במחוזות תעשיית השקרים.

תעשיית השקרים הפכה למפלצת דו-ראשית. תיאודורקיס מספק את שנאת היהודים ואת השקרים הגדולים. האנטי-ציונים מספקים את השקרים הקטנים

הדברים הללו, יורשה לי להודות, נכתבים בעיצומו של סיור הרצאות ומפגשים מחוץ לישראל. את השבוע האחרון העברתי בבריטניה. הימים הקרובים יוקדשו לאירופה. ניסיון קטן, בקושי טיפה בים, להתמודד עם תעשיית השקרים.
איך ולמה, צריך לשאול שוב ושוב, שקרים מהסוג המתועב כל כך מופצים בקלות גדולה כל כך. איך זה שאנשים חושבים וביקורתיים הופכים לחלק מקמפיין הדמוניזציה. רבים מהם לא מתכוונים. באמת שלא. כוונתם ליצור חברה מתוקנת יותר. נדמה להם שהם נאבקים נגד עוולות. הם לא שמים לב שהם מנציחים אותן.

לתעשיית השקרים יש שני אגפים. מקרו ומיקרו. המקרו הופך את מדינת ישראל, או את עצם הרעיון הציוני, לסכנה לשלום העולם. המקרו מדביק לישראל פשעים נגד האנושות, טוען שהלובי היהודי שולט בעולם, שהיהודים גרמו למלחמות העולם, הובילו לפלישת ארה"ב לעיראק, והם שולטים או זוממים להשתלט על העולם באמצעות ההון העולמי.

אגף המיקרו מספק דלק למקרו. הוא מציג את הפשעים הקטנים, המצטברים, שיוצרים מפלצת הקרויה ישראל. התעללות שיטתית בפלסטינים, רמיסת זכויות אדם, הרג אזרחים בלתי פרופורציונאלי, הרעבה, נישול, הריסת בתים ועוד ועוד. לא תמיד ההפרדה ברורה. בתוך שני האגפים יש רבים הרואים את עצמם כאנטי-פשיסטים, כחסידי זכויות אדם, כהומניסטים, כנאורים, כלוחמים בעוולות. חלקם, מתוך עיוורון, מאמינים בכך שהם פועלים לשינוי. הם צווחים בזעם כשטוענים כלפיהם שהם משרתים נרצעים של גל הרבה יותר גדול, אנטישמי ואנטי-ציוני, שאין לו שום עניין במדינה מתוקנת יותר, אלא בחיסול ישראל או בפגיעה ביהודים באשר הם יהודים ו/או בהקמת חליפות איסלאמית עולמית.

השבוע זה היה מיקי תיאודורקיס, שניסה להגן על עוד אחת מהאמירות האנטישמיות שלו. הוא שונא יהודים, אלא שאת האנטישמיות המתקדמת שלו הוא עוטף בסיסמאות של השמאל הגלובלי. אני גזען? מה פתאום. הרי אני אנטי-פשיסט, הוא כתב, ואנחנו היוונים הצלנו המוני יהודים, או שלפחות הצענו להם דרכים להציל את עצמם. זו הציונות, הוא טוען. אני רק אנטי-ציוני. משום שהציונים הם סכנה לשלום העולם, היהודים שולטים בארה"ב, הם עומדים מאחורי האימפריאליזם האמריקני, והם שולטים ב-99% משוק המוזיקה בעולם.  תיאודורקיס מגיע לשיאו כשהוא טוען ש"היהודים עומדים מאחורי מכונת פשעי המלחמה של ארה"ב בעיראק, והתוכנית שלהם היא לחסל מדינות לאום כדי להקים מערכת גלובלית הנשלטת על ידי ענקי ההון והבנקאות שלהם".

טועה מי שחושב שמדובר בקוריוז. לא מעט מדוברי הזרם שמתיימר להיות  "מתקדם" ו"אנטי-פשיסטי" משמיעים זמירות דומות. בוודאי שכך בנוגע לסכנות לשלום העולם הנובעות מעצם הרעיון הציוני או קיומה של ישראל, שמחוברים לעניין היהודי. ציון הדרך החשוב הוא ספרם של הפרופסורים ג'ון מירשהיימר וסטפן וולט על הלובי היהודי. מדובר בשני אנשי אקדמיה מובילים. הם קדמו לתאודורקיס והם זכו לתמיכת אנטישמים מוצהרים. הם בסירה אחת. הם אינם אנשי שוליים. הם הזרם המרכזי.

לגופם של דברים, לעתים זה נשמע מיותר משהו להפריך את טענות תיאודורקיס. הרי לא יכול להיות שמישהו לוקח אותן ברצינות. אז זהו, שזו טעות. אלה לא רק הפרופסורים וולט ומירשהיימר. הם רק ציוני דרך. אלה הסקרים באירופה שמצביעים על תמיכה ברעיונות הללו. עדיין לא בארה"ב, אבל כן בתוככי האליטות האקדמיות של ארה"ב. לא שלטענות הללו יש קשר למציאות, אבל היא הנותנת. תעשיית השקרים אינה זקוקה לעובדות. היא זקוקה לשקרים שנאמרים פעם ועוד פעם. הרי רוב יהודי ארה"ב הצביעו למפלגה הדמוקרטית, למרות שבשוליה יש דווקא אהדה לאסכולה הרעיונית של תיאודורקיס. ובכלל, ליהודים אין ייצוג יתר בחוגי הימין. יש להם ייצוג יתר בשמאל העולמי. תיאודורקיס יורק וטוען שם משתלטים על העולם. היהודים המתקדמים חושבים שמדובר בגשם. ובכלל, הזרם היחידי היום בעולם שמטיף באופן גלוי על השתלטות על העולם ולהקמת שלטון גלובלי הוא האיסלאם הרדיקלי. גם החמאס בתומכי החליפות שתכבוש את אירופה והאמריקות. אבל אל נא נבלבל את האנטישמים ותומכיהם, כולל יהודים, עם עובדות.

המופרכות של טענות תיאודורקיס מובהרת גם בעובדה שג'ורג' סורוס, המיליארדר היהודי שמזוהה עם השמאל העולמי דווקא, הציל את HRW (משמר זכויות האדם), לאחר תרומה של מאה מיליון דולר. זה הגוף שמפרסם את הביקורות הארסיות ביותר נגד ישראל, ושרק לאחרונה מינה את שעוואן ג'בארין, איש החזית העממית לשחרור פלסטין, לתפקיד ייצוגי בכיר. תיאודורקיס, סורוס וג'בארין. זו החזית הגלובלית. סורוס נותן את ההון. האחרים, על תקן של "אנשי רוח" וטרור, עושים את העבודה. והכל מתרחש, מי היה מאמין, תחת כותרת הגג של מאבק בפשיזם ו"שיח הזכויות".  

תעשיית השקרים אינה יכולה לעמוד על רגל אחת בלבד, של תיאודורקיס ודומיו. יש להם את התמיכה מכאן. תיאודורקיס הוא המקרו. המיקרו מגיע מישראל. להלן שלוש דוגמאות, אולי דוגמיות, לאלה שזורקים מכאן את השמן שמאפשר לתיאודורקיס ולהקתו להגדיל את הלהבות.

שריד בוחר בהמרמן

ראשית, זו אילנה המרמן, יקירת השמאל ו"הארץ" שמבריחה פלסטיניות לישראל. זו המחאה שלה נגד החוק הישראלי, שאינו מאפשר ביקור בישראל לכל מי שרוצה להתפוצץ דווקא באוטובוס או במסעדה בלב אוכלוסייה אזרחית. יוסי שריד אפילו הפך אותו ל"אשת השנה" שלו. ברית הנאורים.
אלא שיש רק בעיה אחת עם הסיפור הזה, שזכה להדים בעולם. מדובר בשקר. עשרות אלפי פלסטינים מבקרים מדי שנה בישראל. המנהל האזרחי, בניגוד לעלילה, מאפשר להם לבקר בישראל. מדובר בסוגים רבים של אישורים. לעתים מדובר בחולי סרטן. לעתים תלמידי בית ספר. לעתים אלה ביקורים לשם ביקורים. אבל להמרמן, "הארץ" ושריד מותר לטפח את השקר. שקר קטן. לא עלילת דם. כל מאמר שמשבח את המרמן, כל מאמר שמגנה את ישראל, הוא עוד טיפה, ועוד אחת, לצורך השריפה הגדולה.

שנית, ענת קם נכנסת לישורת האחרונה של עסקת טיעון. המסמכים שגנבה היו הבסיס לטענה שהצבא הישראלי מפר את הוראות בג"ץ, ומחסל פלסטינים תוך כדי רמיסת הדין. זו הייתה, כזכור, העלילה מתוצרת "הארץ", שכבר נכתב עליה במדור זה. כלומר, רצח אזרחים ופשעי מלחמה, כטענת תיאודורקיס. מכיוון שברוני תעשיית השקרים מאמינים לעצמם, הם פנו לבג"ץ, כדי שיפסול את מינויו של יאיר נוה לתפקיד סגן הרמטכ"ל. הם נזרקו מכל המדרגות, וטוב שכך. אלא שהשופטת עדנה ארבל טרחה לבדוק את הטענה המרכזית, על כך שצה"ל פועל בניגוד לדין. במוקד העניין עמדו הליכי ההחלטה על מעצרם של זיאד צובחי ומחמד מלאישה, אנשי הג'יהאד האיסלאמי. ובכן, לפי ארבל, הדיונים שקדמו לפעולה מבהירים ש"חלופת הפגיעה סויגה לכך שלא ייפגע יותר מאדם בלתי מזוהה אחד וכן סויגה באופן מוחלט במצב בו יש חשש לפגיעה בנשים וילדים. ואכן, במבצע זה לא נפגעו אזרחים תמימים". "הארץ", כזכור, ניסה ליצור רושם הפוך.

בארה"ב, כפי שהודה מי שהיה ממונה על החיסולים הממוקדים, מרק גרלסקו, יש היתר להרוג שלושים חפים מפשע, לצורך חיסולו של מבוקש בכיר אחד. כן, זו עלולה להישמע כמו קלישאה, אבל זו האמת: אין עוד צבא בעולם שמקפיד כל כך על חיי אדם.

שלישית, ג'ף הלפר, אמריקאי וישראלי, מסתובב בעולם כדי לגייס כספים לגוף שהקים, "הוועד נגד הריסת בתים". נניח לדעות של האיש, שכבר עסקנו בהן. הגוף הזה טוען, בין השאר, שישראל הרסה 14,000 ואולי 18,000 בתים של פלסטינים מאז מלחמת ששת הימים. בופרסומים של הלפר המספר עולה, ומגיע לכדי 24,000. כל המרבה הרי זה משובח. מהיכן לקוחים המספרים הללו? לא ברור. גם באתר של הגוף הזה אין בסיס לדברים.

פניתי למנהל האזרחי. מתברר שגם שם אין נתונים ודאיים. אף פעם, כנראה, לא התנהל רישום מסודר. ועל המחדל הזה ישראל משלמת. כשאין מידע אמין, מלאכתם של השקרנים נוחה יותר. אך נדמה שהלקח כבר  נלמד, ובעשור האחרון יש רישום קצת יותר מסודר. ובכן, "בין השנים 2000- 2009 אותרו 6,599 עבירות בנייה בשטחי C במגזר הפלסטיני וכ-4,144 במגזר הישראלי. מספר ההריסות שבוצעו בתקופה זו במגזר הפלסטיני הוא 1,860, ובמגזר הישראלי הוא 1,019".

הנתונים המעודכנים מוכיחים לפחות דבר אחד: המספרים המנופחים שמפיץ הגוף הזה הם בדיה גמורה. העניין הוא לא בנתונים המנופחים של הלפר, שניתנים להפרכה. העניין הוא שהלפר, אחד מיקירי "מחנה השלום", הוא תאום סיאמי של תיאודורקיס. במסעותיו בעולם הוא מפיץ תיאוריות מתועבות, על המזימה של מנהיגי מדינות ערב, באמצעות היוזמה הסעודית, לצרף את ישראל ככוח אזורי לצורך שליטה בהמוני הנדכאים. אז מה לנו כי נבוא בטענות לתיאודורקיס, כאשר ישראלי, לשעבר מרצה באוניברסיטת בן-גוריון, מפיץ את דברי הבלע הללו בעולם, על תקן של "פעיל שלום".

לא מחנה השלום אלא אויבי השלום

שוליים שאינם משקפים שום דבר? הלוואי. הגוף שבראשו עומד הלפר, "הוועד נגד הריסת בתים", כולל את איש מרצ, מאיר מרגלית, שהוא גם חבר מועצת עיריית ירושלים. ובנוסף, הגוף הזה זוכה לתמיכה נדיבה של האיחוד האירופי. האיחוד מתכוון לזכויות אדם. התוצאה היא, המשך ישיר לעלילות בנוסח הישן.

אנחנו נמשיך להשלות את עצמנו שתיאודורקיס הוא חריג. שהלפר הוא קצת קוקו. שמדובר בקומץ שולי. ולא היא. הטירוף מגיע למרצ ולאיחוד האירופי ול-HRW. אצלם חלקם מדובר בזדון. אצל אחרים זו אשליה. לפעמים עצימת עיניים או סתם אופנה. אלא שגם כאשר הם יודעים - הם שותקים. יוסי שריד היה ונשאר ציוני. הוא אינו מסוגל להבין שהתמיכה שלו בהמרמן, ולמעשה, בהפצת שקרים, איננה ביטוי לדמוקרטיה תוססת, אלא סיוע לאנטישמיות. הוא אינו מבין שתעשיית השקרים והפעילות של רוב הגופים המתיימרים להיות "מחנה השלום" מובילים לתוצאה ההפוכה של הנצחת הסרבנות הפלסטינית, הנצחת הכיבוש והנצחת הסבל של ערבים ויהודים, פלסטינים וישראלים. זה הסיפור של חלק מהשמאל הישראלי. הוא הולך ונגרר. הוא הולך ומתרחק. והוא מסרב להבין שהוא בסירה אחת עם תיאודורקיס. תופעת תיאודורקיס הייתה יכולה להישאר שולית, ללא התמיכה שהוא מקבל משקרני המיקרו.

צריך לומר למרצ, לשריד, לקרן החדשה ולאיחוד האירופי: אל נא תאמרו "לא ידענו". אל נא תאמרו" "ידינו לא הייתה במעל". אתם בתוך התמונה. אתם מוזמנים להתעורר. ביקורת, גם נוקבת, כן וכן. שותפות בתעשיית השקרים - לא ולא. ביום שתבינו את זה, סיכויי השלום יהיו הרבה יותר גדולים. בינתיים אתם במחנה השקרים. לא במחנה השלום.