חזית ההונאה העצמית..

לא רק השמאל, גם הימין, לקח לעצמו פטור מהעובדות ומהמציאות * דרשוביץ: היכונו למדינה איסלאמית * שקר האפרטהייד והקרקעות * הנכבה הגרמנית * פינת הפרופסור האידיוט

אם למישהו נדמה שהתמיכה של סטיבן הוקינג ב-BDS היא פסגת ההישגים של הקמפיין - טעות בידו. השבוע התפרסם מאמר מערכת ב"בוסטון גלוב" שתומך בהוקינג. זה לא עניין פשוט. משום שמדובר באח הקטן של ה"ניו-יורק טיימס". כשזה מופיע במערכה השנייה בגלוב, זה יופיע במערכה הרביעית גם בטיימס. זה לא העיתון החשוב ביותר בארה"ב. אבל זה העיתון החשוב ביותר באזור בוסטון, האזור השופע ביותר בארה"ב באוניברסיטאות, סטודנטים ומרצים.

העיתון מציין שמדובר ב"לחץ על ישראל בדרכי שלום", וגם מצטט את התגובה המעודדת של עומר ברגותי, מראשי קמפיין ה-BDS. יש רק בעיה אחת. ה-BDS לא נועד לשום לחץ על ישראל. המטרה הכתובה, המוצהרת, החשובה ביותר, איננה שוויון ואיננה שלום. המטרה היא "זכות השיבה". ברגותי עצמו, שהעיתון כל כך מתלהב מלשונו החלקלקה, כבר הבהיר, כמו עמיתיו לקמפיין, שהמטרה איננה לחץ על ישראל וגם לא חיסול הכיבוש אלא חיסול ישראל. הם בעד מדינה אחת. צריך להזכיר זאת שוב ושוב, עד שהאסימון ירד: הם אינם בעד שלום. הם אינם בעד הסדר. הם אינם בעד סיום הכיבוש. הם אינם בעד זכויות אדם. הם בעד חיסול ישראל. ראשי ה-BDS אומרים את זה בקולם שלהם. עורכי הגלוב מסרבים להקשיב. פרדיגמת האידיוטים השימושיים מגיעה לפסגות חדשות.  גם עיתון רציני הפך את עצמו לאידיוט גמור.

אין כאן הונאה. משום שהונאה מתקיימת כאשר צד מסוים מוליך שולל. ראשי ה-BDS אינם מוליכים שולל. הם אומרים בדיוק את מה הם חושבים. ההונאה היא של האידיוטים השימושיים. הונאה עצמית. והיא הרבה יותר גרועה.

הימין הדו-לאומי

ברגותי אינו לבד. משה ארנס בצד שלו. בעבר כבר טענתי שהגישה של ארנס, סיפוח ואזרוח של ערביי השטחים, מובילה למדינה דו-לאומית. קיבלתי תגובות זועמות מצד ימין. אתה לא מבין את ארנס, טענו נגדי. עכשיו זה לא אני. זה ארנס עצמו. השבוע הוא פרסם מאמר בזכות מדינה דו-לאומית. ישר ולעניין. יחד עם ברגותי וארנס נמצאים גם רובי ריבלין, ציפי חוטובלי ואחרים בימין, וכמובן בשמאל האנטי-ציוני. הקמפיין של ברגותי לא תיאר לעצמו שההצלחה שלו תגיע דווקא מכיוון הימין הישראלי. אבל הנה, זה קורה.

יום אחד, אם לא נתעורר, יתברר שמפעל ההתנחלויות הוא האסון הגדול ביותר של התנועה הציונית. הכוונה הייתה להמשיך את המפעל הציוני. כאילו באותן שיטות. כאילו גאולת אדמות. כאילו חומה ומגדל. התוצאה עלולה להיות טרגדיה. עוד נכבה יהודית. רוב המתנחלים מצויים בגושים שצמודים לקו הירוק. זו המציאות. היא לא תשתנה. אבל כל התרחבות אל מעבר לקו ההפרדה היא מעשה חבלה בסיכוי למדינה יהודית. ארנס הבהיר את הכיוון. לאידיוטים של השמאל יש אוזניים, והם לא מסוגלים לשמוע מה ברגותי אומר. לאידיוטים של הימין יש עיניים, והם לא מסוגלים לקרוא מה ארנס כותב. הונאה עצמית היא לא סיפור של צד אחד. גם הימין שרוי בתוכה.   

קריאות בוז לדרשוביץ

לפני שבועיים הופיע פרופסור אלן דרשוביץ בוועידת הג'רוזלם פוסט בניו-יורק. הוא הציג את יוזמת חידוש השיחות שלו, לאחר שנפגש לפני חודשים אחדים עם אבו-מאזן. לפי היוזמה, שהחלה עם מאמר שפרסם דרשוביץ לפני שנה, השיחות יחודשו, לא תהיה הקפאה בגושים, אלא רק באזורים שנויים במחלוקת. יובל שטייניץ ועוזי ארד, שהיו על הבמה, דחו את ההצעה. בשלב מסוים זכה דרשוביץ גם לקריאות בוז. קריאות הבוז הללו ממשיכות להדהד ביהדות ארה"ב.

דרשוביץ הוא הסנגור הטוב ביותר שיש היום לישראל בארה"ב. בעבר הוצע לו לכהן כשגריר ישראל באו"ם. הוא סירב. כמו רבים מתומכי ישראל, גם הוא חושב שהקיפאון אינו משרת את ישראל, וגם הוא חושש שהמשך מפעל ההתנחלויות הוא אסון לישראל. השמאל האמריקאי מתייחס לדרשוביץ כאל מצורע, בגלל תמיכתו בישראל. הימין האמריקאי, מתברר, מתאחד עם השמאל, ומשמיע קריאות בוז לדרשוביץ. מנחת הדיון, העיתונאית קרוליין גליק, נכנסה לעימות חזיתי עם דרשוביץ, ובסקירת העימות על ידי עיתון יהודי היא הבהירה שגם היא, בעצם, בעד סיפוח שאחריו גם תהליך של אזרוח. התגובה של דרשוביץ על הפתרון הזה הייתה חד-משמעית: "זה יהיה הסוף של ישראל שהכרנו. ישראל תחדל להיות מדינה יהודית ובסופו של תהליך תהפוך למדינה איסלאמית".

זה מה שאומר גדול הסנגורים של מדינת ישראל. כדאי שנקשיב לו. 

קמפיין האפרטהייד

בימים האחרונים מככב דזמונד טוטו על שלטי פרסומת באוטובוסים בסן-פרנציסקו. זו לא פרסומת לקוקה-קולה. טוטו, חתן פרס נובל לשלום, נבחר כדי להציג את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד. "הייתי בישראל וזה הזכיר לי את האפרטהייד", נכתב על המודעות, כציטוט של טוטו. אין שום דבר בישראל שמזכיר את דרום-אפריקה. יש הרבה מאוד בדרום-אפריקה של היום שמזכיר את דרום-אפריקה של פעם. אבל עובדות אף פעם לא היו הצד החזק של מועדון תעשיית השקרים.

בתגובה לביקורת שנמתחה על טענת האפרטהייד, טענו אנשי ה-JVP ("קול יהודי למען השלום"), אחד הגופים האנטי-ישראליים ביותר בארה"ב, ש"מותר להעלות את הטענה הזאת, משום שהיא מושמעת גם על ידי פוליטיקאים, עיתונאים וארגוני זכויות אדם בישראל". הם צודקים אבל מטעים. העובדה שבתוך ישראל יש מי שמעלה את טענת האפליה אינה הוכחה לקיומו של אפרטהייד. זו הוכחה לכך שישראל היא דמוקרטיה תוססת, שוצפת וקוצפת, שבה מותר לומר הכל נגד השלטון ונגד המדינה. במסגרת חופש הביטוי מותר גם לשקר. 

כך שהוויכוח איננו האם גם ארגונים ועיתונאים בישראל מעלים טענות על אפליה ואפרטהייד. בוודאי שהם מעלים אותה. הסיפור הוא הפוך. כל זמן שלכל אדם, ארגון ועיתון מותר להעלות את הטענות הללו, ובכלל זה לפרסם שקרים, זו הוכחה שישראל היא דמוקרטיה. זו לא הוכחה שישראל היא מדינת אפרטהייד.

אהוד ברק מצוטט כמי טען שצריך למהר ולהגיע להסדר עם הפלסטינים, כדי שישראל לא תיקלע לסיטואציה של אפרטהייד. זו טענה לגיטימית. האגודה לזכויות אדם, שגם היא מופיעה בטענות של ה-JVP אכן מפרסמת, באופן קבוע, דוחות על אפליה. המילה אפרטהייד לא מופיעה בדוחות הללו. הטענות עצמן הן חלק מהשיח הציבורי בישראל. הן טענות ראויות. הן הופכות לבלתי לגיטימיות כאשר כן עוברות מניפולציה, ומוצגות כ"הוכחות" במסגרת קמפיין שהופך את ישראל למדינת אפרטהייד.

הטענה המרכזית הפעם היא ש"93% מאדמות ישראל מיועדות רק ליהודים". מדובר בשקר. סיפור אדמות המדינה הוא עניין מורכב. כך שכדאי להבהיר את הדברים על קצה המזלג. הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) הוקמה, לפני למעלה ממאה שנה, כדי לאסוף תרומות מיהודים, לצורך רכישת קרקעות להתיישבות יהודית. קראו לזה "גאולת הקרקע". כך היה עד קום המדינה. יש ויכוח על כמות הקרקעות. לכל היות מדובר ב-13% מאדמות המדינה (כשניים וחצי מיליון דונם).  זה כולל את עסקת מיליון הדונם, לאחר קום המדינה, שקק"ל קיבלה ו/או רכשה מהמדינה. אך עדיין מדובר בחלק קטן מאדמות המדינה. ניהול כלל הקרקעות מצוי בידי מנהל מקרקעי ישראל (ממ"י). טענת קק"ל היא שזכותה למכור ליהודים אדמות שנרכשו בכסף מלא מערבים לצורך התיישבות יהודית. בעבר קבע בג"ץ שממ"י אינו רשאי להקצות קרקע ליהודים בלבד. עכשיו אמור בג"ץ להחליט בסוגיה דומה, בנוגע לאדמות קק"ל. היועץ המשפטי כבר הבהיר שכמו לממ"י, גם לקק"ל אסור למכור קרקע ליהודים בלבד. הכיוון המשפטי ברור. ובכל מקרה, גם ללא הדיון בבג"ץ, ללא-יהודים יש נגישות ל-87% מאדמות ישראל. זה המצב המשפטי. אין בו שמץ של אפרטהייד. אבל כל עוכרי ישראל ממשיכים ללא הפסקה עם השקר של "93% ליהודים בלבד".

ה-JVP מציין גם את פרסומי "הארץ" כהוכחה לטענת האפרטהייד. בדיוק כשם שהעיתון הזה הוא מקור מרכזי  לחלק ניכר מהפרסומים האנטי-ישראליים בעולם, הוא הולך והופך למרכיב מרכזי גם בקמפיין האפרטהייד. השקרים של "הארץ" כבר הופרכו, גם באנגלית. אבל סן-פרנציסקו רחוקה. ובכל מקרה, שום הפרכה לא תעזור. מי שמכור לטענה שישראל היא מפלצת לא נזקק לשיח רציונלי של עובדות. הוא זקוק להונאה עצמית. הוא זקוק לעוד ועוד שקרים. "הארץ" מספק אותם ללא הפסקה.

הנכבה הגרמנית

השבוע, כמדי שנה, ציינו הפלסטינים את הנכבה. בנקודה אחת צודקים חסידי זכויות האדם, מרמאללה ועד סן-פרנציסקו. קרקע שהייתה שייכת לערבים הגיעה לידי מדינת ישראל. ולכן, את העוול הזה הגיע הזמן לתקן. אבל לא באופן חד-צדדי, אלא באופן רב-צדדי. כך שצריך להזכיר את הצדדים הנוספים. קרקע שהייתה שייכת ליהודים במדינות ערב הוחרמה בסדרה של צווים במצרים, בעיראק, בסוריה, בלוב, ובאופן מעשי, גם ללא צווים, במדינות נוספות. לעתים הועבר הרכוש לשימוש פליטים פלסטינים. ולכן, הגיע הזמן לעשות צדק. ראשית, יש להחזיר את כל הרכוש שנגזל מיהודים. אחר כך אפשר יהיה לדון בזכויות הפלסטינים. מדוע זכאות היהודים גבוהה יותר? משום שהם נגזלו ללא שום הכרזות השמדה מצדם. הערבים, לעומת זאת, הכריזו על מלחמת השמדה. הם היו הצד התוקפן.

בנוגע לצד התוקפן, יש נורמה בינלאומית מוכרת. אותה נורמה בכל הסכסוכים שגרמו לעשרות מיליוני פליטים ומגורשים. זה כולל את הגרמנים שגורשו מפולין ומצ'כיה (חלקם לא היו נאצים). וזה כולל את אלה שצייתו לחאג' אמין אל-חוסייני, המנהיג הנאצי של ערביי המנדט, שהפכו עם השנים לפלסטינים. הם שייכים לצד התוקפן. כשמיליוני המגורשים ששייכים לצד התוקפן יקבלו זכויות על רכוש שנלקח מהם - אפשר יהיה לכלול בתוכם גם את הפלסטינים, צאן מרעיתו של המופתי הנאצי. מה שברור הוא, שקודם כל יש צורך להחזיר את הקרקע לקורבנות. רק אחר כך, פליטי הצד התוקפן יהיו זכאים להציג דרישות.

אפשר להניח ש"מחנה זכויות האדם" לא יקבל את ההצעה. משום שבמחנה הזה יש שלוש נורמות. אחת לכל העולם. שנייה לפלסטינים. ושלישית ליהודים.

פינת הפרופסור האידיוט

הפעם מדובר בג'וזף מסעד. הפרופסור פרסם מאמר שמסביר שהיו שני סוגי יהודים, ציונים ולא ציונים. הציונים הם בעצם אנטישמים, משום שגם האנטישמים רצו לזרוק את היהודים מאירופה. האיש התבלבל בין סיבה לתוצאה. בגלל האנטישמיות, פרשת דרייפוס, פרעות ברוסיה, חיפשו היהודים מקלט. כך קמה התנועה הציונית. ולא להפך. הציונות לא הולידה את האנטישמיות. זו האנטישמיות שהולידה את הציונות. לפי ההיגיון של מסעד, מי שנמלט מחבורה של רודפים ורוצחים הוא רוצח, משום שהם רצו שהוא יברח. מסעד ממשיך ומבהיר שהיהודים האנטי-ציונים הושמדו משום שהם התנגדו לציונות, שהייתה בעצם תוצר של אנטישמיות. עובדתית, מי שלא ברח מהרוצחים - נרצח. אבל זה לא היה בגלל התנגדות לציונות. זה היה בגלל עיוורון לאנטישמיות. הנאצים לא הבחינו בין יהודים ציונים ליהודים אנטי-ציונים. מסעד עושה הבחנה.

מסעד ממשיך בהבלים שלו, וטוען שבארה"ב יש ארבעים אתרים לאזכור השואה, משום ש"תעשיית הסרטים של הוליבוד תיארה אותם כבני דמותם של האמריקאים והאירופים למרות שהם בעצם בני גזע שונה". וזה הולך ומתדרדר. לפי מסעד, "האירופים והאמריקנים ממשיכים בעצם לתמוך באידאולוגיה הנאצית ציונית".  

יש הרבה הבלים באינטרנט. אין צורך לקחת כל אחד מהם ברצינות. אלא שמדובר באתר "אל-ג'זירה", אחד הפופולריים ביותר בעולם בכלל. וחמור מכך, לא מדובר באיש אקדמיה שולי. מדובר בפרופסור באחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארה"ב, השייכת ל"ליגת הקיסוס" (Ivy League). והאיש הזה מפיץ את תורתו ומעמיד תלמידים. בשם החופש האקדמי. אין מילים. פשוט אין.  

לעדכונים - הצטרף לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני