המפלצת מרימה ראש..

‏פרופסור מכובד מהלל ומשבח ספר של ישראלי שהפך לאנטישמי, העיתון הנפוץ של רוסיה החל להעסיק מתנצר אנטישמי, וישראלים שהיו אמורים להיות שפויים משתפים פעולה עם בלוגר חובב אנטישמיות

אין דין

בשבוע שעבר כתבתי כאן על אתר שמאל ישראלי שחש קרבה ואהדה לכינוי האנטישמי ZOG, ראשי תיבות של Zionist Occupied Government, שנועד לתאר את השליטה היהודית בארה"ב ובעולם. אחר כך התברר שגם יוסי שריד מחזיק בעמדה מבחילה ודומה. בדיוק כאשר פורסמו הדברים שלי, הוא פרסם מאמר בו טען שלו היה מחוקק אמריקאי, הוא היה הופך לאנטישמי. זה עצוב מה שקרה לאיש הזה. פעם נציג מובהק של השמאל הציוני, והיום חקיין עלוב של השמאל האנטי-ציוני.   

הבלוגר שגילה הבנה ל-ZOG הוא אחד, יוסי גורביץ. והחדשות הן שהוא הולך להפוך לבלוגר הרשמי של עמותת "יש דין". איך זה שעמותה שההנהלה הציבורית שלה עמוסה באנשים רציניים, ביקורתיים אבל ציוניים לעילא, שוכרת את שירותיו של אדם כזה? לאחר ש"יש דין" שיתפה פעולה עם ועדה של האו"ם שיזם האנטישמי ריצ'ארד פאלק, שעוד נחזור אליו, הכל כבר אפשרי.

אלא שהתמיהה רק מתגברת. משום שאותו גורביץ, להזכיר, יצא נגד השפעת ההון היהודי, ומשום כך הוא גם גילה אמפתיה לגישה האנטישמית. והנה, חלק מהמימון של "יש דין" מגיע מג'ורג' סורוס, אוליגרך יהודי אמריקאי, שזו תהיה לשון מאופקת לקרוא לו רק אנטי-ישראלי. אפילו אנשי ג'יי סטריט, הלובי היהודי מצד שמאל, ניסו להסתיר את המימון שזכו לו מסורוס. הם ידעו למה. אבל הקשר נחשף. סורוס כמובן אינו לבד. הרי יהודים עשירים תורמים עשרות מיליוני דולרים לקרן החדשה, שמעבירה את הכסף לגופים שעושים פעילות ראויה, וגם לגופים שעסוקים בדמוניזציה של מדינת ישראל.  

אז הנה. מתברר שהון יהודי הוא עניין של השקפה. כאשר ההון הזה מיועד להשפעה בארה"ב ובישראל בכיוון אנטי-ישראלי, וגם אפשר לקבל משכורת מההון הזה, זה כמובן בסדר. כאשר ההון הזה משמש לכל מטרה אחרת, כמו תמיכה בישראל, זו כמובן הוכחה לתיאוריות אנטישמיות.

נניח לגורביץ שמעלה את הצביעות לגבהים חדשים. הבעיה היא אנשי "יש דין". איך, לעזאזל, האנשים הטובים הללו מצליחים להתדרדר למקומות כל כך אפלים? איך זה שפעם נוספת מצליח הארגון הזה להתדרדר לשיתוף פעולה עם "אנשי שמאל" בעלי נטיות אנטישמיות?   

לגיטימציה לאנטישמיות

בארה"ב התנהל דיון מרתק בשאלת הקשר בין אנטי-ציונות לאנטישמיות.  כל דיון בסוגיה הזאת מחייב הבהרה מוקדמת: לא כל ביקורת על ישראל היא אנטי-ציונית. וממילא גם לא אנטישמית. לגמרי לא. אבל אנטי-ציונות היא סיפור אחר. הגבול בינה לבין אנטישמיות נמחק, משום ששתיהן פועלות על אותו בסיס: דמוניזציה אובססיבית, מוסר מעוות וכפול, ושלילת זכויות.

הדיון החדש התחיל עם אחד, נגן ג'ז, גלעד עצמון. בעבר הוא הוזכר בטור הזה. בשנים האחרונות נחשפתי לעוד פרסומי בלע שכותב האיש, ישראלי לשעבר, שמדי פעם שובר את כל השיאים. הוא מגדיר את עצמו כאוטו-אנטישמי. הוא מאשים את היהודים במה שהיטלר עשה להם, למרות שהוא מפקפק בעצם נכונות השואה, הוא טוען שישראל גרועה מהמשטר הנאצי, ועוד ועוד. חשבתי שמדובר בתופעה חולנית, קיקיונית, שזקוקה לטיפול פסיכיאטרי ולא לעיסוק עיתונאי. הרי יהודים אנטישמים היו מאז ומתמיד. אוטו ויינינגר הוא הידוע שבהם. והנה, בא עצמון ומבהיר שויינינגר הוא מודל ההשראה שלו.

עצמון, שאינו ראוי לדיון, פרסם ספר. אוסף דברי בלע נגד היהודים, היהדות, ישראל והציונות. אין כאן שום חדש. אלא שקרה דבר נוסף שמשנה את כל התמונה. שני פרופסורים הוסיפו דברי הלל ושבח לספר. אחד מהם הוא ריצ'רד פאלק, יועץ המועצה לזכויות האדם של האו"ם, האיש שזוכה לאהדת המשטר האיראני ומדינות חשוכות אחרות, ולכן זכה בתפקיד הנחשק. הוא האיש שהיה מיוזמי הקמת ועדת הבדיקה נגד ההתנחלויות.

ההפתעה היא שגם פרופסור ג'ון מירשהיימר מאוניברסיטת שיקגו כתב דברי הלל ושבח, שנוספו לספר. וזו כבר אופרה אחרת. מירשהיימר חיבר, יחד גם פרופסור סטפן וולט, את הספר על הלובי היהודי. מהדורה מיופייפת, בתחפושת אקדמית, לפרוטוקולים של זקני ציון. הבסיס האקדמי והמחקרי של הספר זכה לאינספור ביקורות. והמוסר השניים הפכו לגיבורי השמאל האנטי-ציוני בעולם. גם לגיבורי השוליים האנטישמיים בעולם. הם כמובן חזרו טוענו שהם לא אנטישמים.

אלא שיש הבדל בין כתיבה מופקרת ומניפולטיבית על השפעת הלובי היהודי, לבין הזדהות גלויה עם ספר וכותבו, שמעוגנים לחלוטין בתוך הביוב האנטישמי. "אני גאה להיות יהודי ששונא את עצמו ... היהודים מנסים להשתלט על העולם ... צריך לבדוק מחדש את הטענות על יהודים שהשתמשו בדם למצות ... אין היגיון בטענות על השואה" ועוד ועוד. הרשימה ארוכה ומבחילה.

מירשהיימר הוזהר מראש שמדובר בכותב אנטישמי. גם עוכרי ישראל מובהקים, מנהיגי ה-BDS, ששוללים את עצם קיומה של ישראל, פרסמו הודעת גינוי שמבהירה שעצמון הוא גזען ואנטישמי. זה לא עזר. מרשהיימר התעקש, ופרסם דברי שבח והלל לספר (blurb). התחפושת האנטי-ציונית התפוררה. המפלצת האנטישמית הגיחה. ג'פרי גולדברג, שהתפרסם אצלנו לאחרונה לאחר שפרסם דברי תוכחה קשים נגד נתניהו  מפי אובמה, היה הראשון שצלף במרשהיימר, ללא רחמים. התגובה של מירשהיימר הייתה מביכה. התייחסתי רק לספר, הוא טען, ואין לי מושג בנוגע לכתיבה מוקדמת של עצמון. זה כמובן היה שקר. הוא הוזהר. הוא התעקש. מרשהיימר גם ניסה לחלץ כמה ציטוטים מהספר, שכביכול מציגים את הטענות של עצמון באור מרוכך. בתגובה שלו הוא ציין שגם אברום בורג הציג טענות דומות. ככה זה תמיד. הם מזינים אחד את השניהם הופכים את ישראל למפלצת. הם אינם מכחישים. זה נכון שהם שוללים את הזכות לבית לאומי רק מהיהודים. זה נכון שהם אחוזים באובססיה בעניין הישראלי והיהודי. אבל לדידם זו "ביקורת". הם בכלל לא אנטישמים. ממש לא. התגובה המביכה של מרשהיימר הופכת למגוחכת לנוכח שפע הציטוטים האנטישמיים לחלוטין מתוך הספר עצמו. פרופסור אלן דרשוביץ טרח והציגאת הציטוטים הללו במלוא תפארתם השטירמרית.

קרה עוד דבר. אמזון הציבה את הספר באתר שלה, בניגוד למדיניות ששוללת מכירת ספרים שכוללים הסתה גזענית ואנטישמית. אלה לא רק פאלק, מרשהיימר ואמזון שמעניקים לגיטימציה לכותב שמכריז על עצמו כאנטישמי. אם היה "כוח יהודי" אימתני, אם הייתה "שליטה יהודית", כפי שעצמון טוען ומרשהיימר מאשר וממליץ - הרי שמרשהיימר לא היה איש אקדמיה בכיר, ועצמון לא היה מגיע למדפים של אמזון. המפלצת היהודית הייתה מחסלת אותם.

נחזור לקשר בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. האם אפשר להפריד ביניהן? צודקים אלה הטוענים שאין צורך לקפוץ עם "אנטישמיות" לנוכח כל ביקורת על ישראל. ביקורת, גם נוקבת ומקוממת, היא חלק מהשיח הדמוקרטי. אנטי-ציונות היא סיפור אחר. יש לה קווי מתאר ברורים: דמוניזיציה, מוסר כפול ושלילת הזכות לקיום ריבוני. אלה הם גם קווי המתאר של האנטישמיות. היה צריך לקוות שהשמאל שמעריץ את מרשהיימר יתחיל לעשות חשבון נפש. בהתייחס לפרסומים האחרונים של גורביץ ושריד - הכיוון הפוך.  

סטליניזם ישן וחדש

הנגע מתפשט. או, למעשה, אינו מתרפא. אחד היהודים הבודדים בעולם שלוקה בזהות מושלמת לגלעד עצמון הוא ישראל שמיר. הוא עלה לישראל מברה"מ, כתב בכמה עיתונים בישראל, והפך עם השנים לאנטישמי גמור. הטור הזה כבר עסק בו. שמיר הספיק להתנצר, ובשנים האחרונות הוא רק הגביר את הפעילות האנטישמית שלו, בנוסח דומה לזה של עצמון. לאחרונה הוא צץ מחדש, הפעם על תקן של כותב קבוע בעיתון רוסי, Komsomolskaya Pravda, ככל הנראה בעל התפוצה הגדולה ביותר ברוסיה, ואחד מהנפוצים ביותר בעולם.

העיתון הזה, אותו עיתון בדיוק, העסיק בימי הקומוניזם הסטליניסטי את צזאר סולדאר (Tsezar Solodar). מדובר ביהודי, שהיה אחוז באובססיה שעניינה הוכחת הקשר בין ציונות לנאציזם.  הוא היה עסוק בניסיון מתמיד להוכיח שהציונות היא האויב האולטימטיבי של המהפכה הסובייטית. הוא גם הוציא ספר, "Dikaya Polyn", על האופי הפושע של הציונות בהקשר הסובייטי, והפיץ גם את העלילה שהציונות היא ההמשך של הנאציזם, וכי מה שעשו הנאצים ליהודים, עושים היהודים לפלסטינים. מי שמחפש את שורשי הנאציפיקציה של ישראל היום, יכול למצוא את השורשים שם.

והנה, שמיר הפך ליורשו של סולדאר. למעשה, יורש הרבה יותר רדיקלי. משום שסולדאר, מטורף וסטלינטיסטי ככל שהיה, לא הגיע לדרגה של שמיר. עברו עשרות שנים, והשינוי הוא רק לרעה. עיתון, עם תפוצה אדירה, הופך מתנצר אנטישמי לאחד מעמודי התווך שלו. לסחורה הזאת יש ביקוש, לא רק בערוצי "אל-מנאר" ו"אל-אקצה", של החיזבאללה והחמאס, אלא גם ברוסיה החדשה.   

השמצה במימון עצמי

מאנגליה של עצמון, דרך ארה"ב של מירשהיימר, ועד רוסיה של שמיר - האנטישמיות אינה נותרת בשוליים. היא זוכה ללגיטימציה. מה שמזכיר סרט דוקומנטרי, "השמצה", שביקש להוכיח שאין אנטישמיות בעולם. זו בדיה. הסרט, כדאי לציין, מומן גם על ידי כספי משלמי המסים בישראל. הרי אנחנו נאורים. וכל שקר ראוי למימון, בשם חופש היצירה.

מעניין מה יהיה הסרט הבא במימון ישראלי. אולי, מי יודע, זה יהיה סרט לפי תסריט של עצמון ושמיר. המועמדות לאוסקר מובטחת. בקצב שבו הדברים מתגלגלים, אולי גם הזכייה.

לעדכונים - הצטרף לדף הפייסבוק של בן-דרור ימיני