השד העדתי והבכייני

זה קרה לפני עשרים וחמש שנה. ברקוביץ התאהב בבוזגלו. והוא התאהב בה. ההורים של ברקוביץ הבהירו שלא יקום ולא יהיה. הם לא יגיעו לחתונה. ברקוביץ הייתה בת טובים, בדרך לחוג יוקרתי. בוזגלו היה בשלבים של השלמת בגרות, אחרי הצבא. ההורים, בסופו של דבר, התרצו והגיעו. השנים עברו. היחסים הפכו לחמים. בוזגלו עצמו רכש השכלה והפך לאחד מעורכי הדין המובילים. בדרך להצלחה בוזגלו עברת את השם שלו. כשההצלחה הגיעה, הוא החזיר את השם המקורי. הסיפור אמיתי, למעט השמות.

האם משהו השתנה? בוודאי שהשתנה. אבל עדיין יש תופעות כאלה, כמו הסיפור של מישל מלכה, שלא התקבל לעבודה, בגלל שהוא מזרחי, וזכה לאחרונה לפיצויים של 50,000 ₪ מהתעשייה האווירית. מועמד ערבי, מזרחי, אתיופי, יזכה להרבה פחות הזמנות לראיון, בעקבות בקשת עבודה, לעומת מועמד בעל שם אשכנזי המתאים. זו אפליה מרתיחה. מי שמציג את הממצאים בתחום הזה הופך לאויב האומה. יש כאלה שלא רוצים לשמוע. "הכל בסדר, וזה רק בראש שלכם", הם אומרים. עובדות לא יבלבלו אותם.

 הסרט של אמנון לוי מעורר דיון ציבורי, משום שכל סרט בתחום הזה מעורר. זה לא הופך את הסרט לטוב יותר או גרוע יותר. זה אומר שהנושא העדתי עדיין דליק. השנים עוברות, וההתרגשות עדיין כאן. גם סרט שעשה בעבר עמנואל רוזן, "אל תקרא לי שחור", באותו נושא, באותו ערוץ, יצר גל דומה.

נתונים מדאיגים ומעודדים

הנתונים ידועים. המזרחים מצויים פחות באוניברסיטה, אחוזים בודדים בלבד בין המרצים, ומשהו סמלי בלבד בצמרת השיפוטית. שופט אחד, אולי שניים, בין ארבעה עשר משופטי ביהמ"ש העליון. יש שינוי, אבל הוא איטי מדיי. פה ושם הנתונים מצויים במחלוקת. יש מי שמעיד על פערים הולכים ונמשכים, ואולי אפילו מתרחבים, ויש מי שמציג נתונים על צמצום משמעותי בפערים. מדובר, לפעמים, גם במניפולציות. משום שהנתון המשמעותי ביותר הוא "נישואי תערובת". הם מצויים על משהו שבין שלושים לארבעים אחוזים. אין נתונים מדויקים. זה אחוז מדהים, משום שהמכסימום, בבחירה עיוורת של בן/בת זוג, הוא חמישים אחוזים. כך שאם מתייחסים ל"מזרחים" ול"אשכנזים" כאל קטגוריות אתניות או עדתיות, הרי שישראל מצויה במקום הראשון בעולם ב"נישואי תערובת". זו לא הוכחה לגזענות. זו הוכחה לכך שהגזענות הולכת ונעלמת. ייתכן שאותו "מלכה", או "בוזגלו", הוא כבר בן למשפחה מעורבת. וייתכן ש"רבינוביץ", שהתקבל לעבודה, גם הוא בן למשפחה מעורבת. הוא בכלל הבן דוד של "בוזגלו". יש רבים כאלה. הם הולכים ומתרבים.

התוצאה היא, שיש צורך לקרוא מחקרים בתחום הזה בזהירות. משום שיש פחות "מזרחים טהורים" ופחות "אשכנזים טהורים". כך שבאופן פרדוכסלי, הפערים רק הולכים וגדלים. משום שהקבוצות ה"טהורות" הולכות וקטנות. "טוהר הגזע" נותר באופן אידיאולוגי ומעשי אצל החרדים. ומכיוון שהמזרחים שהלכו למסלול החינוך החרדי הפכו לחרדים לכל דבר ועניין, הרי שבדיוק כמו עמיתיהם האשכנזים, הם שומרים על "טוהר הגזע". כך שהקבוצות החרדיות הן העדתיות ביותר. בקבוצות האחרות, הוותיקות יותר, יש משהו שאפשר להגדיר אותו כמהפך. אין מחקר מבוסס בעניין, אבל אפשר להעריך שכבר עכשיו, לשבעים אחוז, בערך, מבני גיל הזהב, יש נכדים "מעורבים".

אחריות עצמית

בדיון הציבורי המחזורי על "השד העדתי" חסר דבר אחד. זה לא כל כך תקין פוליטית לומר אותו, אלא שבלעדיו, הדיון הציבורי הזה עקר. מדובר באחריות עצמית. מה תרומתה של "התרבות המזרחית" לעצם קיומם והמשכם של פערים? ועניין רגיש עוד יותר: מה הקשר בין העובדה שקהילות מוסלמיות באירופה נותרות מאחור, עם פערים גדולים יותר מאשר אלה שבישראל? כדי ללבות את האש, צריך להוסיף שצריך להתמודד גם עם העובדה שגם המוסלמים בישראל סובלים מאפליה, וכמובן מפערים לעומת החברה היהודית. וצריך גם להוסיף שהנוצרים הערבים משגשגים הרבה יותר מהערבים המוסלמים. מה זה אומר?

הגזענים יספקו הסברים גנטיים או אתניים. מדובר כמובן בהבל, שלא ננסה אפילו להתמודד איתו כאן. כך שצריך ללכת לכיוון אחר. הכשל התרבותי. בעבר בדקתי פערים בין מוסלמים לאוכלוסיית הרוב באירופה. אציין רק שהפערים שם גדולים יותר מהפערים בין מוסלמים לקהילת הרוב בישראל. אלא שזה לא מספיק. צריך להבין מדוע זה קורה.

המודל ההינדי

ובכן, מתברר שההינדים, שהגיעו גם הם כמהגרים לבריטניה, באותן שנים ומאותה רמת הכנסה והשכלה, סבלו מאפליה דומה. גנטית, הם שייכים לאותה קבוצה כמו המוסלמים מפקיסטן או מהודו. תרבותית הם שונים לחלוטין. ובכן, מתברר שלאחר שני דורות, ההינדים זינקו קדימה. זה לא שהם צמצמו פערים. הם מתחילים ליצור פערים לכיוון ההפוך. בהשכלה, למשל, הם כבר עברו את הרוב הילידי הלבן. הם מייצרים בעלי תואר שלישי יותר מכל קבוצה אחרת באוכלוסייה. הם עברו גם את היהודים, שנחשבו לקבוצה הישגית בהשכלה.

אז איך זה שההינדים עשו את זה, לעומת קבוצות מהגרים אחרות? ההסבר הוא בעיקרו תרבותי. היריעה קצרה מכדי לנסות להתמודד עם הבדלים תרבותיים שמסבירים את ההתפתחות הכל כך שונה. אפשר רק לומר שבדלנות ושמרנות אינם מסייעים לאינטגרציה. ייתכן גם ששורש העניין מתרכז במעמד האישה: ככל שהנשים משוחררות יותר וחופשיות יותר - הסיכוי לאינטגרציה גדול יותר. מי שמדכא את האישה, סביר לחלוטין שיישאר מדוכא. אם יש לו תלונות, שיפנה אותן קודם כל לעצמו. רק אחר כך לחברה המארחת.

הנתונים הללו נכונים לא רק להינדים, אלא לקבוצות מהגרים נוספות מאסיה, כמו הסינים והיפנים. הם סבלו מאפליה. הצבע שלהם שונה. הבולטות שלהם גדולה. ובכל זאת, הם מגיעים להישגים מדהימים. אצל ההינדים זה בולט ומשמעותי יותר, משום שחיצונית ואתנית, הם נראים בדיוק כמו המוסלמים. אם ההסבר לפערים היה נעוץ באפליה בלבד, או בנחיתות גנטית, הרי שהם היו אמורים להישאר מאחור. אבל זה לא קרה. הם צפצפו על אלה שלא קיבלו אותם לעבודה וטסו קדימה.

שחורה, לבנה ומוסלמית

בצרפת נערך מחקר מרתק על הקשר בין גזענות ואפליה לבין צבע, גזע ודת. צוות החוקרים שלח פניות לעבודה של שלוש צעירות. האחת, חדיג'ה דיוף - שם סנגלי טיפוסי, שמעיד גם על שייכות לדת המוסלמית. השנייה, מרי דיוף - שוב שם סנגלי טיפוסי, אבל של צעירה נוצרית. השלישית, אוריילי מנרד - שם צרפתי נוצרי טיפוסי. החוקרים שלחו לאותם מקומות עבודה את מרי ואוריילי (שתי הנוצריות, שחורה ולבנה) ולמקומות אחרים את חדיג'ה ואוריילי (מוסלמית שחורה ונוצרית לבנה). 

התוצאות היו מרתקות. לא היו הבדלים משמעותיים בפניות חזרה (call-backs) בין מרי לאוריילי. אבל היו הבדלים ניכרים בין חדיג'ה לאוריילי. אוריילי קיבלה פניות פי שלושה מחדיג'ה. הפער מובהק ובוטה.

המסקנות מעניינות. האפליה על רקע של צבע או גזע שואפת לאפס. לרוב המעסיקים לא הייתה בעיה עם העובדה שאחת המועמדות שחורה. לא היה סממן מובהק של אפליה. אבל התמונה התהפכה כאשר היה מדובר בהבדל על רקע דתי ו/או תרבותי. האפליה היא ברורה ועמוקה. המעסיקים רצו את הנוצריות, לבנה או שחורה, ולא את המוסלמית. בגלל הדת והתרבות והחשש שהיא תגיע לעבודה עם סממנים חיצוניים כמו כיסוי ראש או ניאקב. לא בגלל הצבע. למען הסר ספקות, מחקרים דומים בארצות אירופיות נוספות מגלים תוצאות דומות. הסיכויים של פייר טובים מזה של ג'מאל, ושל ג'יימס טובים יותר מזה של מוחמד.

אפליה עצמית

נחזור לישראל. יש בעיה. משום שבעיני רבים מהישראלים, "מלכה" ו"בוזגלו" מצויים בקטגוריה של חדיג'ה המוסלמית, ולא של "מרי", השחורה הנוצרייה. הם כביכול לא עברו עדיין את "המבחן התרבותי". הם מקוטלגים. לפי מחקר שנערך בשנות השבעים, תלמידים בעלי שמות מזרחיים קיבלו, על אותם תכנים, ציונים נמוכים יותר מבעלי שמות אשכנזיים. מה שהיה מרתק יותר נעוץ בעובדה שמורים ממוצא מזרחי הפלו את המזרחים בדיוק כמו מורים ממוצא אשכנזי. התופעה הזו, מן הסתם, אינה שמורה רק למורים. היא מצויה בקרב מעסיקים או בעלי מועדונים. יש כאן הפנמה של דעות קדומות. ההגדרות הרגילות על "גזענות" לא יעזרו כאן, משום שחלק מאלה שמפלים אינם יודעים אפילו שהם כאלה. הם מזרחים בעצמם, או שהבן שלהם כבר "מעורב". והם עדיין עם שתי רגליים בתוך האפליה, עם או בלי מודעות.

הזמן עושה את שלו. העובדה שמזרחי בוחר לחיות ולהוליד ילדים עם בת זוג ממוצא אשכנזי, ולהפך, חשובה יותר מהעובדה שהוא עדיין חי עם שאריות של דעות קדומות שהופנמו, וקשה להשתחרר מהן. הדיון הציבורי על אפליה או גזענות איננו מוציא שום "שד עדתי" משום ארון. צריך להיאבק באפליה לא כדי ליצור מחיצות אלא כדי להוריד את אלה שנותרו.

מה שחשוב יותר הוא שהבחירה היא לא רק של הצד שנחשב לחזק ולמבוסס יותר. הבחירה מצויה גם בידי הצד שנחשב לחלש ולמופלה יותר. יש צורך לבחור בין המודל ההינדי לבין המודל האיסלאמי. ההינדים החליטו לרמוס את האפליה ולזנק קדימה. חלק מהמוסלמים, בעיקר איסלאמיסטים, החליטו להנציח אותה על ידי שמרנות, בדלנות ובכיינות. יש מוסלמים רבים, אנטי-איסלאמיסטים, שאומרים בדיוק את הדבר הזה: האחריות שלנו. מספיק להאשים את האחרים - פעם את הלבנים הילידים, פעם את הציונים, ופעם את כל העולם. סלמן רושדי, אירג'ד מנג'י, ועוד ועוד, שייכים לצד השני. טארק רמדאן, התיאולוג האיסלאמיסטי, חביב השמאל הגלובלי, שייך לצד הבכייני והמתקרבן.

אינטלקטואלים מנציחי דיכוי

האסכולה הפוסט-קולוניאלית, שעל ברכיה צמחו רוב האינטלקטואלים המזרחים בישראל, היא הרסנית למזרחים, בדיוק כשם שהיא הרסנית למוסלמים. היא עסוקה באספקת תירוצים וכתבי אישום כלפי כל העולם ואישתו. היא כוללת  גם טענות נכונות על הדיכוי והניצול וההדרה ושאר מושגים שמוחדרים באינפוזיה לכל סטודנט בחוגים הרלבנטיים. ולמרות זאת, האסכולה הזו מטעה והרסנית. משום שהיא משחררת מאחריות. היא מעדיפה את המודל הבכייני על פני המודל המתגבר. היא רוצה לעשות למזרחים מה שעשו הפוסט-קולוניאלים לפלסטינים: לספק כתבי אישום נגד הציונים. להצדיק את תאוות הנקם. לטפח את הקורבניות שלהם. כך לא מסייעים לפלסטינים. כך הופכים אותם להרבה יותר מסכנים. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות למזרחים הוא שקיעה לתהומות של האסכולה הזאת.

למזרחים בישראל יש טענות מצוינות על האפליה האשכנזית, לאורך כל ההיסטוריה של המאה האחרונה. יש על כך אינספור פרסומים שכוללים עדויות ברורות ונוקבות. אלא שיש צורך בבחירה. בכיינות בנוסח פוסט-קולוניאלי, איסלאמיסטי ופלסטיני או התגברות בנוסח הינדי ומוסלמי-רפורמיסטי.

הבעיה עם הסרט של אמנון לוי איננה בכך שהוא "משחרר את השד העדתי". הטענות מהסוג הזה הן הבלים. הבעיה היא שהוא משרת, לפחות בינתיים, בעיקר את האסכולה הבכיינית, האיסלאמיסטית והפוסט-קולוניאלית. כך לא מצמצמים פערים. כך מנציחים אותם.

לעדכונים על מאמרים חדשים - הצטרף לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני