אויבי השלום

העולם החופשי תומך ברשת אדירה של גופים שמתנגדים להסדר שלום ותומכים בסרבנות הפלסטינית. אם וכאשר יהיה סיכוי להסדר, ינהלו העמותות הללו קמפיין בינלאומי ויציגו את אבו-מאזן כ"בוגד". כך מממן העולם החופשי את הכשלת הסיכוי לשלום

האיחוד האירופי כגוף, ומדינות אירופה בנפרד, מממנות שורה אדירה של עמותות שעוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. רבים מהגופים הללו אינם "ארגוני שלום", כפי שהם מכונים בטעות. מדובר גם בגופים שהם חלק מקרטל ענק שעוסק בהנצחת הסכסוך. השיח השתנה. חלף זמנו של עידן "ארגוני שלום". אנחנו בעידן של "ארגוני זכויות". באופן ישיר ועקיף, חלק ניכר מהגופים הללו עוסקים בהגנה על זכויות הפלסטינים. חלקן זכויות שראויות להגנה. חלקן זכויות שווא. בראשן, כמובן, "זכות השיבה". אין כזאת זכות. היא לא יושמה ולא ממושה ולא הוכרה, ברמה הפוליטית, כמעט בשום מקום, בוודאי לא כמכשיר לחיסול מדינת לאום קיימת. רק השנה החליט ביהמ"ש האירופי לזכויות אדם, בעקבות תביעה של יוונים ל"זכות שיבה" לחלק התורכי של קפריסין, ש"אין זכות שיבה מוחלטת". אבל זה לא מפריע לגופים הללו לעסוק בטיפוח הפנטזיה הזאת.  

קמפיין הסרבנים

נניח שמשהו, למרות ולמרות, הולך לצאת מהשיחות בין נתניהו לאבו-מאזן. נניח שהתהליך מתקדם, הלחץ האמריקני נושא פירות, וידיעות על ההסכם המתגבש מתחילות לדלוף החוצה. אנחנו יכולים להניח שגם נתניהו המתון והיצירתי ביותר לא ילך רחוק יותר ממתווה קלינטון (כ-95% מהשטחים יוחזרו לפלסטינים, ירושלים תחולק על בסיס דמוגרפי, לא תהיה שיבת פליטים, והבעיה תיפתר במאמץ בינלאומי); או מהצעות אולמרט (שאינן שונות בהרבה); או אפילו הסכם ז'נבה, שמי שלא שם לב - כולל הכרה במדינת ישראל כבית לאומי של העם היהודי.  

מה יקרה אז? ובכן, רשת אדירה של ארגוני זכויות יעשו בדיוק מה שהם עושים בשנים האחרונות: הם ינהלו קמפיין בינלאומי נגד ההסדר המתגבש, משום שהוא "רומס את הזכויות הבסיסיות של העם הפלסטיני", ובראשן, כמובן, הזכות לחסל את מדינת ישראל, באמצעות זכות השיבה. צריך לשים לב לעוד נתון חשוב: מכל הגופים הפעילים היום בישראל בתחום הסכסוך, נותרו בודדים, אולי שניים בלבד, שעוסקים בצד הפוליטי של הסכסוך: שלום עכשיו ויוזמת ז'נבה. הגופים הללו, למרות כל הביקורת נגדם - מוגזמת ומופרכת בחלקה - תומכים בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לא צריך להסכים עם כל פעולה, יוזמה או אמירה של הגופים הללו או מי שעומד בראשם כדי לדעת שהגופים הללו מציעים שתי מדינות, ולא לעם אחד בלבד, אלא לשני עמים. רבים מהגופים האחרים, ככל שהם עוסקים בכלל בהסדר פוליטי, וככל שהם תומכים בהסדר של שתי מדינות, אינם מכירים גם בהמשך - לשני עמים, או שראשי. הם, או אלה שעומדים בראשם, בעד מדינה פלסטינית, בתוספת מדינת כל אזרחיה, שתיכפה עליה זכות השיבה. כלומר, שתי מדינות פלסטיניות, בנוסף לישות החמאסית, ובנוסף לירדן, שכבר ממילא יש בה רוב פלסטיני.  

הגופים הללו הם חלק מהאימפריה החדשה - זו האימפריה שמורכבת מגופים בינלאומיים רשמיים, כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם בז'נבה, כמו העצרת הכללית של האו"ם וכמו אינספור גופי "זכויות אדם", שמציגים עמדה דומה או זהה. ככל שמדובר ברוב האוטומטי שיש למדינות לא דמוקרטיות בגופים בינלאומיים - זה סיפור עצוב מבחינת העולם החופשי. ככל שמדובר בגופי זכויות אדם, הזהות עם הרוב החשוך זה היא טרגדיה לזכויות האדם בעולם. משום שאכן, יש חשיפה של פגיעה בזכויות אדם בסוריה או בלוב. אבל בהתייחס לפרופורציות - מדובר במס שפתיים עלוב. ישראל היא המדינה שעל המוקד. במובן הזה, גופי זכויות האדם במערב הפכו לזרוע הארוכה של גופים בינלאומיים שבהם יש רוב חשוך.  

הטליבאן והשאלה הפלסטינית

איך זה קורה? ובכן, המערב עצמו מממן רשת אדירה של ארגונים לא ממשלתיים. המימון, בדרך כלל, הוא לפרוייקטים שמתחזים להגנה על זכויות אדם. בפועל, לרוב מוחלט של הגופים הללו יש אג'נדה פוליטית רדיקלית, לפעמים לא רק אנטי-ישראלית ואנטי-ציונית, אלא גם אנטי-מערבית. מצד אחד, רבים במערב מצויים באשליה שפתרון הסכסוך במזרח התיכון יביא מזור לקונפליקט שבין המערב למזרח. זו כמובן אשליה. משום שהטליבאן האפגני או הפקיסטני בקושי יודע היכן ישראל על המפה. השנאה שם היא לעצם קיומו של עולם חופשי או ליברלי. אין לזה שום קשר לישראל או לציונות. אבל נניח שהגישה הזאת צודקת. אם כן, המטרה היא לפתור את הסכסוך. אלא שאותו מערב מממן שורה ארוכה של גופים, שמעורבים היום בפעילות שתמנע כל הסדר שפוי.  

ניקח לדוגמה גוף כמו "אל-חאק" (Al-Haq), עמותה פלסטינית, שבסיסה ברמאלה, ואמורה לעסוק בזכויות אדם. הגוף הזה נתמך הן על ידי שבדיה, הולנד וקנדה. העניין הוא שהגוף הזה תומך בזכות השיבה. האיחוד האירופי עצמו תומך, למשל, בעדאלה ומוסאווה. שני הגופים הללו מצהירים בראש חוצות הן על התנגדותם לישראל כמדינה יהודית, והן על תמיכתם בזכות השיבה. כך שצריך לשאול: האם טיפוח אשליית השיבה מסייע לשלום או מרחיק אותו? האם הגופים הללו יגייסו את דעת הקהל  בעד הסכם שלום, או שמא נגדו?  

המזימה הסעודית-ציונית

למעשה, האיחוד תומך בעשרות עמותות ישראליות שעוסקות בסכסוך, ביניהן גופים כמו "הוועד נגד הריסת בתים", שבראשו עומד ג'ף הלפר. הלפר מסתובב בעולם ומפיץ דברי בלע מדהימים לא רק נגד ישראל, אלא נגד הקפיטליזם הגלובלי. אפילו את יוזמת השלום הסעודית רואה הלפר כ"ניסיון לשכך את ההמון הערבי". ולדעתו, המנהיגים המערביים ממש מתחננים לישראל להפוך לכוח אזורי, כדי להעמיק את השליטה שלהם בהמונים הערביים המדוכאים. ובנוסף, הגוף שהלפר עומד בראשו תומך באופן פובמי וגלוי ב-BDS (חרם על ישראל) ובזכות השיבה. ולמרות זאת, הגוף הרדיקלי הזה, שהוא חלק מהקואליציה האדומה חומה (שמאל רדיקלי ואיסלאם פוליטי) זוכה לתמיכת האיחוד, בסכום של 169,661 יורו.   

אפשר להמשיך. הרשימה ארוכה. עוד גוף ועוד ארגון - המצטרפים לקרטל המטפח אשליות שווא, ומעודד את הפלסטינים, ברמה זו או אחרת, להתעקש על "זכות השיבה", או להעמקת החרם, או נגד כל פשרה פלסטינית בעניין הכרה בישראל. במילים אחרות - אלה לא ארגוני שלום, אלא ארגוני סרבנות לשלום. וגופים כאלה, שהם אויבי השלום, נתמכים על ידי האיחוד האירופי ו/או על ידי מדינות מערביות.  

המטרה היא סוף ישראל

מדובר ברשת אדירה וסבוכה של ארגונים. לא תמיד יש ביניהם קשר. לא תמיד כל המטרות זהות לחלוטין. אבל יש מכנה משותף: התנגדות אידיאולוגית עקרונית להסדר המבוסס על שתי מדינות לשני עמים. אחד הגופים הגדולים ביותר הוא ה-BDS. מדובר, למעשה, בתמנון רב זרועות, שנתמך על ידי עשרות ארגונים אחרים. האיחוד האירופי, או מדינות המערב, אינם מממנים באופן ישיר את ה-BDS. אלא שזו אשליה. משום שהם כן מממנים גופים רבים שתומכים ב-BDS. וחמור מכך, המטרה של ה-BDS איננה סוף הכיבוש. המטרה היא סוף ישראל. ראשי ופעילי ה-BDS מסתובבים בעולם ומדברים על סוף הכיבוש, על זכויות אדם, על דמוקרטיה ושוויון. אלא שזו אחת התרמיות הגדולות של העשור האחרון. הם מדברים אנגלית מצוינת, בשפה משכנעת. אלא שלמעשה, הם מתנגדים לפתרון של שתי מדינות. כל מה שאל-קעידה, החמאס ואחמדינג'אד אומרים בשפת ביבים, הם אומרים בלשון מצוחצחת. הם מבהירים, באופן חד משמעי, שהם נגד "משתפי פעולה", שיגיעו להסדר שלום. זה מה שאומר החמאס. זה מה שאומרים ראשי ה-BDS. "סוף הכיבוש לא יהיה סוף המאבק שלנו", מכריז עומאר ברגותי, מראשי התנועה. באופן פרדוכסלי, ברגותי הוא סטודנט באוניברסיטת ת"א, שאותה הוא כמובן דורש להחרים.  

בחזית אחת עם אחמדינג'אד

נחזור לתקווה. משהו, למרות כל הקשיים, יתגבש בשיחות המתקיימות בימים אלה. לא רק החמאס ינסה לפגוע בהסכם, על ידי רקטות, פרובוקציות, ערעור המשטרים הערביים. לא רק אחמדינג'אד והחמאס יהיו שם. גם מאות ארגוני סרבנות, המתחזים ל"ארגוני זכויות", יעמדו על שתי הרגליים, כדי להפוך את ההסכם "לכניעה" וכדי לטעון שאבו-מאזן הוא "משתף פעולה" או "בוגד". הם לא ייתנו לשום הסכם כזה לצאת לפועל. הם לא ייתנו לשום הסכם שיש בו הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי להתממש. אל נא נקל ראש בגופים הללו. השפעתם אינה שולית. מדובר ברשת אדירה של ארגונים, עם כוח לוגיסטי אדיר. רק לאחרונה הם הצליחו להעביר החלטה באיגודים המקצועיים של בריטניה.  

מדינות המערב, ובעיקר מדינות אירופה והאיחוד האירופי, מממנים את קמפיין הסרבנות למען הנצחת הסכסוך. החמאס ואחמדינג'אד לא חלמו שהמערב יממן את מסע התעמולה שלהם. זה עוד פרק באיוולת של העולם החופשי. העולם החופשי גם משלם את המחיר. תרתי משמע.  

תגובת נציגות האיחוד האירופי בישראל:

מימון מטעם הנציבות האירופית תומך בפרויקטים ספציפיים בנושאים ספציפיים (כגון תמיכה בזכויות אדם או בגורמים מן החברה האזרחית הפועלים לקידום תהליך השלום). מדובר בפרויקטים המוגדרים לפי קווים מנחים שנקבעים בהתאם למדיניות סיוע החוץ של הנציבות. הפרויקטים והפעולות הללו נותנים מענה ליעדים ברורים שנקבעו בקולות קוראים. הנציבות האירופית אינה מעניקה תמיכה כספית לארגונים בתור שכאלה, אלא לפרויקטים מסוימים ומוגדרים היטב. הקולות הקוראים של האיחוד האירופי נשענים על קריטריונים ציבוריים מבוססים, והקצאת המענקים של האיחוד האירופי נקבעת אך ורק על סמך קריטריונים אלה.  

ארגונים לא-ממשלתיים שהפרויקטים שלהם נתמכים על ידי הנציבות האירופית חייבים לעמוד בכל הכללים והנהלים של הנציבות, ובדרך כלל פועלים באופן העולה בקנה אחד עם הערכים הדמוקרטיים של האיחוד האירופי. לא משתמע מכך שמדיניות האיחוד האירופי צריכה לבוא לידי ביטוי עקבי בכל הצהרותיהם, הסמינרים שהם מארגנים או פרסומיהם. למעשה, הנציבות דורשת הכנסת דיסקליימר לכל פרסום במסגרת הפרויקטים השונים, המצהיר מפורשות שתכני אותו פרסום אינם יכולים בשום מצב להתפרש כמשקפים את עמדת האיחוד האירופי. יתר על כן, האיחוד האירופי תומך תמיכה מלאה בריבוי דעות ובזכות הביטוי כל עוד הדבר תואם את עקרונות היסוד הדמוקרטיים שלו. מידע לגבי מימון ניתן למצוא בקלות באתרי האינטרנט של הנציבות".  

עד כאן לשון התגובה. מצער שאין בה התמודדות עם הטענות שהועלה בכתבה.