק. יש בישראל רבנים בימין הקיצוני עם דעות גזעניות ופשיסטיות. מדובר בבודדים. בבחירות 2013, מפלגת הימין הקיצוני, "עוצמה לישראל", שמתוך שני חבריה הבולטים רק אחד חשוד בעמדת גזעניות, לא עברה את אחוז החסימה. הבוחרים בעטו אותה החוצה. אז איך בדיוק הצליח ווטרס לקפוץ מקומץ זעיר של רבנים, שרוב הישראלים לא יודעים עליהם, להשוואה לגרמניה הנאצית?  

לצדו של ווטרס, בין התומכים הנלהבים ב-BDS, ניצב גם הפוסק החשוב ביותר של האיסלאם הסוני, יוסוף אל-קרדאווי, שמשדר תוכנית שבועית באל-ג'זירה. אותו קרדאווי הבהיר שהוא תומך בהיטלר, תוך הבעת תקווה ש"בפעם הבאה המוסלמים ישלימו את המלאכה". ומעניין, ווטרס הצליח להפוך קומץ של רבנים, שרוב הישראלים לא יודעים על קיומם, לחלון הראווה של ישראל, אבל הוא לא שם לב לפוסק הבכיר והמוכר ביותר באיסלאם הסוני, שהוא חלון הראווה הרשמי של האיסלאם. לשניהם יש דעות דומות על ישראל. שניהם חברים באותה תנועה גלובלית.

 

התמנון היהודי

באותה רוח ממשיך ווטרס וטוען ש"הלובי היהודי חזק באופן מוגזם, בעיקר בתעשיית המוזיקה שבה אני עובד. דיברתי עם הרבה אנשים שהם מבועתים שאם הם יעמדו לצדי, הם יידפקו. הם שאלו אותי: אתה לא מפחד על חייך? ואמרתי להם שאני לא".

האם אפשר להאמין לווטרס שהחברים שלו אחוזים בפחד עמוק? ובכן, מתברר שהתמנון היהודי המסוכן לא מפחיד אנשי אקדמיה רבים, רבים מדיי. הם תומכים בחרם. הם מפיצי דברי הבל ותועבה, ובעיקר שקרים, על הסכסוך בכלל ועל ישראל בפרט. והמפלצת הזו, של "לובי יהודי", לא מפחידה גם את חבריו של ווטרס בתעשיית הבידור. מל גיבסון הוא אנטישמי מוצהר, ושום דבר לא קרה לו. אלביס קוסטלו והפיקסיז ביטלו הופעות בישראל מסיבות פוליטיות. ככל הידוע, עד היום לא פורסמה שום "פתווה" של פוסק הלכה יהודי, שקרא לחסל מישהו מהם, או כל אדם אחר, שהעביר ביקורת על ישראל. לא ידוע על מישהו מהם שהיה בסכנת חיסול, וגם לא ידוע שמישהו מהם נזקק לשומרי ראש בגלל איומים על חייו.  

כדאי להזכיר שרק בחודש אפריל האחרון החליטה האגודה ללימודי אסיה-אמריקה (Association for Asian American Studies) להטיל חרם על ישראל. ההחלטה התבססה על שתי טענות כלפי ישראל שהופצו בקרב חברי האגודה. עסקתי בטענות הללו. שתיהן התבססו על שקרים. זה הסיפור של ה-BDS, שיש לו גם להקת תומכים בקרבנו. זה קמפיין שמפיץ שקרים ללא הפסקה. וזה עובד.

זה לא ברור אם ווטרס אנטישמי, למרות שכמו כל גלוח ראש, הוא מדבר על שליטה יהודית או ישראלית ברשת פוקס וב-CNN. אבל זה ברור שמדובר בנוכל ושקרן. ומה שברור יותר, ועצוב יותר, מצוי בעובדה שהלובי הפרו-ישראלי חלש הרבה יותר ממה שווטרס טוען, ותעשיית השקרים חזקה הרבה יותר ממה שנדמה לנו. כדאי להתעורר.

להלן תרגום לאנגלית של המאמר על השקרים של רוג'ר ווטרס:

http://blogs.timesofisrael.com/roger-waters-the-professional-liar/

 

חרם אקדמי בישראל

ארגוני האקדמאים בארה"ב אינם לבד. לפי פרסומים שונים החליטה אוניברסיטת חיפה שלא להעניק תואר ד"ר כבוד לפרופסור ישראל אומן, בגלל הדעות הפוליטיות שלו. הסיבה, אמר לי גורם בכיר מאוד, איננה הדעות הימניות שלו, אלא התמיכה שלו בסגרגציה לערבים. זו כבר לא דעה פוליטית, אמר האיש, אלא דעה פסולה. תגובת האוניברסיטה היא ש"תהליך הבחירה במועמדים לקבלת תואר דוקטור לשם כבוד הוא תהליך בעל מספר שלבים שרק בסופו מתפרסמים שמות המקבלים והנימוקים. תהליך זה טרם הסתיים וכל הדיונים במהלך הדרך הם פנימיים ואינם לפרסום".

הטענה על העמדות הפסולות מתבססת על ראיון עם אומן שפרסם עמיתי, שלום ירושלמי, ב-9.7.2010. חזרתי לאותו ראיון. אומן מציע שם את הפתרון של שתי מדינות, כאשר למעט ירושלים, כל הערבים יהיו חלק מהמדינה הערבית, וכל היהודים – חלק מהמדינה היהודית. הוא מציע לצאת מדפוסי המחשבה המקובלים, וטוען שיש צורך ברשת של אמצעי תחבורה, כך שאיש לא ייאלץ לעזוב את ביתו. אומן גם מציע באותו ראיון לדבר עם החמאס. אפשר לומר הרבה דברים על הרעיונות של אומן. מה שברור הוא, שאין שם שמץ של גזענות.

מה היה קורה לו הייתה מתפרסמת ידיעה על פסילת פרופסור מהשמאל? הייתה כאן רעידת אדמה. התקשורת הייתה זועקת, שוצפת וקוצפת. המילים "מקרתיזם" ו"חיסול הדמוקרטיה" היו מתנגנות ללא הפסקה.

 

אבו-מאזן, הארץ" וה-BDS

בשעה שבארה"ב הצליח ה-BDS לגרום לחרם על ישראל, ובאוניברסיטת חיפה הוטל חרם על פרופסור אומן, הצהרה מרתקת נשמעה דווקא מיו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. בשעת ביקור בדרום-אפריקה, עקב מותו של מנדלה, אמר אבו-מאזן שהוא תומך בחרם על מוצרי ההתנחלויות, אך הוא מתנגד לחרם כללי על ישראל. הכותרת לידיעה הייתה "המנהיג הפלסטיני מתנגד לחרם על ישראל". בהתחשב באווירה האנטי-ישראלית שאופפת את דרום-אפריקה, זו הייתה הצהרה אמיצה. שאפו.

כבר זמן רב שראשי ה-BDS טוענים שאבו-מאזן הוא "משתף פעולה". הם אינם לבד. זו גם העמדה של גדעון לוי, האיש שמוביל באף את הקו של עיתון "הארץ". הוא פרסם מאמר תמיכה בחרם כללי על ישראל, ולא רק על מוצרי ההתנחלויות, ובמאמר אחר טען לוי שאבו-מאזן וחבריו להנהגה הם "משתפי פעולה עם השטן".

מה לנו כי נבוא בטענות לאגודות מרצים בארה"ב, שנפלו ברשת תעשיית השקרים, ה-BDS, ההסתה והדה-לגיטימציה. הרי הם תמיד יכולים להסתמך על "הארץ".  

 

סקר או שקר?

זכיתי למטר של מחאות בעקבות הפרסום בשבוע שעבר על הסקר שלפיו יש מתווה שלום שיזכה לרוב של ישראלים ופלסטינים. המוחים מתעקשים לאשש את טענות עוכרי ישראל שאין בישראל רוב שיסכים לפשרה היסטורית. קואליציה של קצוות. אלה ואלה טועים. בהנחה שכל מי שהצביע למרכז ולשמאל יתמוך במתווה שיציג ראש ממשלה של הימין – הרי שאנחנו כבר מצויים על חמישים אחוז. ובהנחה שבין רבע לשליש ממצביעי הליכוד והחרדים יתמכו בהצעה של ראש הליכוד, הרי שכבר עברנו את החמישים אחוז. צודק מי שטוען שיש צורך לקחת סקרים בזהירות. במקרה דנן, הסקר על קיומו של מתווה שלום אפשרי כנראה משקף משהו.