סרט עלילה

אחד הקמפיינים המתועבים ביותר נגד ישראל, שמציג את המדינה כגזענית, וכיורשת האנטישמיות, מנוהל בימים אלה בחסות "רבנים לזכויות אדם" ועיתון "הארץ". הנה מה שהם מציגים, והנה עובדות האמת

להלן המאמר באנגלית, כפי שפורסם ב-TIMES OF ISRAEL: http://blogs.timesofisrael.com/the-blood-libel-film/

כבר חודשים שבעולם הרחב ובישראל עצמה מתנהל קמפיין אדיר, עם תקציבים ללא הפסקה, שנועד לחמם את זירת היחסים בין מדינת ישראל לבדואים. אחד משיאי הקמפיין הוא סרט תעמולה שמציג את גירוש הבדואים מאדמתם. הכוכב הראשי הוא תיאודור ביקל, שגויס למשימה בעיקר משום שבעבר גילם את דמותו של טוביה החולב ב"כנר על הגג". הסרט, בתעלול תעמולתי, נקרא "כנר ללא גג". וזה עוד כלום לעומת התוכן. הבדואים מוצגים שם כמי שמופעלת נגדם גזרת הגירוש האיום והנורא, כפי שהופעלה על היהודים בימים הקשים של שלטון הצאר האנטישמי, כחלק מהעלילה של כנר על הגג. עלילה תרתי משמע. קשה להאמין, אבל הסרט הופק על ידי ארגון "רבנים לזכויות אדם".

לצד סרט התעמולה ניצב, כמו תמיד, עיתון "הארץ", שמספק אינספור מאמרים, כולם באותו כיוון, כולם בעלי אותה עמדה, על המדינה הגוזלת והעושקת, ועל הבדואים המגורשים. חופש הדיון והביטוי מעולם לא נראה עלוב כל כך, כפי שהוא מצטייר מהקו האחיד, הבולשביקי, של העיתון לאנשים שחושבים אותו דבר. 

הדיון על ההסדר הראוי להתנחלות הבדואית הוא דיון חשוב. יש מי שטוענים שמדובר בנוודים, שכל טענותיהם על בעלות על קרקע הן פיקציה, ויש מי שטוען שהמדינה צריכה להכיר בטענות הבעלות שלהם גם אם הן אינן מתאימות לשיטות הרישום המוכרות, החל מהתקופה העותומנית, בהמשך הבריטית, וכמובן הישראלית.

כבר שנים שמדינת ישראל שוברת את הראש. מצד אחד, רק מיעוט מבין הבדואים הגישו טענות על בעלות, והן נדחו בהליכים משפטיים. בחלק מהתביעות התברר שטענות על "בעלות שנמשכת כבר מאות שנים" התגלו כזיוף. צילומי אוויר מהמאה האחרונה הבהירו ש"יישוב של מאות שנים" לא קיים אפילו עשרות שנים.  

הסדר נדיב

למרות הקביעות השיפוטיות, ולמרות שרוב הבדואים לא העלו טענת בעלות, החליטה המדינה על הסדר נדיב. כל משפחה בדואית זכאית ליחידת קרקע באחד מהיישובים הבדואיים שהוקמו במרחב שעליו הם חיים, ויש תכנון להקמת יישובים רבים נוספים. ההסדרים שגובשו מנסים להיות קרובים ככל היותר למסורת ולמורשת הבדואית. זו הסיבה שיחידת קרקע ביישוב בדואי עומדת על קרוב לדונם, הרבה יותר מיחידות קרקע ביישובים שלא נועדו לבדואים. מצד שני, מדובר בהסדר שיעלה בקנה אחד עם המקובל במדינה מסודרת, שבה בעלות על קרקע מחייבת רישום, ושמגורי בני אדם מחייבים תשתיות, מים זורמים, חיבור לחשמל ודרכים סלולות. זה לא קל. זה לא פשוט. יש התנגשות בין מסורת נוודית לבין מדינה מודרנית. ישראל איננה היחידה שנאלצה להתמודד, במהלך שנות כינונה, בטענות של קהילות עם אורח חיים שונה. אוסטרליה התמודדה עם האבורג'ינים, בארה"ב אלה היו האינדיאנים, בסקנדינביה בכלל, ובשבדיה בפרט, אלה הילידים הסאמים, שמתלוננים על גזל אדמות וקיפוח, במדינות רבות אלה הצוענים, ולישראל יש את הבדואים.

סרט התעמולה אינו מציג את הדילמות הקשות. הסרט עושה לעצמו חיים קלים. ישראל נכנסת לנעליו של השליט האנטישמי האכזר. היא מגרשת ומנשלת והורסת וגוזלת, והבדואים המסכנים עומדים חסרי אונים מול האכזריות התהומית הזאת. אין כמו גירוש היהודים ב"כנר על הגג" כדי להעצים את הטרגדיה, וכדי לפרוט על הנימים הרגישים ביותר של העולם בכלל, ויהודים בארה"ב בפרט. הנה לנו עוד הוכחה למה שעושה ישראל למיעוטיה. הנה לנו עוד הוכחה לאפרטהייד, גזענות ושאר ירקות מבית המדרש הידוע.

העובדות שהוסתרו

בחודשים האחרונים הפך הסיפור של חירן, או אום אל-חירן, לראש החץ של הקמפיין נגד כל הסדר לפתרון בעיית הקרקעות. הפזמון החוזר של השבועות האחרונים נשמע כך: "היישוב הבדואי אום אל-חירן אמור להפוך באמצעות גזל, נישול וטרנספר ליישוב ליהודים בלבד, חירן, בהתאם למדיניות הגזענית של מדינת ישראל". זו תמצית הטענות שהופיעו בסדרת מאמרים בעיתון "הארץ".

הטענות הללו מושמעות שוב ושוב. אלה הטענות שבסרט. אלה הטענות שמופצות בעולם הרחב. אלה הטענות שמופיעות במאות אתרי אינטרנט בעולם. הקמפיין הפך לגלובלי. יש כמובן רק בעיה אחת. מדובר בכזבים. כך שכדאי להזכיר את העובדות הבסיסיות: ראשית, הבדואים בני שבט אלקיעאן, שהם העילה למהומה הנוכחית, הועברו לפני עשרות שנים, מרצונם ולפי בקשתם, בגלל סכסוך שבטי, לאזור יתיר שבנגב. שנית, בזמן שהיישוב חירן תוכנן, לפני קצת יותר מעשור, לא היו שם בדואים, או שהיו שם בודדים בלבד. המעבר לאום אל-חיראן התרחש בעיקרו בעקבות תכנון היישוב החדש. צילומי אוויר מוכיחים זאת. שלישית, רק חלק קטן מתוכנית המתאר של חירן מצוי על אדמת הפולשים החדשים. רביעית, בסמוך למתחם שבו התיישבו בני שבט אלקיעאן הוקם יישוב מסודר, חורה, עם תשתיות חשמל, מים, דרכים מסודרות ועוד. חמישית, כל משפחה מהשבט זכאית לקבל קרוב לדונם אדמה. החישוב הוא, למעשה, לפי מספר הנשים. ראש משפחה עם שלוש נשים זכאי לשלושה דונם. גם רווק מעל גיל 24 זכאי ליחידת קרקע דומה, כדי לדאוג לדורות הבאים. שישית, בנוסף לקרקע בחינם, עם תשתיות חינם אין כסף, מקבלת כל משפחה גם פיצוי כספי על המבנה הישן, והלא חוקי, שהיה בחזקתה. שביעית, והנה לנו הפתעה, רוב בני השבט, 3,000 מתוך 4,000, דווקא חשבו שמדובר בהסדר הוגן, והם אכן עברו ליישוב חורה. שביעית, היישוב חירן אינו מיועד לדתיים בלבד וגם לא ליהודים בלבד. כל בדואי שרוצה לקנות שם קרקע - מוזמן לעשות זאת וזכאי לעשות זאת. זה כמובן עולה כסף. ביישוב מיתר, למשל, החליטו בדואים מהסביבה לקנות לעצמם מגרשים. איש לא מנע זאת מהם.

עידוד קמפיין השנאה

איך אפשר להפיק סרט שבו מתעלמים לחלוטין מהרקע, מההטבות לבדואים, מההחלטות השיפוטיות, ועוד? "לגבי בתי המשפט, פסיקותיהם לא רלוונטיות להשוואה שערך הסרט. גם בתי משפט יכולים לשגות". מדוע לא ציינתם את העובדה שכל משפחה וכל צעיר זכאים לקרקע: " מדובר בחלק קטן מהאדמה החקלאית שהייתה להם, וכפייה של העברתם לעיירה. לבדואים מגיע כמונו וכמוך הזכות לבחור את אורח חיים. מגרש שניתן במסגרת העברה שמציעה רק אופצייה אחת, דהיינו העברה בכפייה, איננו מתנה כי אם חלק מסנקציה. תוכנית פראוור, כפי שהיא מנוסחת כרגע, מכוונת לשליל בעלותם של הבדואים על מרבית קרקעותיהם וכוללת מרכיבי פיצוי חלקיים". מדוע לא ציינתם שבנושא החם ביותר, אום אל-חיראן, רוב תושבי השבט הסכימו לקבל את ההסדר, ולעבור ליישוב הסמוך חורה? "מתווה פראוור איננו מתווה וולונטרי. אין לנו התנגדות לכל בחירה וולונטרית של אדם או קבוצה. אין לנו ספק שיש בדואים שמרצונם החופשי בוחרים לעבור לעיירות וזה בסדר גמור, אבל ניתן גם לשאול האם אנשים שקיבלו מסר שאין להם ולא יהיה להם סיכוי להישאר איפה שהם גרים באמת קיבלו החלטה מרצונם החופשי". מדוע לא ציינתם שכל תושב בדואי רשאי לגור בכל יישוב חדש, כך במיתר הישנה, שבה כבר גרים בדואים, וכך גם בחירן, כאשר זו תוקם?  "נחזור להשוואה בסרטון. בשני המקרים הגירוש איננו טוטאלי - גם ליהודים מסוימים ברוסיה וגם לבדואים מסוימים נתאפשר לגור מחוץ לאזור התחום כפרטים, אבל בשני המקרים היישובים המזוהים עם הקבוצות הללו נמחקו והועברו בכפייה או שזה מה שצופן להם העתיד לפי תוכנית פראוור. ספציפית לגבי חירן, שזו קהילה המיועדת לדתיים לאומיים יהודים, ספק גדול שבדואי יכול היה להיכנס בקלות לגור שם. וגם אם כן, פירושו של דבר לוותר על אורח חייו החקלאי והמבנה החברתי".

עד כאן התגובה המביכה.

זכותם של הרבנים והעיתונאים והפעילים להציג בעיות בהסדר. זכותם לטעון שלבדואים יש זכויות גדולות יותר, ושכל מקום שבו דרכה כף רגלו של גמל, או שנטה אוהלו של בדואי ללון - שלו המקום ושל צאצאיו לעולמי עולמים. ביקורת על הצעות המדינה, כמו מתווה פראוור, שגובש בעקבות ועדת השופט אליעזר גולדברג, היא עניין לגיטימי. יש טענות שראויות להישמע. זכותם של גופים שונים להגיש הצעה חלופית להסדר. והם אכן הגישו. ייתכן אפילו שמדובר בהצעה ראויה. אבל הקמפיין, שסרט העלילה במרכזו, איננו ביקורת, אלא הטעיה, העלמת עובדות בסיסיות והסתה נגד המדינה. הסרט אינו מציג את הפתרונות. הסרט, במסגרת הקמפיין שמתפשט בעולם כמו אש בשדה קוצים, מתאר את הגירוש הגזעני, בנוסח אנטישמי, שמבצעת ישראל. גם הצדיק הידוע, נורמן פינקלשטיין, כבר הצטרף לחגיגה, כולו אחוז התרגשות מהדברים הנוקבים של ביקל. הוא לא יחמיץ הזדמנות לנגח את ישראל.

"סרטון זה לא בא חלילה להשוות את מדינת ישראל לרוסיה הצארית", כתבו הרבנים בדף האינטרנט שהציג את הסרט. זה הופיע רק בעברית. בעקבות ביקורת שפרסם נחום ברנע על ההשוואה המקוממת, פרסם הארגון הודעה שלפיה "מבחינות מסוימות גירוש פראוור קשה יותר מגירוש היהודים לתחום המושב". ואנחנו, הם חוזרים ואומרים, גם בתגובה לשאלות הח"מ, "דואגים לתדמיתה של ישראל".

הדאגה הזו ראויה להמחשה. הסרט מציג בדואי שמקבל צו גירוש. הוא מסרב להתפנות. ואז לפתע מגיחים שני הליקופטרים מאיימים. מי יודע, אולי הפצצת התופת בדרך. הכל ברמזים. הרי הם לא טענו שם שההליקופטרים מפציצים. הם רק מראים אותם. תרגיל מניפולטיבי מצוין לצורך עידוד קמפיין השטנה נגד המדינה העושקת. זה השלב שבו מופיעים הבולדוזרים ההרסניים, ואחר כך, כצפוי, תמונות של יהודים מגורשים צועדים אל גורלם המר. ואם ההקשר לא ברור, אז ביקל מסיים את הסרט במונולוג שלא מותיר מקום לספקות: "זה מרגיז אותי שהאנשים שאומרים לבדואים לעזוב הם הצאצאים של המגורשים מרוסיה". הצופה שאינו מכיר את העובדות נותר מלא זעם וטינה. מלאכת מחשבת של תעמולת זוועה. ישראל היא לא מדינה. מדובר במפלצת.

אפרטהייד מתוצרת "הארץ"

ברקע מתנהל לו, כבר זמן ארוך, קמפיין מתוצרת "הארץ". היו שם הרבה הבלים, אבל נסתפק רק בשניים, שהופיעו השבוע. עודה בשאראת טען שמדובר בגזל אדמות אום אל-חירן, וקפץ למסקנה שמדור באפרטהייד. עבר יום אחד, ופרופסור איל גרוס טען שמדובר בפינוי יישוב בדואי לצורך הקמת יישוב יהודי. במאמרים הרבים מספור שפורסמו ב"הארץ" לא הופיעה העובדה הפשוטה, שהפלישה לאום אל-חירן התחילה רק עם היוזמה להקמת חירן. האם זה מוגזם לדרוש מפרופסור למשפטים ידיעת עובדות לפני כתיבת בדותות? הרי אפשר לטעון טענות ראויות נגד ההסדר, ויש כאלה, בלי צורך במסכת גדולה כל כך של שקרים. וכך, כשחוזרים על שקר אלף פעמים, הוא הופך לעובדה. המילים טרנספר ואפרטהייד הופיעו בקמפיין, כדי להצביע על הנבל. זה כמובן הפרויקט הציוני. זה מה שהוא עשה ב-48. זה מה שהוא עושה בשטחים. זה מה שהוא עושה לבדואים. כך בונים הסתה. כך יוצרים דמוניזציה. לעיתון "הארץ" יש מסורת ארוכה של הפצת שקרים בנוגע לאפרטהייד. השקרים כבר נחשפו. אבל העיתון לא יוותר. הוא דוהר.

הסדר הוגן לבדואים אינו עניין פשוט. מה שברור הוא, שהמתווה שבו בחרה המדינה איננו גירוש, נישול או טרנספר, אלא הסדר נדיב, שעלה ועולה למדינה מאות מיליוני שקלים, כשהבדואים זוכים להטבות אדירות. יש אפליה לרעה של היהודים ואפליה לטובה של הבדואים. יהודי אינו רשאי לקבל קרקע חינם ביישוב בדואי, וגם לא לקנות קרקע במחיר מוזל שמוצע לבדואים, כשיש אפשרות כזאת. בדואי, לעומת זאת, יכול לבחור בין יישוב בדואי לבין יישוב יהודי. הוא רוצה לגור בחורה? הקרקע עם התשתיות מחכה לו ללא תשלום. הוא רוצה לגור בחירן? הוא זכאי לעשות זאת, בתנאים זהים ליהודי, ארמני או בודהיסטי.

מסורת העלילות

ההתייצבות האוטומטית של "ארגוני זכויות" ועיתון "הארץ" לצד הבדואים שמתנגדים להסדר, ולא לצד אלה שתומכים בו - היא ערובה להכשלת ההסדר. בדיוק כמו "כוחות הקדמה" בעולם, שמלבים את קמפיין ה-BDS ופנטזיית השיבה. כך לא מגיעים להסדר. כך מחזקים את הסרבנים. כך מנציחים את הסבל ואת הסכסוך ואת שפיכות הדמים. זה מה שעושים "המתקדמים" לעניין הפלסטיני; זה מה שעושים עכשיו "פעילי הזכויות" לעניין הבדואי.  

למעשה, ספק אם יש בעולם קהילה בעלת מאפיינים דומים, ילידית או נוודית, שזכתה להסדר נדיב כל כך. אבל סרט התעמולה הצליח להפוך את התמונה. כך שצריך לשים דברים במקומם. זה לא שהיהודים עושים לבדואים מה שהאנטישמים עשו ליהודים. זה בדיוק להפך. אלה "ארגוני זכויות", אלה "רבנים לזכויות אדם", וזה עיתון "הארץ", שממשיכים במסורת הישנה, המאוסה, של עלילות. פעם זה היה נגד יהודים. היום זה נגד מדינת ישראל.

להלן המאמר באנגלית, כפי שפורסם ב-TIMES OF ISRAEL: http://blogs.timesofisrael.com/the-blood-libel-film/

לקבלת עדכונים על מאמרים חדשים ועוד,
הצטרפו לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני