אתוס אשכנזי.

האם חשוב לשלב דמות מזרחית על שטרות כסף? * על נתניהו שמזגזג * על ש"ס שמצייצת לכיוון שמאל * ועל מוסלמים שראויים להצדעה

אתוס אשכנזי

המאבק למען פנים מזרחיות על שטרות כסף נרה לרבים כמו עוד מאבק מגוחך של מזרחים בכיינים. כך שכדאי לעשות סדר בדברים. זה לא מאבק למען חמישים אחוז מזרחים במועצת הרופאים או שלושה אחוז אתיופים באקדמיה למדעים. זה מאבק על סמלים. סמלים אינם הדבר החשוב ביותר, אבל סמלים הם משהו. דגל הוא סמל. המנון הוא סמל. הדמויות על שטרות הם סמל. מדליקי משואות הם סמל.

כך שכדאי לבדוק את הטענה המרכזית, שלפיה "אין מזרחים". זו טענה שיש בה משהו. זו טענה שהיא פועל יוצא של עשרות שנים של התעלמות מההיסטוריה של יהודי המזרח. אין תלמיד שאינו יודע על פרעות קישינב. נרצחו שם 49 בגל הראשון ועוד 19 בגל השני. טולסטוי וגורקי גינו את ממשלת רוסיה, וביאליק כתב את "על השחיטה". יש מישהו שאינו יודע?  

אבל כמה ישראלים בכלל, ותלמידים בפרט, יודעים משהו על פוגרום עדן? לפי דיווח ראשוני 82 יהודים נשחטו ארבעה ימים לאחר החלטת החלוקה של האו"ם. לפי דיווח אחר מדובר ב-140. טולסטוי לא כתב כלום, וגם עגנון היה עסוק בדברים אחרים. וכמה יהודים יודעים על עליות של רבנים ותלמידים מארצות המזרח שהתנגדו לתרבות החלוקה? וכמה יודעים על יעקב בכר, נציג יהודי אלג'יריה בקונגרס הציוני הראשון, שחיבר את האוטופיה "אנטי-גויות", שבניגוד לשמה, היא אוטופיה הומניסטית ואנטי-גזענית של החזון הציוני? וכמה אנחנו יודעים על התרומות של יהודי עיראק לגאולת אדמות? ועל משפחת כדורי שהקימה שני בתי ספר, לא רק "כדורי" הידוע, אלא גם מוסד חינוכי לילדים ערבים בטול-כרם? אין סיכוי שיהיה שטר של אלפית אגורה אחת על שמם של בכר או כדורי, משום שאם לא יודעים עליהם, ועל עוד אחרים כמותם, אז התוצאה היא ש"אין מזרחים" שמתאימים.

סמלים הם פועל יוצא של אתוס היסטורי. ההיסטוריוגרפיה הישראלית, עדיין, מתעלמת מההיסטוריה של יהודי המזרח. קישינב בפנים. עדן בחוץ. כך שהאתוס הישראלי, היהודי, הציוני - הוא עדיין אשכנזי. כשתלמידי ישראל ידעו קצת יותר - תצמח מתוכם גם ועדה שתמצא את האישים המתאימים כדי לעטר שטרות חדשים.

 

השקט הוא רפש  

יש או אין הקפאת בנייה? אולי רק בחלק מההתנחלויות? יש הדלפות. יש שמועות. מישהו שם למעלה רוצה ללכת בלי ולהרגיש עם. כך שאנחנו שוב בהיפוך מהצד הערבי. הליגה הערבית "הצהירה" שהיא מוכנה לחילופי שטחים, ובעצם, להשארת גושי ההתנחלויות, ויצרה מצג של התמתנות. אולי מצג אמיתי. אולי מצג שווא. ומה התגובה הישראלית? תירוצים והתחמקויות. היה כבר עדיף שנתניהו יכריז בקול אדיר שהוא מכריז על הפסקת הבנייה בהתנחלויות, ובפועל ימשיך לבנות, מאשר לתת הוראה חשאית על הפסקת הבנייה, אבל לעשות רושם שהוא ממשיך עם הבנייה. השקט, במקרה דנן, הוא רפש.  

החשש הישראלי הוא שמזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, תומך ביוזמה הערבית, גם אם בגרסתה החדשה. המשמעות היא, שהממשל האמריקאי תומך בחילופי שטחים במתכונת המקובלת על הפלסטינים. זה אומר משהו כמו שני אחוזים בלבד. שום ממשלה ישראלית לא תוכל לבלוע צפרדע כזאת. המינימום הנדרש, לצורך השארת גושי ההתנחלויות, נמצא בסביבות השישה אחוזים.

העניין הוא ששוב ישראל נכנסת למלכודת של מנהרת הזמן. כל מה שחד"ש תמכה בו לפני שניים או שלושה עשורים ("שתי מדינות לשני עמים"), חזקה על הליכוד שיתמוך בו לאחר שניים או שלושה עשורים. היום אנחנו רק יכולים רק לחלום על משהו כמו "הסכם לונדון", ששמעון פרס הגיע אליו לפני שני עשורים וחצי. אבל אז דחה אותו יצחק שמיר בשאט נפש. גם הסכם ביילין-אבו-מאזן משנת 1995 נראה היום כמו עסקה מצוינת. במאי 2011 הבהיר נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ש"קביעת הגבול חייבת לקחת בחשבון את השינויים בשטח, ובכלל זה את המציאות הדמוגרפית החדשה". זו הייתה התקרבות משמעותית לעמדה הישראלית. במקום לצאת ביוזמה ברוח הדברים של אובמה, העדיפה ישראל את השאננות. היום ישראל חוששת שהעמדה האמריקאית החדשה קרובה יותר דווקא ליוזמה הערבית. מנהרת הזמן כבר לא פועלת במרווחים של עשרות שנים, אלא של שנים בודדות.

הליגה הערבית שתומכת ברוצח ההמונים עומר אל-באשיר, נשיא סודן, איננה הפרטנר הטוב ביותר לקידום הסדר. מדובר בליגה מפוצלת, מסוכסכת, שעשתה את כל הטעויות האפשריות במהלך עשרות השנים האחרונות, והנציחה את הסבל הפלסטיני. זו הליגה שאחראית על החלטות כמו מניעת אזרחות מהפליטים הפלסטינים, כדי להשאיר אותם כנשק חי ומדמם, ובעיקר סובל, נגד ישראל. אבל אנחנו חיים בעולם של ריאל-פוליטיק. כאשר הליגה הערבית מוכנה להכיר בישראל, וגם בתיקוני גבול, אין שום צורך להתאהב בליגה ובמה שהיא מייצגת כדי להבין שזו תפנית שאי אפשר להתעלם ממנה. ואין גם צורך להעמיד תנאים מוקדמים, כמו הכרה במדינה יהודית, כדי לקבל את התפנית בברכה.

מאז התפנית, הבהירו לנו כותבי ימין שמדובר בתרגיל ובמלכודת. נניח שהם צודקים. הרי אם ישראל תגיב בחיוב - זה יהיה הצד הערבי שיצטרך לבהיר אם הוא רציני. הרי הסיכוי לאישור הסכם כזה בעולם הערבי הוא קלוש. מאוד קלוש. כאשר הפרלמנט הירדני קורא לגירוש השגריר הישראלי, הוא מבהיר שהדרך ארוכה. אז גם אם הימין צודק, וגם אם אין זו מלכודת, עדיף שהכישלון וההכשלה יהיו מהצד הערבי. עדיף שזה יהיה הפרלמנט הירדני, ולא ממשלת ישראל.

 

ש"ס פונה שמאלה

סגן שר האוצר לשעבר, חה"כ יצחק כהן מש"ס, פנה במכתב לראש הממשלה ודרש ממנו להיענות בחיוב ליוזמה הסעודית. ש"ס תומכת? לא נרגענו מהתפנית של הליגה, והנה לנו עוד תפנית היסטורית. אלא שצריך להירגע. בעשור האחרון קרה לש"ס משהו הפוך. היא הלכה ימינה ועוד יותר ימינה. היא דאגה להתנחלויות ולא לשכבות החלשות. היא עקפה את מפלגות הימין מצד ימין.

אז מה קרה? כהן היה שייך תמיד לצד היוני במפלגה. פעם זה היה צד חזק יותר. היו לפחות עוד שני חברי כנסת, אליהו וקנין ודוד טל, עם עמדות הרבה יותר יוניות. הם התאיידו. הימין הפך לשליט בלעדי, בראשותם של אלי ישי ואריאל אטיאס. לא עוד. עם המנהיג החדש-ישן, אריה דרעי, אפשר להשמיע גם זמירות אחרות, בלי להסתכן בסנקציות חמורות.

אין עדיין שום מהפך בש"ס. אין כיוון חדש. יש רק ציוץ שמזכיר ימים אחרים של ש"ס. גם זה משהו.

 

לא עוד תחריר

סקר חדש של מכון המחקר פיו ("PEW") מעדכן את העמדות הרווחות בעולם המוסלמי. בין 71 ל-82 אחוזים מהמוסלמים באסיה ובמזרח התיכון תומכים בהחלת חוקי השריעה. 70% מהמוסלמים במצרים ו-85% בפקיסטן תומכים בחוקי שריעה שכוללים הכאות וכריתת ידיים. 42% מהמוסלמים בעיראק, 77% באפגניסטן, ו-88% במצרים תומכים בהוצאה להורג של מוסלמי שהופך לכופר. לא ההשפעה האמריקנית ולא האביב הערבי הובילו לעמדות שפויות יותר. אולי להפך. דווקא בתורכיה, תחת הנהגת מפלגה מוסלמית, רק 12% רוצים להחיל את השריעה.

כיכר התחריר בלבלה את רוב פרשני המערב. היה נדמה ש"דור הפייסבוק" הולך להוביל מהפכה ליברלית. ההמשך ידוע. כל מי שלא התבלבל מחלומות הפרשנים, וקרא את הסקרים בזמן אמת, שלא היו שונים גם לפני שלוש וחמש שנים, היה יכול לשער שהכיוון יהיה הפוך. גם עכשיו, ההתנגדות הצומחת למורסי איננה התנגדות לאיסלאמיזציה. האלטרנטיבה, אם יחזרו ההמונים לתחריר, עלולה להיות גרועה יותר.

 

הצדעה למהמט ולמוחמד

מהמט סאהין, צעיר הולנדי, מוסלמי, ממוצא תורכי, סטודנט לתואר שלישי, ראיין צעירים תורכים מהקהילה שלו. קטע הווידאו שודר והועלה ליוטיוב. התוצאה קשה לעיכול. הם הביעו תמיכה בהיטלר ובהשמדת יהודים. שלושה או עשרים צעירים שמביעים עמדה נתעבת כזו, אינם מעידים על שום דבר. זה ההמשך שהבהיר שמדובר במשהו הרבה יותר מפחיד. אותו סאהין, במהלך הראיון, ניסה דווקא להתווכח עם הצעירים. הכל ברוח טובה. הם הכניסו אפילו את הסגר על עזה, ואת ה"מיליוני הפלסטינים" שהיהודים הורגים. סאהין דווקא ניסה לטעון שאין מיליונים, ושיש יהודים שמתנגדים לסגר. זה לא עזר. הם התעקשו על הצורך בהשמדת היהודים כולם.

סאהין החליט שהוא יוצא להיאבק בבורות הזאת שמולידה גזענות כל כך תהומית, לא רק נגד יהודים, אלא גם נגד צוענים ואפילו הולנדים. זה השלב שבו העניינים התחילו להסתבך. הוא החל לקבל איומים. זה הפך לרציני. ראש עיריית ארנהם, העיר שבה הכל קורה, הציע לסאהין לעזוב את העיר. סאהין אכן נאלץ לעזוב את העיר יחד עם משפחתו ולנוע ממקלט למקלט. הוא בסכנת חיים, רק משום שהייתה לו כוונה להסביר לנוער התורכי של הולנד שהדרך איננה שנאה ולא היטלר.

ממקום מחבואו הוא פרסם את ההודעה שלהלן: "המצב שלי הוא בושה לציביליזציה האירופית, משום שלא יעלה על הדעת שברבריות כזאת תתחולל. לאחר מה שקרה לי בשלושת השבועות האחרונים, הבנתי את הבידוד ואת הכאב הנצחי של היהודים. בשארית חיי, אומר לכל העולם שכולנו חייבים להתנגד לברבריות הזו".

חבר פרלמנט הולנדי אחד, אחמד מרקוץ', התייצב כדי לעמוד על חומרת המצב: "זה מחריד שמישהו צריך לפחד משום שהוא עשה מה שכולנו היינו צריכים לעשות: ללמד בני נוער לא לשנוא". מרקוץ' הוא מוסלמי שהגיע בגיל עשר ממרוקו, כשהוא אינו יודע קרוא וכתוב. הוא עבד קשה. הוא למד. היום הוא קורא למהגרים כמוהו להשתלב. לא להתרחק.

סאהין התורכי ומרקוץ' המרוקאי הם הוכחה שיש גם מוסלמים אחרים. נכון, הם עדיין במיעוט. אבל כדי שהם יהפכו לרוב צריך לא רק לזכור שהם קיימים, אלא גם לזכור שמה ששנוא עלינו - אל נא נאמר לאחרים. מה שאמרו אותם צעירים בראיון עם סהין הוא מה ששנוא עלינו. אל נא נאמר זאת על אחרים. צריך להיאבק בגזענות. אבל לא על ידי גזענות. 

לעדכונים - הצטרף לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני