הקרן משחקת באש.........

הבדואים לא בחרו בהקצנה אלא בקו שתומך בהידברות תוך כדי עמידה על זכויות * התנועה האסלאמית, עדאלה ובל"ד משכו לק הניצי * הקרן החדשה נכנסה לתמונה על כל כוחה וארגוניה וחיזקה את הקו האנטי-ישראלי, שפוגע בבדואים * פרופסור גדעון קרסל על הונאת הזכויות הקרקעיות בשיטת "ג'יד, ג'יד, ג'ידי"

לפני למעלה משנה הגיע אליי מידע שלפיו הקרן החדשה לישראל בוחשת בעניין הבדואי. לא סתם בוחשת. בקרב הבדואים יש שני מחנות. בניגוד למידע המסולף שמוזרם על ידי עמותות שונות, הייתה הידברות נרחבת עם של אנשי שלטון עם הבדואים, ובין הבדואים לבין עצמם הייתה מחלוקת קשה. מצד אחד עמדה ההנהגה הנבחרת, מועצת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, שהם הכפרים שמצויים במוקד הבעיה. המועצה בחרה בהקשבה, בהידברות, בהתקדמות, בהשגת הסדר. בראש הוועד עומד אברהים אלוקילי. זה לא היה בשנות החמישים. זה קרה בשנה שעברה, 2012.

בצד השני עמדו גורמים שהבעיה שלהם אינה קרקעות הבדואים, אלא עצם הרעיון הציוני. הקו הפרגמטי של אלוקילי לא מצא חן בעיניהם. הזמן עבר, הזירה התחממה, וכדי להבין מדוע היא התחממה, ומדוע יש מי שמתעקש לגרום לאינתיפאדה בתוך ישראל, צריך לחזור לאותם ימים לא רחוקים. השר בני בגין ניסה לקדם את התוכנית שקיבלה בסופו של דבר את הכינוי "מתווה פראוור", על שמו של אהוד פראוור, ראש אגף תכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה. בגין עשה מאמץ עילאי לפתור בעיה שנמשכת עשרות שנים. הוא סייר בשטח. הוא קיים מפגשים עם המועצה. רבים שם, ואלוקילי בראשם, חשבו שיש בתוכנית חלקים הוגנים. המתנגדים נכנסו לפעולה. הם חברו יחד כדי לטרפד כל ניצן של הסכמה לתוכנית. והנה מה שהם כתבו אז, לפני למעלה משנה:

"אלוקילי נחשב זה מכבר כמי שמחבל בניסיונות של מנהיגים אחרים לקדם קו ניצי יותר מול הממשלה. אלוקילי השתתף לאחרונה בכנס הסברה לקידום תכנית פראוור בכפר ואדי אל נעם לצידו של בני בגין ובכירים נוספים. השתתפותו עוררה את זעמם של ראשי הוועדים בכפרים הבלתי מוכרים".

הדברים המדהימים על דרישה ל"קו ניצי יותר מול הממשלה" לא פורסמו בעלון של בל"ד, ולא באחד מפרסומי התנועה האיסלמית. הם פורסמו באתר "נא להכיר", שמופעל על ידי שתי"ל, הזרוע הביצועית של הקרן החדשה. האתר, לפי הצהרתו העצמית, מתיימר להציג את "תוכניות הממשלה לפינוי המוני והרס של בתים בישובים הבלתי מוכרים בנגב". הלשון מבהירה את הכוונה: פעילות להקצנת עמדות הבדואים. עברו עוד חודשים אחדים, ואותו אתר דיווח בשמחה בולטת ש"נבחרו שני מנהיגים חדשים, עטיה אל-עסאם יעמוד בראש המועצה ומוחמד אבו פריחה ישמש כסגנו. ההנהגה החדשה צפויה לאמץ קו ניצי יותר".

נגד אלוקילי הושמעו טענות על אי סדרים. נכון? לא נכון? מה שברור הוא, שאל-עסאם, איש התנועה האיסלאמית, מייצג את הכפר אבו תלול. זה היה כפר בלתי מוכר. הוא הפך לכפר מוכר. איך זה שהאיש הזה מייצג את הכפרים הבלתי מוכרים? זה בניגוד לתקנון, אמר גורם בדואי בכיר לח"מ, וזה בוודאי מנוגד להיגיון. אלא שאל-עסאם נתמך על ידי הקואליציה הרדיקלית. אז למי חשוב הנוהל התקין. כאשר שורה של גופים חפצים ביקרו של האיש עם הקו הניצי המבוקש, הוא האיש שייבחר.  

בשיחה עם אלוקילי, הוא מבהיר שהוא עדיין מכהן כראש המועצה, ושההדחה שלו והבחירות שהתקיימו הם חסרי משמעות. הוא מבהיר שיש חלקים בתוכנית ההסדרה שהוא מקבל, ויש חלקים שהוא אינו מקבל. הוא גם מציין שהוא הגיש תוכנית אלטרנטיבית בשיתוף עם פרופסור אורן יתפחאל מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון. 

בהמשך התברר סופית שזו השלוחה של הקרן, בכבודה ובעצמה, ששותפה לעידוד ההפגנות. האתר של שתי"ל הוא זה שהכריז על "יום זעם" נגד התוכנית. ההפגנות שהתקיימו במוצאי שבת מבהירות שהגורמים הרדיקליים משתלטים על המאבק הבדואי. הם הופכים אותו למאבק אנטי-ציוני. בקדרה הזאת בוחשים גורמים כמו התנועה האסאלמית ואנשי בל"ד. ללא השלטון הישראלי הם היו הורגים אחד את השני, כפי שקורה במזרח התיכון. אבל לפעמים יש להם מטרה משותפת. הם אינם רוצה פתרון, שוויון או הסדר. הם רוצים עימות ופרובוקציות. אוטובוסים מהצפון מגיעים למוקדי הבדואים. זה לא שרוב הבדואים אתם. אין צורך ברוב. יש צורך במיעוט אלים. הם רוצים גינוי בינלאומי לישראל,  דה-לגיטימציה ודמוניזציה. זה בדיוק החיבור, הידע, הקשרים, שמספקות העמותות שממומנות על ידי הקרן החדשה. זה לא ברור אם מדובר באידיוטים שימושיים בשוגג או באידיוטים בזדון. התוצאה היא אחת.

נגד הבדואים

זה הרקע. הנציגות הנבחרת של הבדואים רצתה לקדם את זכויות הבדואים. הגורמים הרדיקליים רצו הקצנה. זה לא ברור אם זו הקרן שתמכה בתנועה האיסלמית, בעדאלה ובבל"ד, או שהגופים הללו תמכו בה. התוצאה ברורה. קואליציה חדשה נוצרה. הקואליציה הרדיקלית. ארגוני הקרן נכנסו לפעולה. אחת התוצאות היא סרט ההסתה, "כנר ללא גג", שהופץ על ידי רבנים לזכויות אדם. 

זו לא הפעם הראשונה שבה הקו המתון נדחף לרעת הקו הרדיקלי. בעשור האחרון זה קו שמאפיין חלק מהשמאל. זה הקו שבו בחרה גם הקרן החדשה. ראש המועצה לכפרים בלתי מוכרים בנגב, שנבחר לתפקידו כדין, שמייצג את לב הבעיה, ביצע פשע בל-יסולח. הוא חשב שיש צורך בהידברות. הוא נזרק החוצה. זה בערך כמו לצאת נגד, נניח, אבו-מאזן, ברגע שיוותר על זכות השיבה. בשמאל כבר היה מי שהדביק לו ויתור כזה, וטען שהוא "מכר את נשמתו לשטן". השטן הוא כמובן ישראל. זה אותו היגיון אולטרה-רדיקלי ואנטי ישראלי שהוביל את ההתנגדות להסדר הקרקעות בנגב. כאשר הגוף המבצע של הקרן החדשה קובע מראש שמדובר ב"הרס המוני", כל גורם בדואי שחושב אחרת הופך ל"מחבל" ולמי שמפריע ל"קו ניצי יותר". גם כך, הבדואים, שהיו בעבר קבוצה בעלי זהות ייחודית, עוברים בעשור האחרון תהליך כפול של איסלאמיזציה ופלסטיניזציה. הקרן מחזקת את התהליך הזה.  

 
תורמים להקצנה
דורון אלמוג, ראש מטה היישום להתיישבות ופיתוח כלכלי של הבדואים בנגב, במשרד ראש הממשלה, נחשב כבר שנים לנציג הבדואים. הוא השתדלן הכי טוב שיש להם. הוא אפילו חטף על כך ביקורת נוקבת מעמיתי קלמן ליבסקינד. השבוע פרסם אלמוג מאמר שמבהיר שההפגנות לפני שבוע לא היה בעד הבדואים אלא נגד עצם קיומה של מדינת ישראל.
בקרן החדשה יש אנשים רציניים שרוצים ישראל מתוקנת ולא ישראל מחוסלת. הם אינם יודעים שהגוף שהם חברים בו משחק באש. זה מסוכן. בעוד ימים אחדים הרדיקלים מתכננים הפגנות נוספות. מיעוט שינסה להבעיר את השטח. מיעוט מסוכן שמורכב מאיסלאמיסטים ואנשי בל"ד, וזוכה לרוח גבית של פעילי הקרן. כדאי שיקראו את המאמר של אלמוג. ובעיקר, כדאי שיתחילו לפעול.
יכול להיות שהכוונות של הנהלת הקרן אחרות. יכול להיות שהכוונה היא לסייע לבדואים. אלא שספק אם התורמים לקרן יודעים שכספם משמש להסתה נגד המדינה ולהצתת מהומות תחת הכותרת של "יום זעם". פעילי העמותות, בשוגג או בזדון, ניצבים בראש החזית להקצנת עמדות הבדואים, תוך שיתוף פעולה עם גורמים אנטי-ישראליים, אנטי-ציוניים, שאין להם שום עניין עם המצוקה הבדואית. בעיתון "הגרדיאן" הבריטי כבר פורסמה עצומה נגד ממשלת ישראל שמנשלת את הפלסטינים. החותמים חברים באותה להקה שתומכת ב-BDS כמו בכל מיזם אנטי-ישראלי. ארגוןNGOMonitor פרסם על כך דוח מיוחד. זו פעילות חובקת עולם. הפעילים הללו התייצבו לד הקיצוניים. הבדואים ומדינת ישראל משלמים וישלמו על כך מחיר גבוה.

מחלוקת אקדמאים
בין אנשי אקדמיה יש מחלוקת נוקבת על זכויות הבדואים. מצד אחד, הופיע מאמרשל אורן יפתחאל, סנדי קדר ואחמד אמארה, שמחזק את טענות הבדואים. מאמר אחר, של חוקרים מהאוניברסיטה העברית, חבצלת יהל, רות קרק וסת' פרנזמן, מציג עמדה שונה, ומפריך את הטענות על זכויות ילידיות ובעלות הקולקטיבית. 
דובר ארגון הרבנים הפיץ השבוע מידע, בתגובה למאמר שלי, על כך שהתנועה הציונית, לפני קום המדינה, קנתה אדמות מהבדואים. והנה לנו הוכחה לזכויות שלהם. פרופסור גדעון קרסל, אחד המומחים החשובים בחקר הבדואים, הציג בפניי השבוע תמונה קצת שונה. הוא סיפר על האנתרופולוגית הפינית הילמה גרנקוויסט. היא כתבה על היהודים שהיו כמהים לגאולת קרקע. המקומיים הציגו את עצמם כבעלי קרקעות והרבו מחיר. הבעלות הייתה, אומר קרסל, על סמך "ג'יד, ג'יד, ג'ידי". כלומר, זו אדמה של אבות אבותיי. השיטה פעלה אז, וספק אם אי פעם נפסקה. כך שעם כל הכבוד לקניית קרקעות בתקופות קודמות, זו לא ההוכחה לבעלות על אדמות, ובוודאי שלא על "מאות שנים" של בעלות. לפתע שכחנו שמדובר בחברה נוודית. גם פסקי הדין שעסקו בנושא שמעו את הטענות, והם דחו אותן משום שהטענות הנוגדות, כמו אלה שהציגה פרופ' קרק, היו רציניות יותר. אלא שדווקא המחנה שבדרך כלל מקדש את החלטות בתי המשפט בכלל ובג"ץ בפרט - הופך פתאום את השופטים לזרוע של גוש אמונים. זה לא רציני.

תגובה לתגובות

התגובה העיקרית למאמר שלי הייתה שלבדואים יש זכויות. הטענה שלי לא הייתה שאין להם. הטענות שלי היו ונותרו נגד קמפיין ההסתה והשקרים. העליתי נקודות מאוד ספציפיות. למשל, על כך שההתיישבות הבדואית באום חיראן, שמצויה במוקד המאבק, החלה בעיקרה רק לאחר הגשת התוכנית ליישוב חירן, ונגד השקר שהיישוב מיועד ליהודים בלבד; כתבתי שהמדינה מציעה פתרון חלופי, ושרוב הבדואים, למשל משבט אלקיעאן, הסכימו להסדר; כתבתי שבנסיבות הללו, ההשוואה לגירוש יהודי רוסיה היא מעשה נבלה. אף אחד מאלה שפרסמו את התגובות לא התמודד עם הטענות. במקום מאבק בעד פתרון נדיב יותר זה הפך למאבק שטנה והסתה נגד ישראל.
בין הפעילים למען הבדואים יש גם אנשים רציניים. ייתכן שהכוונה שלהם הייתה טובה. ייתכן שהם לא התכוונו ליצור קמפיין שכולו עלילה נגד מדינת ישראל. אבל זו הייתה התוצאה. הם חייבים לחזור בהם ולהתנצל. בינתיים הם לא פגעו רק במדינת ישראל. הם פגעו גם, ובעיקר, בבדואים עצמם.