בישראל של היום, ואם לא של היום אז של מחר, ארגון קבלני המעליות היה מגיש עתירה נגד ראש הממשלה, שבחר לעלות לקומה השביעית ברגל, ולא במעלית. מכיוון ש"הכל שפיט", ביהמ"ש היה דן בעתירה ברצינות תהומית. בשלב ראשון היה מתקיים דיון מעמיק ומלומד בשאלת הסבירות. האם ראש מדינה סביר היה בוחר באופציה של מדרגות, ולא באופציה המקובלת של מעלית? כדרכם בקודש, שופטי בג"ץ היו קובעים שגם אם ההחלטה לא נראית להם, וגם אם הם עצמם היו מקבלים החלטה אחרת, ומעדיפים את המדרגות, הרי שההחלטה עצמה היא סבירה.
האם בזאת היה מסתיים הדיון? הצחקתם אותם. בשלב הזה היו שופטי בג"ץ עוברים לשלב החשוב יותר. נכון שההחלטה סבירה, אלא שעדיין נותרה שאלת המידתיות. זה בסדר לעלות קומה אחת ברגל, ואולי אפילו שתיים, תוך ויתור מטריד על שירותי המעלית. גם התקציב שהוקדש לבניית מעליות היה מונח לפני השופטים, כדי להוכיח שההתעלמות ממעליות היא סימן מטריד לבזבוז אדיר של השקעה בתשתיות. לשם מה מעליות, אם ראש הממשלה אינו נותן דוגמה בעצמו?
למרות ההערות הנוקבות, יחליטו שופטינו המכובדים ששתי קומות ברגל הן עניין סביר, ואין בהן כדי לנקוט בצעד חמור לנוכח התעלמות ראש הממשלה מאופציית המעלית. אבל חמש קומות? זה כבר יותר מדיי. ושבע קומות? זו הגזמה פראית, שמפרה ברגל גסה את עקרון המידתיות. בג"ץ, אם כן, פוסל את ההחלטה לעלות במדרגות, וכדי למנוע פגיעה בכללי המנהל התקין, מתבקש היועץ המשפטי לממשלה לפרסם הנחיות.
הפסקת חשמל לעזה
זה עדיין לא קרה. אבל אנחנו בדרך לשם. המשפטיזציה הורסת כל חלקה טובה. לכל איוולת יש היום הסבר. בג"ץ דן בעתירה בעניין אספקת חשמל לעזה. העתירה אמנם נדחתה, אבל עצם הדיון הרציני בסוגיה, ובשאלות של סבירות ומידתיות, היה מוטרף לחלוטין. הרי מדובר בעניין בטחוני ומדיני. לא משפטי. הרי מי שיגביל סנקציה של מניעת חשמל, ייאלץ את המדינה לנקוט באמצעים הרבה יותר קשים. למשל מבצע צבאי. אולי אפילו מלחמה קטנה. כל דיון כזה כולל נימוקים הלקוחים ממילון שיח הזכויות. ההמשך ידוע. כשאמצעי תגובה מסוימים הופכים לבעייתיים, מקבלי ההחלטות נאלצים לפנות לנתיב אחר. למשל, מבצע צבאי. האם זה עניינם של שופטי בג"ץ לדון בכמות הוואטים שתסופק לרצועה? השכל הישר זועק לא. המשפטיזציה משתקת את השכל הישר. היא רוצה לספח לעצמה כל החלטה.
שופטת אסטרטגית
שופטת בית המשפט המחוזי הלכה צעד קדימה. היא החליטה לאמץ את העמדה של השמאל הרדיקלי. היא חושבת שישראל חייבת לחשוף לפני ארגון שמאל קיצוני את הדיון על העברת מזון לעזה. ואותה שופטת אינה מסתפקת בהחלטה אווילית אחת. היא גם מורה למדינה לחשוף את שמות הקצינים או הפקידים שאחראים לאספקת המזון לרצועה. זה לא מצחיק. זה לא משעשע. זה יכול לקרות רק במציאות שבה מדינה שלמה איבדה את השכל הישר.
אבל אסור להרעיב את תושבי הרצועה, יזעקו הצדקנים. צודקים. ובכן, אם הם רעבים, הם מוזמנים להפסיק את העברת הרקטות במנהרות, לטובת אספקת מזון והרבה קלוריות. ואם הם רעבים, הם מוזמנים להפסיק את האלימות. לא יותר מכך. אם הם מתעקשים על רקטות, זה לא עניינו של שום בית משפט, ולא של שום שופט, להכתיב מדיניות תגובה למדינת ישראל, או לחייב את המדינה לחשוף דיונים הנוגעים לאותה מדיניות. לא במפורש ולא במשתמע. אבל זה בהחלט קורה, במדינה שבה השכל הישר הפך לאסקופה נדרסת.
שטיפת מוח אקדמית
והמצעד נמשך. באוניברסיטת בן-גוריון התקיים השבוע "הכנס השנתי של המחלקה לממשל ופוליטיקה". זה היה כנס שאין לו כלום, אבל פשוט כלום, עם העמקת הידע או ביקורת או תבונה. זה היה כנס עמותות שמאל לכל לדבר ועניין. היה גם תירוץ לעניין. הכנס עסק ב"זכויות אדם וארגוני שינוי חברתי". כמה מתוחכם, כדי להפוך כנס פוליטי לכנס אקדמי. חלק ניכר מהמשתתפים הם פעילים פוליטיים. מצד אחד של המפה כמובן (גילוי נאות: לטענתם הוזמנתי להופיע בדיון. לא מצאתי זכר להזמנה כזאת).
אין לי מושג מה דעתה של נשיאת האוניברסיטה או הרקטור על כנס תמוה כזה. אבל דבר אחד בטוח: הם, ולא רק הם, סובלים משיתוק. אי אפשר להעביר מילה של ביקורת. משום שכולנו כבר הפכנו לשפוטים של "חופש הביטוי" בכלל ושל "חופש הביטוי האקדמי" בפרט. כך שההפקרות נמשכת. בשם חופש הביטוי כמובן.
מפלצת הביקורת
יש עוד. מבקר המדינה החליט לבדוק את נסיעות השרים לחו"ל בשנים האחרונות. בדיקה כזאת, שתתנהל ביסודיות, תכניס את משרד המבקר לעומס שיחייב הקמת מיניסטריון חדש לביקורת נסיעות. זה יחייב גם הקצבות עתק, גיוס כוח אדם מיומן, ועוד ועוד. העבודה החשובה הזאת, לצורך ניקוי האורוות, תחייב גם את השרים כולם, אלה שמכהנים ואלה שכבר פרשו, להתמודד עם שאלות המבקרים. לחפש יומנים. להסביר חשבונות, הוצאות וחשבוניות. לתת תירוץ לכל פגישה ולכל מסעדה ולכל קבלה. טובי חוקרינו יישלחו לכל קצות תבל כדי לבדוק את מעללי השרים. השרים, שיהיו עסוקים בהסברים, ובהמשך בחקירות, יצטרכו כמובן לוותר על עבודתם השוטפת. המנהל התקין, המולך החדש, מחייב את השרים לענות לשאלות המתבקשות. רצינו ביקורת? קיבלנו מפלצת.
אל נא נשכח את ראש הממשלה. שישכח מהאיום האיראני. שיפסיק לעסוק ברקטות מהרצועה. גם הדיון המתקרב באו"ם על הקמת מדינה פלסטינית צריך להידחק לצד. על תקן של ראשון בין שווים, חייב המנהיג לשמש דוגמה לשאר השרים והבכירים. אם המבקר מפשפש במעשיו, זה מחייב את נתניהו לפשפוש הרבה יותר גדול. הוא חייב להניח בצד, ולזנוח לחלוטין, כל עיסוק בענייני דיומא. מה טעם יש בעיסוקיו השוטפים והתפלים, אם יתברר שלפני שנים רבות הוא ביצע ניקוי יבש על חשבון משלמי המסים או גבירים. הרי יש מנהל תקין, ולא ניתן לו להתחמק מהדין. אז נכון שכבר שנים רבות כל ראשי הממשלות מגיעים לחקירות. ונכון שהם חייבים לגייס עורכי דין ויועצים ודוברים, כדי לאפשר לגדודי ולשליחי המבקר, לציבור, ובהמשך לחוקרי המשטרה, להבין מה בדיוק קרה באיזה מלון בצרפת או באיטליה. ונכון שבמו ידינו אנחנו הופכים לארץ אוכלת מנהיגיה. ונכון שאנחנו הופכים כל נבחר ציבור לאדם משותק שלא מסוגל לתפקד. אבל מה זה חשוב. הרי לא ניתן לאיזה אחמדינג'אד לפגוע לנו במנהל התקין ובטוהר המידות. הרי חשוב מכל שמחננו יהיה טהור מכל רבב.
בג"ץ זכות השיבה
אפשר להמשיך. ולהמשיך. ולהמשיך. מדינת ישראל מעניקה למגזרים מסוימים תקציבי עתק כדי שהבריחה משותפות ומאחריות תימשך. פחות צעירים מתגייסים. יותר צעירים בורחים. כל שנה מתווסף אחוז נוסף לכיתות א' במסלול החרדי. המדינה מעודדת. וזה הולך ומחמיר. בקרוב עלול בג"ץ להחליט על מתן זכות שיבה לפלסטינים, בעקבות עתירה של עדאלה וזהבה גלאון. זה קרוב יותר ממה שנדמה לנו. מדינה במסלול של התפרקות, בגלל מיעוטוקרטיה ומשפטיזציה.
החקירה של ביביטורס יכולה לחכות
כך שיורשה לי להודות. מעללי בני הזוג נתניהו בחו"ל מרתקים. זה מסקרן. זה מציצני. זה תחקירי. אין לי שום טענה לרביב דרוקר. הוא עשה את עבודתו. אם מה שמיוחס לבני הזוג נתניהו נכון - זה בהחלט ראוי לחשיפה. זה אפילו דוחה ומגעיל. אבל כשמדינה שלמה נכנסת לסחרור, וכשמבקר המדינה מודיע על בדיקה רבתי, האמא של כל החקירות, נגד כל השרים - אז אנחנו פשוט השתגענו. וכשבית משפט מחליט לחשוף שמות של פקידים וקצינים, בניגוד לחוק מפורש - אז מישהו איבד את הברקסים. וכשכל ראשי הממשלה מצויים תחת חקירה כבר קרוב לשני עשורים - אז צריך להגיד די. נמאס. לא עוד. וכן, ראש ממשלה צריך לקבל פטור מחקירות בתקופת כהונתו. הצעתי את זה יותר מפעם אחת בעשור האחרון. גם כשהחלו החקירות נגד אולמרט (וההצעה הייתה שהחוק ייכנס לתוקף רק לאחר כהונת אולמרט). ויורשה לי לחזור על ההצעה עכשיו. כל התנהגות פסולה ראויה לחקירה. אין שום פטור לאף אחד. אבל אפשר לבצע את החקירה בתום הכהונה. משום שאין שום בהילות לאומית. חקירות נגד ראש ממשלה מכהן, בגלל נהנתנות או ניקוי יבש - הן התאבדות לאומית.
מועצת השכל הישר
כך שהגיע הזמן לחוק יסוד השכל הישר. חוק על חוקתי. חוק שאומר שכל פקיד ושר וראש ממשלה, וכמובן שגם אזרח מן השורה - חייבים להפעיל את השכל הישר. כל חוק שחוקק טרם קבלתו של חוק יסוד השכל הישר - יפורש בהתאם להוראות החוק החדש. לא הסברים מפולפלים. לא רמיסת הוראות ברורות ומפורשות בשם אקטיביזם שיפוטי. לא תירוצים של סבירות ומידתיות. כלום.
ולצורך מימושו ואכיפתו של חוק יסוד השכל הישר תוקם מועצת אזרחים מן השורה. חקלאי, רפתן, סנדלר. משפטנים יקבלו, לפי אחד מסעיפי החוק, צו הרחקה מכל עיסוק בהוראות החוק. הם הופכים לסכנה קיומית. כל החלטה שיפוטית שאינה עומדת בכללי השכל הישר תבוטל על ידי המועצה.
זה לא יקרה. בוודאי שלא. מה שברור הוא, שאנחנו על מסלול התאבדות, בגלל תירוצים מצוינים. מנהל תקין, חופש ביטוי, זכויות יסוד, טוהר מידות. כשלוקחים כל עיקרון יסוד כזה, ומגזימים אתו, התוצאה היא הפוכה. המנהל התקין וחופש הביטוי וזכויות אדם וטוהר המידות - כל אלה מצויים בסכנה בגלל החסידים השוטים, שהובילו את עקרונות היסוד החשובים הללו למחוזות של אבסורד.
כך שהגיע הזמן להחזיר את השכל הישר למקום מרכזי. לא כדי לפגוע בעקרונות היסוד. להפך. כדי להציל אותם.
לקוראים ולמגיבים:
נותרו שניים או שלושה מגיבים אובססיביים, שמציפים את הבלוג בתגובות סדרתיות. אין צורך בשום מומחיות כדי לזהות אותם. כל התגובות הראשונות, מהרגע שהבלוג עלה, הן של אותו מגיב אובססיבי. ראשית, נאחל לו החלמה מהירה. שנית, נקווה שבקרוב אפשר יהיה לחסום אותו ושכמותו. בינתיים - נא להתעלם מהם.
אקו"ם