הסופר השקרן מ"הארץ"....

סיפורו המופלא של שונא ישראל, שטוען שגורם חשוך, ישראל כנראה, התלבש על זהותו. והאמת? * לימודי האזרחות והנרטיב הפלסטיני * החוק למניעת בחישה פוליטית זרה

הקמפיין לקראת המשט התורכי הקרוב נמשך. לפי הבון-טון בחלק מכלי התקשורת העולמית, וגם הישראלית, מדובר במשלחת מלאכי שלום. חסידי אומות עולם. זה לא חשוב ולא ברור אם המשט יגיע. הרי "הסיוע ההומניטרי" הוא פיקציה. הדה-הומניזציה של ישראל היא העיקר.

במסגרת הקמפיין פרסם השבוע הסופר השבדי הנינג מנקל מאמר על עמוד שלם ומכובד ב"הארץ": "איך נפטרתי מהנינג מנקל המזויף". הוא טוען שם שמישהו זייף את זהותו, ושלח הודעות דואר שלפיהן הוא, כביכול, איננו רוצה שישראלים  יוכלו לקרוא את כתביו. והוא, מעיד מנקל על עצמו, איש נאור שרוצה דיאלוג. בשם הנאורות הזו הוא טורח להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד, וגם מאשים את ישראל ברצח. הדברים נכתבו בעיקר כדי להסביר את הצטרפותו ותמיכתו של מנקל במשט התורכי הקודם, וגם בזה שמתעתד להגיע וספק אם יגיע. הרי מדובר בהומניסט דגול.

לפני שנבדוק את טענת הזיוף, שתבהיר מיהו השקרן, חובה להזכיר שפטרוני המשטים הם אנשי ה-IHH. עם שובם לתורכיה הם אצו רצו לאיראן, כדי להכריז במסיבת עיתונאים, יחד עם אחמדינג'אד: "אנחנו כאן היום עם הנחישות לבנות מזרח תיכון ללא ישראל ואמריקה, ולרענן את מחויבותנו להמשיך בדרכה של המאווי מרמרה". על ספינת השנאה שלהם הם צווחו את "חייבר חייבר אל-יאהוד ג'יש מוחמד סא-יעוד" - המנון השמדת היהודים של האיסלאם. ולמען הסר ספקות, אחד מראשי הארגון פרסם מאמר שכותרתו: "אללה הוא אכבר, זה הזמן לחסל את ישראל". אבל הסופר מנקל לא רואה, לא שומע לא יודע. הוא יצטרף לגזענים הללו, שמצהירים על ג'ונסייד למדינת ישראל, ויקרא לפעילות שלו "הומניזם אמיתי". משום שאידיוטים שימושיים לעולם אינם מתים. הם רק מתחלפים.

לא רק אידיוט. גם שקרן. באותו מאמר הוא רומז שישראל עומדת מאחורי האימיילים שלפיהם הוא אינו רוצה שישראלים יקראו את ספריו. ובכן, מתברר שאותו מנקל העניק ראיון מייד עם סיום המשט הראשון שבו השתתף. הדברים פורסמו גם ב-YNET וגם בוואלה. אבל מי יודע, ייתכן שהמוסד הישראלי השתיל את הראיונות הללו, וזה בכלל לא הוא. כך שאנו נאלצים להמשיך. ובכן, מנקל כתב יומן ארסי במיוחד ל"גרדיאן" הבריטי, על חוויותיו מהמשט הקודם. בין השאר הוא ציין שם, שהוא "שוקל להבטיח ששום דבר שאני כותב לא יתורגם לעולם שוב לעברית". ייתכן שהמוסד מצליח לזייף אימיילים וראיונות, אבל קצת קשה להניח שהמוסד השתלט גם על העיתון הבריטי.

כך שהתמונה מתבהרת: לא שקר, לא זיוף, לא מזימה של משרד החוץ הישראלי ולא של המוסד הכל יכול. הרעיון הוא של מנקל עצמו. אם היה מנקל כותב השבוע: הרעיון היה שלי אבל אני חוזר בי - ניחא. אלא שהוא עשה דבר אחר. הוא הפך את הרעיון שלו עצמו לשקר שמופץ בשמו על ידי כוחות האופל. הרמזים נשלחים לכיוון ישראל.   

נניח לרגע למנקל. נניח גם לעובדה ש"הארץ" מעניק במה למאמר שמתובל באמרות שפר מסוג "ניצחון התבונה" ו"הומניזם", כאשר אלה עומדים לשירות ה-IHH והחמאס. לזה כבר התרגלנו. העניין הוא ש"הארץ" הוא תאום או בן משפחה של "הגרדיאן". מי שפרסם את מאמרו של מנקל היה יכול לבצע בדיקה קצרה ופשוטה. זה לא קרה. מה זה אומר על הסופר שמצטרף למשט שמוביליו מטיפים לחיסול ישראל? מה זה אומר על אותו עיתון "לאנשים חושבים" שנותן במה, ללא בדיקה, לתעשיית השקרים?  

"ההיסטוריה מלמדת אותנו ששקרנים סופם להיחשף", כותב מנקל באותו מאמר. אפילו שקרנים צודקים לפעמים. מנקל השקרן נחשף. הבעיה היא ששקרים, לפעמים, מנצחים. אם לא נלחמים בהם הם מנצחים.

הנרטיב הפלסטיני ולימודי אזרחות

השבוע מונתה ועדה חדשה למקצוע האזרחות, ובראשה יעמוד פרופ' אשר כהן. אפשר להניח שגם הוא יסבול מהטרדות קבועות מצד חברי מחנה הנרטיב הפלסטיני (הכוונה אינה למורי אזרחות). הם לא ינוחו ולא ישקוטו עד שנדע כולנו שה"נכבה" היא האסון הפלסטיני הגדול עלי אנושות, שישראל נושאת באחריות,  שהדמוקרטיה בישראל פגומה ושסועה, ועוד.

כמו בהרבה מאוד דיונים ציבוריים, גם בדיון על לימודי האזרחות יש הטעיה רבתי. כל ניסיון לשינוי מצטייר על ידי מחנה ה"נכבה" כמו לאומנות מסוכנת שנועדה לפגוע בחשיבה העצמאית והביקורתית של התלמידים. האמת, כמובן, הפוכה. מחנה ה"נכבה" רוצה לבצע מחטף ושטיפת מוח. נבהיר זאת.  

הספר המרכזי ללימוד אזרחות הוא "להיות אזרחים בישראל". הספר כבר זכה לביקורת מחקרית ונוקבת, של ד"ר יצחק גייגר, שחשף השפעות פוסט ציוניות בולטות. כך, למשל, בעמוד 289, בתת-פרק על הסכסוך היהודי-ערבי והישראלי-פלסטיני, יש קטע שקובע כדלקמן: "במהלך המלחמה ברחו וגורשו כ-700,000 ערבים שחיו בארץ ישראל בתקופת שלטון המנדט הבריטי. הם עברו להתגורר בארצות ערב. כך נוצרה בעיית הפליטים". הצגת עובדות תמימה? לא בדיוק. קביעה כזו היא זו שמייבשת את מוחם של התלמידים. ראשית, משום שבאותן שנים, ברחבי העולם, בעיקר באירופה, גורשו עשרות מיליונים מבתיהם ובוצעו חילופי אוכלוסייה, כדי ליצור מדינות לאום. שנית, מכל הקבוצות שגורשו רק הפלסטינים נותרו פליטים, משום שמדינות ערב נקטו נגדם במדיניות של אפרטהייד, כדי להנציח אותם כפליטים. ושלישית, על רקע אותו סכסוך בדיוק, גורשו יותר יהודים מארצות ערב. כך שמי שמלמד חצאי דברים משבש את דעתם של התלמידים. 

במקום אחר מופיעה הטענה ש"השסע בין יהודים לערבים בישראל נובע מעצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית, שסמליה, דוגמת ההמנון, קשורים רק לעם היהודי". לא נכון. השסע נובע מסירובם של הערבים להכיר במדינת הלאום היהודי. וכדי להרחיב את דעתם של התלמידים, צריך לספר להם שרוב מדינות אירופה הן מדינות לאום. יש מיעוטים. אבל הסמלים הלאומיים, דגל, המנון, ימי זיכרון היסטוריים, מבטאים את הרוב, ולא את המיעוט. ברוב מדינות אירופה מדובר גם באופי נוצרי מאוד של סמלים וחגים. כשלא מספרים לתלמידים מה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות, התוצאה היא שישראל היא מדינה חריגה. שהטענות נגדה מוצדקות. שהצירוף "יהודית ודמוקרטית" הוא פסול מיסודו.

את הפרק על השסע היהודי-ערבי באותו ספר כתב גם ד"ר אסעד גאנם, ממחברי "מסמך החזון", שמגדיר את ישראל כישות קולוניאליסטית. ויש עוד ספר, "המזרח התיכון בעת החדשה", לבתי הספר הערבים. היועץ האקדמי של הספר היה ד"ר אילן פפה. אין צורך להרחיב את הדיבור על התועמלן האנטי-ישראלי הזה, שבינתיים עזב את הארץ. אין ספק, כשגאנם ופפה מעורבים בכתיבת ספרי אזרחות או היסטוריה, יש סיבה לדאגה.

אזרחות ומורשת לאומית

טענה נוספת היא, שהצוות הנוכחי, בראשות צמרת, מבקש לצמצם את לימודי האזרחות. ובכן, מתברר שרק לפני שנתיים הזמין משרד החינוך מחקר מקיף והשוואתי על לימודי האזרחות, שנערך על ידי דוד נצר ונאווה רוזן. המחקר בדק את המצב בחמש מדינות - אנגליה, קנדה, גרמניה, אוסטרליה והונגריה. מתברר שבישראל לומדים בהיקפים הרבה יותר גדולים מאשר בכל מדינה אחרת, ושבמדינות שנבדקו, לימודי האזרחות כוללים גם מורשת לאומית. במילים אחרות, חיזוק הזהות הלאומית. אבל הקוזקים הנגזלים, שהשתלטו על התחום, גם מסלפים וגם מתבכיינים. נקווה שמשרד החינוך, ובעיקר הוועדה החדשה שהחלה לפעול השבוע, יסכלו את הניסיונות למחטפים פוליטיים. ראשית, על ידי עדכון תכנים באופן שירחיב את הדעת. ושנית, על ידי אימוץ הנורמות של המדינות המתוקנות, בניגוד לנורמות שמנסים לכפות הקומיסרים מטעם עצמם. 

חוק הבחישה הזרה

חה"כ אופיר אקוניס יזם הצעת חוק חדשה שכותרתה: "איסור תמיכה של ישות מדינית זרה בעמותות פוליטיות". לפי דברי ההסבר: "ההצעה באה למנוע את התערבותן של מדינות זרות בפוליטיקה הישראלית". האם מעורבות כזו ראויה להכשר? נבדוק.  

"איגוד המגורשים הגרמני" (BdV), תומך בזכות השיבה של גרמנים אתניים למדינות כמו פולין או צ'כיה. הארגון הזה הצליח להביא לבחירתה של חברת בונדסטאג אחת, אריקה שטיינבאך. גם הארגון הזה משתמש בשפת הזכויות. אבל אין מדינה אירופית שתעז לתמוך בגוף כזה. כשמגיעים לישראל הנורמה מתהפכת. ישראל מחזיקה בשיא עולמי בכל הקשור לבחישה בפוליטיקה הפנימית. אין מדינה מערב אירופית שאינה מסייעת לאחת מעשרות העמותות שמשתמשות בשפת הזכויות, כשלמעשה, מדובר בדרך כלל בעמותות פוליטיות, שכל או רוב הפעילים שלהן מצויים במתחם שבין מרצ לבל"ד. 

הבחישה הזרה צריכה להטריד, גם כשהיא מגיעה מגופים לא ממלכתיים ואנשים פרטיים. ארווין מוסקוביץ למשל, שעוסק כבר שנים בכינונה של ישות דו-לאומית, באמצעות יישוב יהודים בתוככי אוכלוסייה ערבית. גופים כנסייתיים מממנים בגוף שתומך בפירוק ישראל, באמצעות "זכות השיבה" והקמת מדינה אחת גדולה.  

אפשר להניח שהצעת החוק לא תעבור, משום שהיא תיתקל בקריאות ה"גוואעלד" של המקהלה הקבועה, שתספר לנו על "עוד חוק פשיסטי" ו"סוף הדמוקרטיה". במקום לבטל את הטענות על הסף, הן ראויות לדיון מושכל. ולכן, היה ראוי שיוזם החוק, אקוניס, יציג לממשלה ולכנסת את המקובל במדינות דמוקרטיות. למשל, "חוק הסוכן הזר" (FARA) בארה"ב, שעוסק בגופים המקבלים סיוע מגורמי חוץ. או חוק בנורבגיה, שמחייב אישור של המדינה על תרומות מהסוג הזה. לא תמיד ניתן אישור. רק לאחרונה פסלה ממשלת נורבגיה תרומה סעודית, ממשלתית ופרטית, של עשרות מיליוני דולרים, לצורך הקמת שני מסגדים. או הוויכוח בבריטניה, בעקבות תרומות מסעודיה, שגרמו לרדיקליזציה של סטודנטים באוניברסיטאות. יש עוד דוגמאות. הן צריכות להיבדק. מרכז המחקר של הכנסת מסוגל לבצע מחקר שיציג את המצב בתחום הזה במדינות דמוקרטיות. עד כמה הן מאפשרות, משפטית ומעשית, תרומות של מדינות זרות לגופים פוליטיים? 

ישראל צריכה לנהוג כמו המדינות המתוקנות. ספק אם הגופים הפוליטיים, שמשתמשים ב"זכויות אדם" כתירוץ לקבלת תרומות, יסכימו לכך. אלא שאז, לפחות, התמונה תהיה הרבה יותר ברורה, וצעקות ה"פשיזם" יישמעו חלולות מתמיד.