הטעות של אובמה.

בנקודה אחת אובמה טעה: ההצעות למדינה עצמאית כבר הוגשו לפלסטינים. הם סירבו בגלל הפנטזיה על שיבה, ולא בגלל התנחלויות * דוברת המשטר הסורי כפעילת שמאל וזכויות אדם * מכה לתעשיית השקרים * אין צורך בחוק יסוד על "מדינת לאום יהודית"

זה היה נאום חשוב. נאום מכונן. נאום שהזכיר לשמאל הישראלי את צדקת החזון הציוני. ונאום שהזכיר לימין שאנחנו חייבים לבחור בין מדינה יהודית לבין מדינה אחת גדולה. שתי התזכורות הללו חשובות. אובמה עשה את החיבור, וטוב שעשה. 

אובמה הציע לישראל מתווה של שלום, פיוס ועצמאות פלסטינית. אלא שיש בעיה. כבר היינו בסרט הזה. הרי ביל קלינטון הציע לפלסטינים מדינה על למעלה מ-90% מהגדה המערבית. הם אמרו לא. וגם אהוד אולמרט, כראש ממשלה, הלך בדיוק במסלול שאובמה מציע לנתניהו. הוא הציע לפלסטינים מדינה. בספרה של מזכירת המדינה האמריקנית לשעבר, קונדוליזה רייס, מופיע קטע המתאר את פגישתם של הנשיא דאז ג'ורג' בוש עם הנשיא הפלסטיני אבו-מאזן. זה היה ניסיון נוסף, אחרון, לשכנע את אבו-מאזן להסכים לתוכנית אולמרט, שאפילו האמריקאים לא היו מעזים להעלות מיוזמתם. זה לא עזר. "עבאס נותר קשוח בעמדתו", כתבה רייס, "והיוזמה ירדה לטמיון". בנדר בן-סולטן, שגריר סעודיה בארה"ב, טען שהסירוב למתווה קלינטון לא היה רק טרגדיה. זה היה פשע. ערפאת ואבו-מאזן ביצעו את הפשע. 

כך שההצעה של אובמה כבר מומשה. שלום לא יצא מזה. זה לא מצדיק את המשך הבנייה של מדינה דו-לאומית. זה רק אומר שצריך לדעת שכבר היינו שם. אכן, ההתנחלויות הן בעיה. אין צורך להתעלם. אלא שלא ההתנחלויות הכשילו את שתי הצעות השלום הרציניות ביותר של העת החדשה. הפנטזיה על שיבה הכשילה את השלום.

אם הממשל האמריקני, שמסתער עכשיו על תהליך השלום, לא יבין את האמת הבסיסית הזאת - הכישלון מובטח מראש.

עיתונאים על תקן נביאים

האגדה אומרת שהעיתון של אתמול שווה בעיקר לעטיפת דגים. זה לא מדויק. צריך לקרוא את עיתוני האתמול והשלשום כדי להבין את המציאות שבה אנחנו חיים. בעיקר משום שאנחנו טועים. זה לא קורה פעם אחת. זה קורה שוב ושוב. ואנחנו לא לומדים. אין כמו ביקור אובמה כדי להבהיר את הדברים. הרי שוב ושוב הבטחנו לעצמנו משבר אדיר ביחסים עם ארה"ב. הרי שוב ושוב הבטחנו לעצמנו שבספטמבר 2012 תתחיל האינתיפאדה האיומה והנוראה. הרי שוב ושוב הבטחנו לעצמנו שעשרות ומאות אלפי פליטים פלסטינים יעוטו על הגבולות והגדרות ויממשו בכוח את "זכות השיבה". תחזיות האימים אינן רק בתחום המדיני. הרי הבטחנו לעצמנו שהשלב הבא במחאה יהיה אלים, סוחף, ולא ניתן לעצירה.

צריך לדייק. לא כל הפרשנויות התרסקו. רק אלה, או בעיקר אלה, שהגיעו משמאל. והן אלה ששולטות בשיח הציבורי. נבואות מרכזיות של הימין - התגשמו. זה היה בני בגין שהתריע בשנות התשעים שערפאת לא מתכוון לשלום. אפילו בוגי יעלון ויעקב עמידרור, אז אנשי מודיעין על מדים, לגלגו עליו. לקח זמן עד שהבינו שהוא צודק. במקום שלום קיבלנו אינתיפאדה וטרור. לפני ההתנתקות טען הימין שהרצועה תהפוך לחממה של טרור ורקטות יגיעו עד אשדוד. לא רצינו להאמין. הימין צדק. עכשיו אומר הימין שגם הגדה תהפוך ביום מן הימים לסניף של הרצועה, אם תתבצע עוד נסיגה מופקרת. צריך להקשיב. משום שלתחזיות הימין יש נטיה להתגלות כקצת יותר מדויקות. זה לא מפחית מסכנת הפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית (סכנה שמתממשת). זה רק אומר שהדעות שלנו משבשות את יכולת ראיית המציאות שלנו. רק לפני חודש ביקור חגיגי וידידותי של אובמה נשמע כמו נבואה הזויה. השבוע זה קרה. כדאי להסיק מסקנות.

כפויי טובה

קבלת הפנים שלה זכה אובמה מהרחוב הפלסטיני הייתה קשה. הפגנות, שריפת דגלים וביטויי מחאה על עצם העובדה שהנשיא האמריקני דיבר, גם במסיבת העיתונאים במוקטעה, על "מדינה יהודית". בוודאי שהם כועסים. משום שגם הפלסטינים צריכים לבחור בין הקמת מדינה לבין חלום שיבה. בינתיים הם בוחרים באופציה השנייה. אבו-מאזן נותר אותו אבו-מאזן. הממשל האמריקאי מחזיק, ממש כך, את הרשות הפלסטינית. הסיוע לנפש הוא אדיר. בכל הקשור לסיוע לאונר"א, ארה"ב היא המדינה המובילה, עם 233 מיליון דולר, ואחריה האיחוד האירופי  עם 204 מיליון דולר. אין אף מדינה ערבית בין עשר התורמות הגדולות לאחים הפליטים. ארה"ב היא גם התורמת הגדולה ביותר לרשות הפלסטינית (הסיוע לישראל גדול יותר, אך מדובר בסיוע צבאי, שרובו נותר במשק האמריקאי). בלעדי הסיוע הזה הרשות תקרוס. הפלסטינים גומלים בכפיות טובה. לדידם, מדובר במשחק סכום אפס. וזו הטרגדיה שלהם ושלנו. אובמה מתעקש על כיוון אחר. הוא גם פרו-פלסטיני וגם פרו-ישראלי. את השיעור הזה לא רק פלסטינים צריכים ללמוד. גם הישראלים. לפחות אלה שממשיכים להיות נגד אובמה, גם לאחר הביקור שלו.        

הדוברת השמאלנית של סוריה

בסוריה, לשם שינוי, הנבואות השחורות דווקא מגשימות את עצמן. הנשק הכימי כבר יצא מהמחסנים. יש הרוגים. המשטר מכחיש. ובראש מנגנון ההכחשות, והדוברות בכלל, עומדת בותינה שעבאן. היא הסמל הבולט ביותר של משר אסאד. היא הדוברת של המשטר בכל ערוצי התקשורת הזרים. השבוע דווח שהיא נמלטה לאחת ממדינות המפרץ. לא ברור אם זה נכון. בעבר היא כיהנה כשרה בקבינט של אסאד, והיא גם פרופסור לספרות באוניברסיטת דמשק. וזה עוד לא הכל. משום שבשנים האחרונות פרסמה שעבאן מאמרים רבים במגזין  השמאל האמריקאי COUNTERPUNCH. 

מה עושה הדוברת של אחד המנהיגים החשוכים בעולם באתר שמתיימר לעסוק בזכויות אדם? ובכן, רק בנושא אחד יש מכנה משותף בין הסלפיסטים, השיעים הרדיקלים, ימין קיצוני ושמאל קיצוני: שנאת ישראל. שעבאן היא חברת כבוד בקואליציה, משום שסיפקה מאמרי שטנה נגד ישראל. לא היה שום צורך להמתין להתקוממות בסוריה כדי לדעת שאסאד עומד בראשות משטר ודכאני. פעילי זכויות אדם סוריים כמו עארץ דלליה, אנואר אל באני, מישל כיל, מחמוד עיסא ואחרים ישבו בכלא כששעבאן פרסמה את המאמרים שלה על תקן פעילת זכויות אדם. זה לא הפריע לעורכי האתר. הרי הם העניקו במה גם לאנטישמי ידוע שנושא את השם "ישראל שמיר". שעבאן סייעה לו ולאתר לקדם את עלילת הדם על "רצח צעירים פלסטינים על ידי ישראל לצורך סחר איברים".

כרגע מצויה שעבאן ברשימת האישים מקורבי אסאד שמוטל עליהם חרם באיחוד האירופי וכן ברשימה השחורה של ארה"ב. אבל אין מה לדאוג לה. ביום מן הימים היא עוד תמצא משרה מכובדת, באחד מהקמפוסים במערב. הרי אפשר לסמוך עליה שהיא תמשיך לספק את הסחורה.

מכה לתעשיית ההסתה

לפני שבועות אחדים דווח, גם כאן, על משדר בערוץ הטלוויזיה הממלכתית בנורבגיה, על ההסתה בתקשורת הפלסטינית. המשדר יצא לפועל, בין השאר, בעקבו פרסום הספר "DECEPTION", של "מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW) בשפה הנורבגית. עיתונאי נורבגי הגיע לישראל ולרשות כדי לבדוק את המצב. הוא נפגש עם אנשי PMW ועם אנשי הרשות ומצא שאכן מדובר בהסתה.

אלא שהסיפור לא נגמר. כבר שבועות אחדים מתנהל בנורבגיה דיון ציבורי נוקב. משרד החוץ הנורבגי דיווח לפרלמנט שכספי הסיוע של נורבגיה אינם מגיעים, למשל, למימון אנשי הטרור שיושבים בכלא. אנשי PMW התעקשו שהמידע אינו נכון. הוויכוח רק התלהט. והנה, השבוע פרסם משרד החוץ הנורבגי הודעה, שראוי לקרוא לה הודאה, על כך שהדיווח הראשוני היה מוטעה. נורבגיה אכן מעבירה כספים לרשות הפלסטינית, והכספים הללו מגיעים כמענקים שוטפים גם לרוצחים שיושבים בכלא.

נורבגיה עומדת בראש המדינות התומכות ברשות. דיונים דומים על מימון ההסתה מתקיימים בבריטניה ובהולנד. איתמר מרכוס, מייסד PMW, הוזמן לפרלמנט האיחוד כדי להציג תמונת מצב מדויקת. הדרישה איננה להפסקת הסיוע, אלא לפיקוח על הסיוע. לא עוד מימון להסתה ולרוצחים. מתברר שמידע אמין ורציני גורם לשינוי. ייתכן, רק ייתכן, שתעשיית השנאה וההסתה תספוג מכה. אינשאללה.

חוק יסוד מיותר

בעקבות הקמת הקואליציה, סוכם בין הליכוד ביתנו לבית היהודי להעלות שוב את הצעת החוק הגנוזה "חוק יסוד ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי". הרעיון של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי הוא המסד והבסיס לעצם קיומנו. אבל החוק מיותר. הוא לא מוסיף כלום. הוא רק פוגע.

מדינת ישראל קמה לפי החלטת האו"ם כמדינה יהודית. היו מתנגדים כבר אז. לא רק חאג' אמין אל-חוסייני הנאצי התנגד. גם יורשיו מתנגדים. ולא רק הם. גם רבים במערב ובתוכנו. הם אינם רוצים מדינה יהודית. אין להם בעיה עם סלובניה, צ'כיה, הונגריה, קרואטיה ועוד ועוד כמדינות לאום. הם גם בעד מדינה פלסטינית, כמדינת הלאום של הפלסטינים. יש להם בעיה רק עם מדינה אחת בעולם. מדינת הלאום של העם היהודי. יש להם תירוצים למכביר. והראשון שבהם - יהדות היא דת ולא לאום. גם זו כמובן שטות. הרי הסכסוך באירלנד, למשל, נסוב על קו התפר של זהות דתית. הרי לדידם של רוב הישראלים, הזהות היהודית היא בעיקרה לאומית ולא דתית. הרי ארמניה, כמו ישראל, היא בעלת זהות כפולה, לאומית ודתית. הרי כל חוקות המדינות הערביות כוללות סעיף מוסלמי. הרי רבות ממדינות אירופה כוללות זהות נוצרית בחוקות, בהמנונים או בדגלים שלהן. אבל הם בשלהם. להם יש בעיה עם ישראל. רק עם ישראל.

למרות שהם מעטים - הם משפיעים. עד כדי כך שמשהו התערער בביטחון העצמי הקולקטיבי שלנו. אנחנו בהתגוננות מתמדת. בהסכמי השלום הקודמים לא דרשנו ממצרים או מירדן להסכים שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. והנה, ישראל מעלה את הדרישה הזאת דווקא מול הפלסטינים. אם אנחנו זקוקים לאישר שלהם, אז אנחנו בבעיה.

הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מצויה כבר בהחלטה המכוננת של האו"ם, ובהכרזת העצמאות, ובחוקי יסוד. אין שום צורך בתוספות שלא יוסיפו כלום. הדיון בחוק רק יעניק הזדמנות לשורת עוכרי ישראל, מבחוץ ומבפנים, להשמיע שוב את קולם. ובתחום הזה הם טובים. לסחורה שלהם יש ביקוש. הם יופיעו מעל כל במה. הם כבר ידאגו שהדיון הזה יגלוש לעולם הרחב. המילה "אפרטהייד" תופיע שוב ושוב בעיתונים החשובים בעולם. במקום להותיר את הרעיון של מדינת הלאום היהודי כעניין ברור ומוסכם שאינו זקוק לאישור פלסטיני או חקיקתי, יגרמו היוזמים לתוצאה אחת בלבד: הענקת במה למתנגדים.  

אם חברי הליכוד ביתנו והבית היהודי אכן רוצים לחזק את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי - חסד הם יעשו עמנו אם יוותרו על החוק המיותר.

לעדכונים - הצטרף לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני