שבויים בסיסמאות

לא תהיה כאן מדינת רווחה, משום שבניגוד לאשליות, אין כאן סולידריות ואין אתוס משותף * השמאל העולמי, וגם חלק מהישראלי, מתייצב לצד אסאד * מדינת הלאום היהודית - החוק הלא נכון * הטרור משתלם

כמה קל להשוות בין לונדון לתל-אביב. מצוקה שם ומצוקה כאן. ואם רק יגדל הלחץ על הישראלים, המחאות הרגועות יהפכו למפגני חוליגניות. הרי גם האנרכיסטים בין יושבי האוהלים. אלא שאין שום השוואה. שם המפגינים הם הזרים והמנוכרים. לא רק, אבל בעיקר בני מהגרים. כאן מדובר בחוט השדרה של החברה. סטודנטים ועובדים. אלה שהיה אמור להיות להם טוב, אבל הנטל הולך ומכביד.

זה לא הגל הראשון באנגליה. בעקבות הגל הקודם, ב-2001, הוקמו ועדות, שהצביעו על ניכור וסגרגציה. כך שהייתה הסכמה על הצורך ב"לכידות חברתית" (Community Cohesion) ובהגדרה משותפת של ה"בריטיות" ("Britishness"). הבריטיות הפכה להגדרה עמומה,  שאפשרה את המשך הפיצול והקיטוב הרב-תרבותי. הלכידות הובילה לסדרה של כללים והנחיות, שהיו אמורים לשפר את היחס למהגרים, דור ראשון ושני. עברו עוד שנים אחדות עד שאנגליה החלה לשנות את חוקי ההגירה, תוך הצבת דרישות לידיעת השפה, יכולת הכנסה ועוד. זה לא שינה הרבה. ככל שאפשר למדוד "לכידות חברתית", הרי שככל שהתאמצו להשיגה - היא רק התרחקה. בין מדינות אירופה, אנגליה היא המדינה שבה ההזדהות של המוסלמים עם המדינה היא הנמוכה ביותר. מעניין. אין כיבוש ויש כללים נוקשים נגד כל גילוי של אפליה. זה לא עזר. הניכור רק התרחב.

זה לא חייב להיות כך. יש קבוצות מהגרים שהצליחו להתגבר על בעיות של צבע ורקע. ההינדים למשל. בהשכלה הם במצב הרבה יותר טוב מהלבנים הוותיקים, והם כבר עברו גם את היהודים. כלומר, זה לא רק עניין של המדינה או תקציבי רווחה או כללים נגד אפליה. התרבות היא המשתנה החשוב ביותר. אבל כרגיל, זה לא נעים לומר את זה. זה לא תקין.

אשליית הרב-תרבותיות
כשמדברים על לכידות ורווחה, המומחים מצד שמאל מציגים בימים אלה את מדינת הרווחה הסקנדינבית כמודל ראוי גם בישראל. הלוואי. אלא שכדי להיות דנמרק או נורבגיה יש צורך במרקם חברתי דומה. זו לא רק המדיניות הממשלתית. זו גם ההומוגניות שמאפיינת את מדינות הרווחה. ככל שמדינה הומוגנית יותר, הסולידריות בה גדולה יותר, הנכונות לשלם מסים גדולה יותר, הלכידות גדולה יותר והפערים קטנים יותר. יציגו לנו אותם מומחים מדינה שהיא גם רב-תרבותית או רב-לאומית וגם מדינת רווחה משגשגת עם פערים נמוכים. אין חיה כזאת. המצב, למעשה, הפוך. הרב-תרבותיות היא נוסחה לניכור ולהרחבת פערים. אפילו בשבדיה, המודל האולטימטיבי של חובבי מדינת הרווחה, 39% מילדי המהגרים (שכבר נחשבים לשבדים) מצויים מתחת לקו העוני, לעומת 5% אצל השבדים הילידים. גם קנדה מוצגת כסיפור הצלחה לרב-תרבותיות במדינת הגירה. אלא שהרקע שנה. ההגירה לקנדה היא בעיקרה סלקטיבית. קנדה מעדיפה הגירה של בעלי מקצועות מבוקשים ובעלי השכלה. רק החזקים מגיעים. ההשכלה בקרב המוסלמים היא גבוהה ביחס לכלל האוכלוסייה, אבל האבטלה הרבה יותר גבוהה.     

זה לא אומר שאין סיכוי. הומוגניות איננה עניין אתני. הומוגניות יכולה לבוא לידי ביטוי במכנה משותף רחב ובאתוס משותף. לכידות היא תנאי בסיסי למדינת רווחה. לא בנוסח האנגלי, הרב-תרבותי. להפך. יש צורך במכנה משותף. בשני העשורים האחרונים התרחקנו מלכידות. הלכנו לכיוון ההפוך. בתי ספר ייחודיים, חוקי נהרי ותופעות כמו עזמי בשארה הם אויבי האתוס המשותף. החזרת הלכידות היא משימה קשה. בוודאי גם לא יחידה. אבל כדאי שנדע שנוסחת קסם כלכלית לא תהפוך אותנו למדינת רווחה.

בדיחה ושמה תחרותיות

משרד החקלאות מתנגד לפגיעה ברפתנים. הוא פרסם מצגת שמוכיחה שהבעיה אינה ברפתנים, אלא במחלבות (למשל תנובה) וברשתות השיווק. הפתרון של הגדלת התחרות, על ידי חשיפה ליבוא, נשמע מפתה. תחרות, לפי כללי השוק החופשי, היא המפתח ליעילות והורדת מחירים. זה בתיאוריה. בפועל, מתברר שלא דובים ולא תחרות. קטשופ עולה 2.18 שקלים ליבואן. המחיר לצרכן הוא קרוב לעשרה שקלים. פער של 348%. המחיר של תה שחור ליבואן הוא 1.25. בחלק מרשתות השיווק המחיר קרוב לעשרה שקלים. פער של קרוב ל-700%.

אנחנו מתמכרים לפתרונות קליטים. לפעמים סותרים. תחרותיות. מדינת רווחה. כדאי להיזהר קצת. מאחורי כל סיסמה מצטיירת, לפעמים, מציאות קצת עגומה.

ש"ס מתעללת בחלשים

בעקבות הפרסום כאן על מכתבי הפינוי שקיבלו תושבי כפר שלם, הודיע שר השיכון, אריאל אטיאס, בתגובה לקול ישראל, שמכתבי הפינוי יבוטלו. האמנם? הבעיה אינה ייחודית לכפר שלם. יש עוד שכונות במצד דומה. גם תושבי כפר ליפתא בירושלים מצויים בהליכי פינוי. גם הם פליטים מארצות ערב שיושבו במתחמים נטושים. ציבורית ועקרונית, הם בעלי זכויות בדיוק כפי שבני קיבוצים ומושבים שיושבו באדמות מדינה, או ברכוש נטוש, באותן שנים, הם בעלי זכויות. קיבוץ געש, למשל, עלה לקרקע לאחר קום המדינה. נגד יושבי קיבוצים ומושבים לא רק שאין הליכי פינוי, אלא רק עוד ועוד זכויות - הרחבות, תוכניות לבנים ממשיכים, אישור שטחי מסחר. מדוע דינם של תושבי כפר שלם וליפתא שונה מדינם של תושבי געש? ומדוע שר השיכון, איש ש"ס, מינה את עצמו לאיש שמתעלל בהם, דווקא בהם, יותר מכל שר שיכון לפניו.

השר מיכאל איתן פנה גם הוא לאטיאס באותו עניין. אטיאס הבטיח לאיתן שהתביעות נגד תושבי כפר שלם יבוטלו. כשפנו תושבי הכפר לאטיאס, הוא הכחיש שהייתה הבטחה. שוב פנו התושבים לאיתן, שבמכתב תשובה מיום ה-24.7.11 הבהיר: "השר אטיאס הצהיר בפני השר איתן בשיחה שקיימו כי הוא מקפיא את ההליכים המשפטיים". צל"ש לאיתן שלא ניסה למרוח ולטייח. אטיאס לא יוצא טוב מהסיפור הזה.

פניתי לשר כדי לבדוק מיהו אטיאס האמיתי - זה שמבטיח או זה שמתכחש? דובר המשרד מסר בתגובה ש"בחודש ספטמבר ייקבע סופית נושא הפינוי והפיצוי בכפר שלם. כן הוחלט כי ביצוע הפינויים מהמתחם יוקפא למשך 90 יום או עד קבלת החלטה סופית".

זו תשוב מתחמקת. ראשית, משום שאין פינויים, אלא מכתבי פינוי ותביעות פינוי. ושנית, משום שהקריטריונים, נכון לעכשיו, רק יגדילו את אוכלוסיית המאהלים. הפעם עם פליטים אמיתיים. לא בומבמלה. ולכן, שאלתי שוב את השר: האם יוקפאו התביעות המתנהלות נגד תושבים? מדוע לא יושוו זכויותיהם של תושבי השכונות לזכויות תושבי קיבוצים ומושבים? יש לי חשש שאטיאס מש"ס מתכוון להמשיך להתעלל בתושבים עם משחקי מילים והתחמקויות. נמשיך לבדוק, בתקווה ששר השיכון יוכיח לנו משהו הפוך.

שמאלנים למען אסאד  

כבר חודשים ממשיך נשיא סוריה, באשר אסאד, במסע הטבח שלו נגד בני עמו. מספר ההרוגים שם כבר עבר את האלפיים. הרבה מעבר לעופרת יצוקה. יש כמובן הבדל תהומי. בסוריה דורשים המפגינים חופש ודמוקרטיה. ברצועת עזה שלאחר נסיגה ישראלית מלאה השליט החמאס משטר אימים פונדמנטליסטי ושיגר רקטות לריכוזי אוכלוסייה אזרחית בישראל. ויש עוד הבדל. ברחבי אירופה וארה"ב התקיימו אינספור הפגנות נגד ה"טבח" שישראל אף פעם לא ביצעה. המפגינים היו על טהרת הברית האדומה-ירוקה. שמאל רדיקלי ואיסלאמיסטים. עכשיו, לעומת זאת, שקט טוטלי. חברי הקואליציה הרעשנית, שבכל הפגנה נגד ישראל מתחזים ל"פעילי זכויות אדם", שומרים על זכות השתיקה. 

מה ההסבר? גזענות. ההנחה המוסווית היא שלערבים מותר. משום שמבחינת הפעילים, הערבים שונים. כלומר נחותים. ולכן מותר להם. כך שאין צורך במחאה. אפשר להסתפק בסיסמאות הקבועות, נגד הציונים, בעד הפלסטינים ונגד סכנת האימפריאליסטים. 

אין צורך ללכת רחוק. הדברים הללו מושמעים גם כאן. למשל, על ידי מזכ"ל מק"י, מוחמד נפאע, לשעבר ח"כ, שהביע עמדה בזכות קואליציה של צפון-קוריאה, איראן וסוריה. אלה כוחות הקדמה. כשפרסמתי כאן, לפני שבועיים, את עמדת נפאע, הבהיר לי חה"כ דב חנין מחד"ש שעמדתו של נפאע אינה משקפת את עמדת חד"ש, שמגנה את הדיכוי בנוסח אסאד, ומתנגדת לכל דיכוי ולכל דיקטטורה. 

עברו ימים אחדים לאחר אותה הבהרה של חנין, ובטאון מק"י פרסם את הדברים שלהלן: "השאלה המרכזית היום היא איך להרחיק את סוריה מסכנת התוקפנות האימפריאליסטית במסווה של סיסמאות  'דמוקרטיות' מהתלות" (מתוך הבלוג של ד"ר סלמן מסאלחה). כלומר, לא עמדה פרטית של המזכ"ל, אלא עמדת מפלגה. אפשר וצריך להאמין לחנין שזו עמדתו, ושזו עמדת חד"ש. אלא שמק"י אינה מרכיב שולי בחד"ש. היא מרכיב מרכזי. וזו עמדה שעולה בקנה אחד עם העמדה של הקואליציה האדומה-ירוקה. גינוי פורמלי, אם בכלל, שהוא בעיקרו מס שפתיים. אבל שום מחאה רצינית. שום קריאה לחרם. שום יציאה לרחובות. את זה הם שומרים רק לישראל, שמגנה על עצמה. לא לאסאד, שטובח בבני עמו. 

ביום שבו אנשי שמאל בעולם ובישראל, וזה כולל את חד"ש, יפגינו נגד הטובחים באשר הם, ללא הנחות ופטורים על בסיס דת, צבע, מין ולאום - תהיה להם זכות לבקר את ישראל. עד אז, הם מתבקשים לעבור למחנות לחינוך מחדש לגמילה מגזענות.  

ואם כבר מזכירים את חנין, צריך להוסיף, ולא רק מטעמי הוגנות, שכאשר תושבי כפר שלם זקוקים לעזרה, הם לא יקבלו אותה אצל אנשי ש"ס. הם יקבלו אותה רק, או בעיקר, אצל דב חנין. 

משתלם להיות רוצחים

רוצחי משפחת פוגל באיתמר, חכים ואמג'ד עוואד, זכו לגינוי מצד הרשות. אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד. בשלוש השנים הראשונות לישיבתם בכלא הם יקבלו 1,400 ש"ח בחודש. הרשות גם תשלם להם. לאחר שלוש שנים שכרם החודשי יעלה בהדרגה. בין עשר לחמש עשרה שנה מדובר ב-6,000 ש"ח ובהמשך יעלה התשלום גם ל-12,000 שקלים. ראש הממשלה הפלסטיני, סאלים פייאד, הכריז על התעריפים החדשים, כפי שחשף לאחרונה החוקר יהונתן דחוח-הלוי. גם ישראלים שיושבים בכלא על פעילות עוינת זוכים לאותן הטבות.

זו לא הרשות שמשלמת. משום שהישות הפלסטינית היא המסובסדת ביותר בעולם. האיחוד האירופי וארה"ב מזרימים חמצן כדי שהגוף הזה יחיה, ואפילו ישגשג. גם ישראל, במסגרת הסכמי המיסוי, תורמת את חלקה. וכך, כל טרוריסט פלסטיני יודע שיש שכר לרצחנותו. במושגים פלסטיניים, מדובר בתשלומי עתק. הרבה מעל הממוצע שם. ולמעשה, מדובר במסלול התשלומים המבטיח ביותר במזרח התיכון.

משתלם להיות רוצח. בעיקר כשזה על חשבון אירופה, ארה"ב וישראל.

מדינת הלאום היהודית - החוק הלא נכון

עם יציאת הכנסת לפגרה הונחה על שולחנה הצעת חוק יסוד חדשה: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. יש לנו כבר שני חוקי יסוד, שיצרו את "המהפכה החוקתית". הם קובעים שישראל היא "יהודית ודמוקרטית". אלא שלפי הפרשנות הלוליינית של  אסכולת ברק, יש בחוקי היסוד הללו כמעט כל דבר, חוץ מאשר הכרה בכך שמדינת ישראל היא גם מדינה יהודית. אפילו הגירה פלסטינית לישראל, באמצעות "איחוד משפחות", זכתה אצל ברק לעיגון חזק יותר מאשר "מדינה יהודית". 

ללמדנו, שאין שום קשר בין מה שהכנסת מחוקקת לבין מה ששופטים מסוימים פוסקים. הכל בכל הוא עניין של פרשנות, שיכולה לרמוס את החוק המפורש, ולהמציא זכויות יסוד שלא היו ולא נבראו, לא בעולם ולא בישראל, וגם לטעון שאין בלתן. זו יצירה מהסוג של "בגדי המלך". רק החכמים, מאסכולת ברק, מצליחים לקרוא בחוקים את מה שאנחנו, ההדיוטות, לא מצליחים לראות.

הבעיה מצויה בשיטת מינוי השופטים. רק לאחרונה פורסם עוד מחקר, של ד"ר אביעד בקשי, המשווה בין דרכי בחירת שופטים במדינות דמוקרטיות. גם הוא מגיע למסקנה שהשיטה הישראלית, שבה שופטים הם הדומיננטיים ביותר במינוי שופטים, היא החריגה. רק בהודו שיטת המינוי דומה לזו שבישראל. 

אם רוצה דיכטר לשנות משהו, שייזום שינוי שיטה. שם הבעיה. אין צורך בחוק נוסף, שרק ירבה מהומה.