אל תגידו "כיבוש"...

בשנות התשעים צמחה לה ממלכה קטנה, "ג'מעאת דגסטאן". מחוז שכלל כפרים אחדים, שהכריז עצמאות מהמדינה. זה היה חלק מסיפור הרבה יותר רחב. מיסיונרים בעלי תודעת שליחות ווהאבית הגיעו לקווקז מסעודיה ומארצות המפרץ. כסף לא היה חסר להם. הרבה כסף. הם הקימו 14 בתי ספר. מדרסות. העימות עם הממשל המקומי והפדרלי (רוסיה) היה בלתי נמנע. כאשר הסלפיסטים או הווהאבים ניסו להרחיב את גבולות ה"ג'מעאת", בשיתוף עם אחיהם לדרך מצ'צ'ניה השכנה - הדיכוי הרוסי הגיע. זה עלה במחיר של גל טרור אדיר בתוך רוסיה. משאיות תופת. בניינים קרסו. מאות הרוגים. מדובר בשידור חוזר של ההשפעה הווהאבית, במימון סעודי, בפקיסטן ובאפגניסטן. ההון הסעודי הקים רשת של מדרסות. הרדיקליזציה החלה לפרוח. שם צמחו הטליבאן ואל-קעידה.

למרות שממלכת ה"ג'מעאת" פורקה בסוף שנות התשעים, והסלפיסטים ב'צ'צ'ניה ובדגסטן כביכול הוכנעו - בשטח הם ממשיכים לפרוח. זו טרגדיה. משום שמדובר באזור בעל מסורת סופית. איסלאם סובלני ומתון. העידן ההוא הולך ומסתיים. כמו חלקים אחרים בעולם המוסלמי, גם דגסטאן משנה את פניה. הנשים יותר ויותר עטופות, הגברים יותר ויותר מיליטנטים. וכל זה נעשה באמצעות החרב. לטרור אין ישות נפרדת. אבל הוא שולט ברחובות. הצעירים מפנים גב לאיסלאם הסופי, ועוברים לווהאבי ולסלפיסטי. התוצאות קשות. דיכוי ושפיכות דמים ללא הפסקה. בדגסטאן הבהיר עובר אורח לכתב ה"רויטר" שאף אחד לא מתרגש מהפיגוע בבוסטון, משום שאצלם זה עניין של יום-יום.

זה הרקע לצמיחתו של טמרלין צארנייב. הוא היה שם רק בביקור של חצי שנה בעשור האחרון. אמו חזרה מארה"ב לדגסטאן ועברה את מסלול ההקצנה האיסלאמית. הוא הלך בעקבותיה ובעקבות צעירים אחרים מאזורי גידולו. מבילוי במועדוני אגרוף הוא עבר ללימוד הקוראן בשפת המקור. הוא הלך והקצין. בבוסטון הוא הצטרף לקהילת המסגד. לזכות ראשי המסגד ייאמר שהם דווקא הטיפו גם לערכים משותפים. הם ציינו את מרטין לותר קינג כמודל, וטמרלין התפרץ כדי לטעון שמדובר ב"כופר". הם היסו אותו. זה המשיך בהקצנה. גם האישה שנשא, קתרין ראסל, סטודנטית צעירה, בת לאב רופא ואם אחות, הפכה למוסלמית. היחסים בין השניים לא היו נפלאים. היא למעשה עזבה את הבית, עם הבת זהרה, בת השלוש, ועברה לגור עם הוריה. השבוע, כשביקרה בבית המשותף שלה ושל בעלה בקיימברידג', הצמודה לבוסטון, היא עדיין הייתה עם הלבוש המוסלמי המלא. היא אולי נפרדה מטמרלין אבל עדיין לא שוחררה.

יהודים ושחורים

כך שצריך לשאול את השאלה המאוד לא תקינה פוליטית: הרי עמים רבים חוו זוועות וקולוניאליזם ואפליה וגזענות וכיבוש. מדוע דווקא המוסלמים, בעיקר של הדור האחרון, פונים לדרך הטרור. לא כולם. בוודאי שלא. אבל כדי לשגע עולם ומלואו אין צורך ברוב. יש צורך במיעוט קטן ומאוד קטן. בחממות הגידול, ממצרים עד דגסטאן ואפגניסטן - זה לא מיעוט כל כך קטן. מאירופה יצאו כבר אלפים כדי להצטרף לג'יהאד בסוריה. הם בעלי פרופיל דומה לזה של טמרלין. הם זכו לאירוח לא רע במדינה הקולטת. רבים מהם הגיעו למעמד הבינוני ואפילו יותר מבינוני. אבל איכשהו הם נמשכים לרדיקליזציה, ובודדים גם לטרור. מדוע היהודים, שסבלו את הזוועה האנושית הגדולה ביותר, לא הקימו ארגוני טרור חובקוי עולם? מדוע השחורים, שהפכו לעבדים, לא הצמיחו טרור חובק עולם? איזה חיידק יש בו, באיסלאם הווהאבי והסלפיסטי, שהופך חלק מהמתגייסים אליו לחיות אדם?

הפיגוע בבוסטון הוא תופעה חריגה. משום שבדרך כלל הסלפיסטים הורגים את עצמם. בדגסטאן, בפקיסטן, באפגניסטן, בסומליה, בניגריה ועוד ועוד - הקורבנות של חיות האדם הם מוסלמים. מאז תחילת אפריל נהרגו כ-490 איש, אישה וטף בפיגועי ג'יהאד למיניהם. לא כולל סוריה ולא כולל מחוזות מסוימים, כמו דגסטאן, שקשה לקבל ממנה דיווחים. עד שהדברים הללו יתפרסמו, מן הסתם, המספר יחצה את ה-500. רובם המוחלט של הקורבנות - מוסלמים.

ג'מעאת ניוטון

מה התרומה של ההון הסעודי לחיסולו הנמשך של האיסלאם המתון והסופי? מה התרומה של ההון הסעודי למרחץ הדמים האדיר הזה? מה התרומה של ההון הזה לשטיפת מוח המונית בלב לבו של המערב? ובכן, כשהדברים הללו נכתבים, מתנהל בעיר קטנה ליד בוסטון, ניוטון, מאבק על ספרי לימוד לתלמידי תיכון. ד"ר צ'רלס ג'קובס, שהספיק לצעוד כפעיל זכויות אדם עם מרטין לותר קינג, מנהל מאבק עיקש נגד חומרי לימוד שכוללים עיוותים ושקרים מדהימים. מדובר בטקסטים שיוצרו על ידי גופים במימון סעודי. רבים מהתלמידים יהודים. הטקסטים מתוצרת סעודית. הסיפור הזה שווה כיסוי נפרד, שעוד יגיע. מה שברור הוא, שהרשת הזאת של שטיפת מוח לא נשארת במחוזות העלומים של דגסטאן. היא גם לא פועלת רק באינטרנט. היא נאבקת על לבו של העולם החופשי. היא מקימה מדרסות ועמותות ומזרימה הון עתק לפקולטות ולקתדרות ולמרכזי לימוד ולספרי לימוד. וכשנעבור לסיפור הבא, גם יתברר שהיא מנצחת.

מתי, לעזאזל, העולם החופשי יתעורר?

השקר מנצח

קמפיין ה-BDS זכה השבוע להצלחה שאסור לזלזל בה. האגודה ללימודי אסיה-אמריקה (Association for Asian American Studies), המכונה AAAS, החליטה להחרים את ישראל. מדובר באחת מהאגודות האקדמיות החשובות בארה"ב. הנימוקים להחלטה כוללים את הרטוריקה הרגילה שמשווקת בהצלחה בעיתון  "הארץ" לרחבי העולם. מי שאינו מבין שזה מחלחל ועובד - אינו מבין שום דבר. אפשר כמובן להתבשם מהסקר על תמיכה חסרת תקדים של האמריקאים בישראל, ואין צורך לזלזל בסקרים כלליים. אבל האליטות חשובות. שם אנחנו במשבר. באוניברסיטאות בארה"ב, במדעי הרוח והחברה, הבון-טון הוא עוינות. לפעמים תהומית.

ובכל זאת, בנוגע לביטויי האפליה והגזענות הוצגו שתי ראיות. הראשונה עוסקת בטענות של אחד, ד"ר עמוס ברנס, שהתלונן על כך שהמסלול לחשבונאות במכללת כרמל בחיפה נסגר בגלל שכמעט רק ערבים נרשמו. הטענות הללו זכו לפני שנים לכתבה אוהדת בערוץ עשר, ובעוד כלי תקשורת, ואפילו לדיון בוועדת החינוך של הכנסת, שהתקיים ב-2 ביוני 2009.

ובכן, אותו ברנס הקליט שניים מראשי המכללה, כדי לבסס את טענתו על כך שסגירת המחלקה היא פועל יוצא של ריבוי ערבים. ברנס פוטר מהמוסד, והגיש תביעה לביה"ד לעבודה. במהלך הדיון נחשפו תמלילי השיחות "המרשיעות", שכביכול מוכיחות את טענת הגזענות. ביה"ד דן בהרחבה בטענות וניתח את התמלילים. פסק הדין היה חד-משמעי: מדובר בטענות מופרכות. השיחות מבהירות שהמסלול לחשבונאות נסגר בגלל מיעוט נרשמים, ולא בגלל ריבוי ערבים. אכן, ברנס משך את המשוחחים איתו בלשונם, כדי שיאמרו ש"יש בעיה" עם מסלול שמורכב מרוב ערבי. אבל זו לא הייתה הסיבה לסגירת המסלול, וגם מאמץ ניכר לא מצא שמץ של גזענות באותן שיחות, אלא, לכל היותר, חשש מתדמית שתרחיק נרשמים יהודים.

וחשוב מכך: במכללה שהתנהלותה שימשה לביסוס טענת הגזענות יש 30% סטודנטים ערבים ולא מעט אנשי סגל ערבים. הם אלה שהגיעו לוועדת החינוך של הכנסת כדי לדחות על הסף את הטענות על גזענות, ולספר בשבחי המוסד.

הראיה השנייה של תומכי ה-BDS לגזענות האקדמית בישראל כוללת הפניה לדיווח ב"הארץ", שלפיו "ביהמ'ש העליון אישר מדיניות שנויה במחלוקת של  קבלה למעונות". דברים אמורים במתן נקודות על שירות צבאי במסגרת בדיקת הבקשות למגורים במעונות הסטודנטים. השופט רון סוקול מביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע שמדובר במדיניות מפלה. השופט גרוניס מביהמ"ש העליון הפך את ההחלטה, כבר בשנת 2006, וקבע שהעדפת יוצאי צבא אינה אפליה פסולה. מעשית, 20% מהסטודנטים בחיפה הם ערבים, ובמעונות הם מהווים 35%. כך או כך, הניקוד אינו על בסיס של גזע, דת או לאום, אלא על בסיס של תרומה לחברה. יהודים שלא שירתו אינם זוכים לתוספת ניקוד ודרוזים שכן שירתו - זוכים לניקוד. מדוע מי שזכה לפטור משירות צבאי, או לא התנדב לשירות לאומי או קהילתי, יזכה לאותו ניקוד של מי שעשה שירות צבאי או קהילתי, ונתן לחברה שנתיים או שלוש ללא שכר? מותר להתווכח על שיטת הניקוד. גזענות קשה למצוא שם.

היה אפשר לקוות שאם אלה ה"הוכחות" שהצליחו אנשי קמפיין ה-BDS להציג, אז הקמפיין בבעיה. אבל הנה, מתברר שאנשי אקדמיה אינם נזקקים לשום מידע רציני. מדינת ישראל, שבה ערבים זוכים לתפקידים ולמעמד שברוב ארצות אירופה הם יכולים רק לחלום עליהם - הופכת בעזרת שקרים למדינה מוחרמת. תעשיית השקרים רשמה עוד ניצחון קטן.

צבועים

ועוד משהו: מדינה אחת החליטה להפלות בגדול, לטובה כמובן, את יוצאי הצבא. היא העניקה תקציב עתק של 140 מיליארד דולר (!) לצורך סיוע למשוחררים. זה כולל מסלול סיוע מיוחד ליוצאי צבא שנרשמים לאוניברסיטאות, הטבות שונות ורבות, ואפילו "צו נשיאותי" מיוחד שנועד להגן על החיילים המשוחררים. למדינה הזו קוראים ארה"ב.

מעניין אם חכמי ה-AAAS יטילו עליה חרם או סנקציות.

להלן תרגום של המאמר עד לקטע זה
 DON'T SAY OCCUPATION

הימין צודק וטועה

סגן שר החוץ, זאב אלקין, כועס עליי. בשבוע שעבר כתבתי כאן בזכות ניצול השקט הביטחוני היחסי כדי לנסות להגיע להסדר מדיני, עם או בלי פרטנר. זו הייתה, בין השאר, תגובה לראיון של אלקין ב"מעריב", שבו הוא המליץ על המשיך הקיפאון. אלקין, במאמר תגובה שפרסם ביום שלישי, טען שאין פרטנר, שכבר ניסינו הכל, ושהתוצאה הייתה שפיכות דמים. אני חייב להרכין ראש ולהודות שאלקין צודק. אני מתכוון לכל מילה. למעשה, לא הייתי זקוק להטפת המוסר של אלקין, משום שכתבתי זאת בעצמי, פעם ועוד פעם.

רק על דבר אחד לא ענה לי אלקין: על יצירתה הנמשכת של המדינה האחת. זה נכון שאין פרטנר. זה נכון שהפלסטינים קיבלו הצעות נדיבות והגיבו בטרור. זה נכון שההתנתקות גרמה להשתלטות החמאס על הרצועה וליותר רקטות וטילים. אז מה? האם זו סיבה להיכנס למלכודת של מדינה אחת? האם יש צורך לחכות לגל הטרור הבא, כדי להבין שמה שלא נעשה היום מרצון, ניאלץ לעשות מחר, במחיר הרבה יותר גבוה?

אם המטרה היא מדינה אחת, או דו-לאומית, לפי חזונם של חוטובלי, ארנס, ריבלין, אילן פפה ומנהיגי ה-BDS - יש מקום לדאגה. הרי אחדות הקצוות של הימין והשמאל - מוכרת ומסוכנת. אבל מה אלקין מציע? קיפאון. עוד התנחלויות, שיובילו למדינה דו-לאומית, וגם "סיפוח ללא אזרוח", כלשונו. וזו בדיוק הבעיה. ההסדר של אלקין יגרום לנו לאבד שני דברים. ראשית, את המדינה היהודית-דמוקרטית. משום שאוכלוסייה תחת ריבונות ישראל תישאר ללא זכויות אזרח; ושנית, את הלגיטימציה הבינלאומית. משום שגם מיקרונזיה, ידידתנו האדירה, לא תתמוך ביוזמת אלקין. הטענה שלי, מנגד, היא שיש הכרח לאמץ הסדר, שגם שומר על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וגם שומר על לגיטימיות בינלאומית. הסדר כזה הוא אינטרס ישראלי, עם או בלי פרטנר. משום שאם נמתין לאישור הרשות או החמאס - התוצאה ידועה מראש. הרעיון הציוני יקרוס.  

לימין, ולאלקין בתוכו, יש הרבה מאוד טענות צודקות. הבעיה של הימין היא עם המסקנות.

לעדכונים - הצטרף לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני