מחאה עם סימני שאלה.

המחאה צודקת, גם אם לא ברור לאן  היא מובלת * השגריר הנורבגי מצטרף למצדיקי הטרור * אשר גרוניס: משלטון השופטים לשלטון המשפט * מי בעד דיקטטורה דמוגרפית?

 

השאלה איננה אם המחאה צודקת. היא צודקת. השאלה היא לאן היא הולכת. וזה לא ברור. המעמד הבינוני, שעליו נשענת כלכלת ישראל, הפך לרמוס בשנים האחרונות. כדי לקיים דמוקרטיה, יש צורך במעמד בינוני. כשהמעמד הזה נרמס, הדמוקרטיה בבעיה. ישראל, בתהליך ארוך, הופכת למיעוטוקרטיה. זה לא התחיל אתמול. זה תהליך שנמשך שנים. אבל נדמה שבשבועות האחרונים המיעוטוקרטיה הפכה לדורסנית משהו.

קשה להצביע על הקש ששבר את גב הגמל, וגרם למחאה הנוכחית לתפוס גובה. יש הרבה גורמים. שנת הלימודים הסתיימה. הצעירים, בעיקר סטודנטים, היו פנויים להובלה. הזחיחות של ראש הממשלה הגיעה בחודשים האחרונים לשיאים חדשים. הוא באמת חשב שהוא חזר כמנצח מוושינגטון. ספק אם יש פרשן רציני אחד בעולם שחשב כך, למרות מחיאות הכפיים בקונגרס. אבל נתניהו היה בשלו. הוא טען מעל במת הכנסת שהחוק לאיסור החרם הוא הדבר הראוי. הוא התעקש לא להבין שתומכי החרם זכו למתנה הגדולה ביותר מאז החל הקמפיין האנטי-ישראלי שלהם. גם בצד השני יש הקצנה. אקדמיה שהשמאל הרדיקלי הולך ומשתלט עליה. הבוז להמנון. פסקי דין תמוהים בבג"ץ, שפסק לטובת זכות התביעה של איש חיזבאללה, מוסטפה דיראני, נגד ישראל, או תכתיב שיפוטי על מבנה שהיה פעם מסגד בבאר-שבע. כך שהמיאוס הוא דו-כיווני. 

סימני הדרך של החודשים האחרונים מצטרפים לתהליכים הרבה יותר עמוקים. שני חוקי נהרי, שמחזקים את הבדלנות של החינוך החרדי על חשבון הציבור. ההשתמטות משירות של יותר ויותר צעירים, ולא רק חרדים. האנרכיסטים והרדיקלים ועסקני המשטים שמנסים להפוך את ישראל למדינה מצורעת.  נוער הגבעות עם "תג מחיר" שמסייע לעוכרי ישראל להפוך את ישראל למצורעת. פרצי האלימות של חרדים ולאומנים-חרדים, כמו לאחר עיכוב הרב דב ליאור. התחושה המתרחבת, והמוצדקת, שמשטרת ישראל איבדה את יכולת האכיפה. כל עבריין מלך.

איכשהו, בין הרוב השפוי, שהולך לצבא, שעושה מילואים, שמשלם מסים, לבין קבוצות הלחץ - הן תמיד מנצחות. השמאל הקיצוני, הימין הקיצוני, החרדים - משיגים את שלהם. בוודאי שגם חברי המאיון העליון. הם תמיד מנצחים. ורק קבוצה אחת מפסידה כל הזמן. כך שקשה להסביר את אהדת התקשורת למחאה רק בנטיות השמאלניות הקבועות. זה נכון, אבל זה לא כל הסיפור. למעמד הבינוני נמאס. פשוט נמאס.
תיקון והבהרה: בגרסה קודמת נכתב כאן שרוב מעשי האונס בוצעו על ידי מוסלמים. המקור היה מפוקפק. הביקורת על השגריר הנורבגי עומדת בעינה.
 

חוצפה נורבגית
ביום שלישי פרסמתי קטע קצר על הרטוריקה שמצדיקה טבח וטרור: זה בגלל המצוקה, בגלל הכיבוש האיסלאמיסטי של נורבגיה, בגלל האין מוצא, כדי לעורר את התודעה. על רקע הטבח בנורבגיה, הקטע בא לגחך את מצדיקי הטרור באשר הם. תמיד יש להם סיבות. אצל אנדרס בריוויק זה בגלל הכיבוש האיסלאמי. אצל החמאס ואל-קעידה והטליבאן זה בגלל הכיבוש המערבי או הציוני. 
והנה, להפתעתי, באותו יום הופיע ראיון עם ראיון עם שגריר נורבגיה בישראל, סביין סבייה. ומה עשה הדיפלומט הנאור? הוא טרח לגנות, איך לא, את הטרור בנורבגיה, אבל גם להסביר את הטרור הפלסטיני: "אנו רואים את הכיבוש כסיבה לטרור". עוד טרם יבש הדם מגופותיהם של טבוחי נורבגיה, והשגריר הנורבגי בישראל מספק הסבר לטבח בישראלים.

אנחנו יודעים שהשמאל הרדיקלי צועד עם ג'יהדיסטים באירופה, מארגן אתם משטים, ויחד הם מבינים את הטרור, מסבירים אותו, לפעמים מצדיקים אותו, וגם וקוראים לחיסול ישראל. זו הקואליציה האדומה-ירוקה הידועה לשמצה. זה עצוב שגם שגריר נורבגיה בישראל  קרוב, כנראה קרוב מדיי, לאסכולת ההבנה וההצדקה.

לגופו של עניין, הטרור לא נאבק בכיבוש. הטרור נאבק בעצם קיומה של ישראל. הטרור נאבק בעצם קיומו של העולם החופשי. הכיבוש, אם בכלל, הוא רק תירוץ. צריך לחלק את הארץ, אבל לא בגלל שזה מה שדורש הטרור, אלא משום שזה מה שטוב לישראל. הטרור הרי החל לפני שהיה כיבוש, והוא יימשך גם אחריו.
 

הצדקות לאונס? 

לפני פחות מחודשיים, בתחילת יוני, פורסם דוח של משטרת נורבגיה, שלפיו כל מעשי האונס בשנה האחרונה, ורוב מוחלט בחמש השנים האחרונות, בוצעו על ידי "לא מערביים". כלומר, מהגרים. בעיקר מוסלמים. טרור מיני. מעניין איזה הצדקות יש לשגריר סבייה לטרור הזה. נורבגיה אינה לבד. שבדיה תופסת את המקום הראשון באירופה במדד האונס. ושתי המדינות הן המסבירות פנים ביותר באירופה למהגרים. ולמרות זאת שתיהן סובלות מאותן בעיות. האם זה מצדיק את הטבח של בריוויק? בוודאי שלא. בדיוק כשם שמצוקת המהגרים, וההלם התרבותי, לנוכח המתירנות המערבית, אינם הצדקה לאונס המוני. אין הצדקה לטרור, ואין הצדקה לאונס. ובישראל, בדיוק כמו בנורבגיה, מעשי טרור או אונס או פשע אינם חלק ממחאה מוצדקת על עוול. הם שונאים את המערב לא בגלל משהו שהוא עושה, אלא בגלל מה שהוא. בגלל עצם היותו עולם חופשי. בגלל מעמד האישה. ולא בגלל אפליה, מצוקה או כיבוש.

אלה העובדות. אבל אל נא נבלבל את השגריר הנורבגי בישראל. הוא הרי שייך למחלקת הנאורים.

 

ממהפכה חוקתית לרגיעה שיפוטית 

השופטים מרים נאור ואשר גרוניס שייכים לאותו זרם. הם דומים יותר לשופטים של שנות החמישים והשישים. שופטים ששמרו באופן קפדני על זכויות אדם, אבל לא נזקקו לשום רטוריקה מהפכנית על מהפכה חוקתית וערכית. הם אינם חלק מהאקטיביזם הדורסני. אחד משניהם יהיה נשיא בית המשפט העליון, עם פרישתה של דורית ביניש מהתפקיד.

לפי החוק הקיים נאור הייתה אמורה לקבל את תפקיד הנשיאה. לפי תיקון לחוק, שזכה השבוע לאישור ממשלה, תקופת המינימום לכהונת נשיא היא שנתיים ולא שלוש. לפי התיקון - גרוניס, שנותרו לו קצת פחות משלוש שנים, והוא ותיק יותר, יקבל כנראה את התפקיד.

זו יכולה להיות וצריכה להיות תחילתה של ידידות חדשה, ואמון מחודש, בין הציבור לבין מערכת השיפוט בכלל, וביהמ"ש העליון בפרט. זו חזית שזקוקה לרגיעה. התזזית שהכניס אהרן ברק, מסוף שנות השבעים ועד היום - עשתה רק רע לביהמ"ש העליון ולשלטון החוק. ברק הפך את ביהמ"ש לא רק למוסד פוליטי, אלא למוסד מנוכר, מנותק, שאימץ אג'נדה שמאל-ליברלית במסווה של "זכויות אדם" ו"מהפכה חוקתית".

 

גרוניס הוא האנטי-תזה של אהרן ברק. זה בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו, כדי להפסיק את מהפכת שלטון השופטים, לטובת החזרת שלטון המשפט.

מי בעד דיקטטורה דמוגרפית?

בכנס של המועצה הציונית קרא אביגדור ליברמן להגביל את הילודה הערבית משום ש"אם לא נתעשת בנושא זה, בתוך דור, או לכל היותר שני דורות, מדינת ישראל תחדל להתקיים כמדינה יהודית ציונית". הוא גם קרא, באותה הזדמנות, "להקים משטר חירום לא דמוקרטי". הרי אין דרך אחרת לעצור את ההשתלטות הפלסטינית.

ליברמן, יובהר, לא אמר את הדברים. ואם היה אומר, הארץ הייתה גועשת. אבל נזכרתי בהם לפני ימים אחדים, כאשר קראתי מאמר של שלמה גזית, "גם אני טרוריסט", שהופיע כתגובה על דברי ליברמן נגד ארגוני שמאל, להם קרא ארגוני טרור. גזית, לשעבר ראש אמ"ן, עומד בראש "יש דין", אחד מהארגונים שייתכן שליברמן התכוון אליהם.

ובכן, מי שכן אמר את אותם דברים, על הצורך בדיקטטורה זמנית, שתגביל את הילודה הערבית, הוא לא אחר מאשר שלמה גזית. זה קרה במרץ 2001. ליברמן אמר דברי שטות. דברים שראויים לכל גינוי. אבל מתברר שייקח לו זמן רב עד שיגיע למעלתו של גזית.