"ממשלה מחרחרת מלחמה"..

ביום שישי האחרון פרסמתי בעיתון, ובהמשך בבלוג, קטע על "שקיעתה של מרצ הציונית". במרכז הקטע עמד יו"ר ועידת מרצ, מוסי רז. רז כעס. הבהרתי לו מייד שברגע שיגיב - אפרסם מייד את תגובתו.  אני מפרסם שוב את הקטע המקורי. לאחר מכן תגובתו של רז, ובהמשך - תגובתי לתגובתו.

שקיעתה של מרצ הציונית (הקטע המקורי)
מנהיג מרצ, חיים (ג'ומס) אורון, פורש מהכנסת. אולי מהחיים הפוליטיים. מדובר בפוליטיקאי מזן מיוחד. בקיא, ידען, יסודי וציוני. כן, ציוני. אם חפצה נפשנו לדעת מה ההבדל בין הפוליטיקה שמרצ עוזבת, לבוץ שלתוכו מרצ שוקעת, כדאי להיזכר שהיה עוד אירוע השבוע. יו"ר ועידת מרצ, מוסי רז, ח"כ לשעבר, ואולי גם לעתיד, השתתף במוצאי שבת בהפגנה, בעקבות מותה של אישה מבילעין, ג'וואהר אבו-רחמה. למרות שיש סימני שאלה בנוגע לנסיבות מותה של אבו-רחמה, חיילי צה"ל הוצגו שם כרוצחים, ודגל ישראל נישא שם, מוכתם באדום. אפשר לבוא בהרבה טענות לישראל. אבל הטענה ש"ישראל רוצחת" שייכת לאגף מאוד מסוים בשמאל הישראלי. האגף האנטי-ישראלי והאנטי-ציוני. 

ומכיוון שנציג מרצ היה שם, צריך להזכיר נשכחות. כמות ההרוגים בממשלות שבהן מרצ הייתה שותפה, בשנות התשעים, גדולה יותר, באופן יחסי, מכמות ההרוגים בממשלה הנוכחית, בראשות נתניהו. אבל זה לא מפריע למרצ החדשה, זו של רז, לטעון שמדובר ב"ממשלה רוצחת". ככה זה עם עלילות דם. אין להן שום קשר לעובדות.

מרצ של ג'ומס הייתה מפלגה ציונית. לא עוד. זהבה גלאון, המתמודדת על כיסאו של ג'ומס, הגישה עם עדאלה עתירה לבג"צ, כדי לאפשר הגירה פלסטינית לישראל באמצעות נישואים. מוסי רז, ולא רק הוא, מפגין בצוותא עם עוכרי ישראל. גם אם תכחיש, גם ללא שינוי מצע, מרצ הופכת לאנטי-ציונית.

תגובתו של מוסי רז:

אין בכוונתי להגיב על הציונים שהעניק לי בן-דרור ימיני. בשנים רבות בהן שירתתי כקצין בכיר ביחידה קרבית מובחרת נתקלתי בהודעות מוזרות של דובר צה"ל, אבל אין ספק, שהסיפורים המופרכים בעניינה של ג'וואהר אבו רחמה מבילעין, קיצוניים במיוחד.

במשמרת המחאה בשבת 1 בינואר ביקשנו למחות על הרג המפגינה ג'וואהר אבו רחמה בבילעין באותו סוף שבוע בפרט ונגד אלימות כוחות הביטחון בכלל - אלימות ש"טעימה" קטנה ממנה קיבלנו גם בתל אביב. יכול בן-דרור ימיני להאמין שהמפגינה מתה מסרטן או אפילו ממוות בעריסה, כמו אותו חברונאי בן 66 שנהרג שישה ימים אחריה מאש צה"ל לא הרחק ממיטתו. אבל אבו רחמה מתה כתוצאה מאלימות צה"ל בהפגנה. והיא ממש לא יחידה. 21 מפגינים נהרגו בהפגנות בבילעין עד עתה. רבים אחרים נפצעו וכל זאת כי ביקשו למחות כנגד עוול שנעשה להם.

מאבקם של תושבי בילעין להשבת מטעי הזיתים והאדמות החקלאיות, מקור פרנסתם, שנגזלו מהם לצורך הקמת הגדר הוא מאבק צודק. צודק המאבק כל כך שאפילו בג"צ קבע לפני שלוש וחצי שנים, שיש להשיב להם את אדמותיהם. והרי לא רק בג"צ, אפילו הדובר הרהוט ביותר של המרכז-ימין בישראל, בן-דרור ימיני הצדיק את מאבקם. אולם לתושבי בילעין אסור למחות כנגד העוול שנעשה להם. אסור להפגין בשטחים - כל הפגנה היא בלתי חוקית וכל מחאה גוררת מיד אלימות כנגד המפגינים.

שעה שהקווארטט הפוליטי הישראלי בניצוחם של ישראל ביתנו-הליכוד-העבודה-קדימה תומך, כביכול, בהקמת שתי מדינות אבל בפועל מיישם מדיניות  הפוכה, שמרחיקה כל אפשרת להסכם, תפקידה של מרצ לחשוף את האמת ולמחות נגד אותה מדיניות: נגד הבנייה בהתנחלויות, נגד הפרת החלטות בג"צ בבניית תוואי הגדר, נגד זריקת תושבים פלסטינים מבתיהם במזרח ירושלים, נגד אלימות צה"ל כלפי אזרחים, נגד הרס הדמוקרטיה הישראלית, אשר נותרה חסרת מגן מול ממשלה גזענית, מושחתת ומחרחרת מלחמה.

תגובתי לתגובתו של מוסי רז:

צר לי על כך שאין שום קשר בין הדברים שפרסמתי, לבין התגובה של מוסי רז. לא הבעתי שום עמדה נחרצת בעניין נסיבות מותה של אבו-רחמה. זה רז שיודע באופן נחרץ שצה"ל חיסל אותה, למרות שהמשפחה מתנגדת לכל בדיקה. לא טענתי שאסור למישהו להפגין. טענתי רק, ואך ורק, שמוסי רז השתתף בהפגנה שבה חיילי צה"ל הוצגו כרוצחים. טענתי שמדובר בעלילה ידועה וקבועה של השמאל האנטי-ציוני, וכי מי שמשתתף בהפגנות הללו, משייך את עצמו לאותו מחנה.

גם בתגובתו, רז נמנע מכל הסתייגות. כלום. הייתה לו הזדמנות, והוא לא ניצל אותה. להפך. כדי לאשר את הטענות שלי, הוא קובע שמדובר ב"ממשלה גזענית ומחרחרת מלחמה". למרות שמדובר בעוד עלילה, זו בהחלט טענה לגיטימית. העובדה שמותר לרז להשמיע את העלילות הללו, היא עוד הוכחה לכך שישראל היא דמוקרטיה. ובעיקר, הוכחה לכך שרז עבר מהמחנה הציוני למחנה האנטי-ציוני.

רז מציין שהוא היה קצין בכיר במילואים. יפה מצדו. גם יונתן שפירא, הסרבן שהפך לאנטי-ציוני אובססיבי, והשתתף באחד ממשטי השנאה לעזה, היה טייס. אז מה?  וכי העבר הצבאי מעניק למישהו מהם פטור מביקורת?

בלי שום קשר, כבר הבעתי עמדה בזכות הזזת הגדר, ונגד העוול המיותר לתושבי בילעין. אין שום צורך להיות אנטי-ציוני כדי לדעת שיש חריגות ויש עוולות. אבל יש צורך להיות אנטי-ציוני כדי להפוך את ישראל ל"גזענית ומחרחרת מלחמה", וכדי לטעון שחיילי צה"ל הם "רוצחים".

קיוויתי בכל מאודי שמוסי רז יבהיר שלמרות שהשתתף בהפגנה, הוא אינו מסכים עם רוחה, ולא עם השלטים שנישאו שם. הוא לא ניצל אותה. הוא רק העניק אישור לכל מה שטענתי על השקיעה של מרצ.  


הערה למגיבים:
עם העלאת הפוסט הנוכחי זכיתי למטר של תגובות, שכללו את התוכן הידוע, על קלגסים יהודים רוצחים, על פושעים אשכנזים, על כל השמאלנים בוגדים, וכן הלאה. במילים אחרות: אנשי המיעוט הקטן והשולי, מהשמאל המטורף ומהימין המטורף, מנסים להשתלט על השיח האינטרנטי. זה לא חופש ביטוי. זה דיכוי הביטוי. זו אלימות מילולית. 
נמאס לי. גם לשפויים שהם הרוב יש זכות ביטוי. אין לי בעיה עם ביקורת נוקבת. אין לי בעיה עם דברים בוטים. יש לי בעיה עם בודדים שהציפו את הבלוג בתגובות שאין להן שום קשר לתוכן הדברים.  
עד שלא תימצא הדרך הראויה לחסום אותם (עובדים על זה), אין לי תוכניות להפוך את הבלוג הזה לפח האשפה של מגיבים בודדים. ולכן, בשלב זה, התגובות לא יתפרסמו באופן אוטומטי.