עלילה מתוצרת "הארץ"

עיתון "הארץ" יוצר את הרושם שענת קם חשפה פשעי מלחמה. בדיקת המסמכים שהציג העיתון מגלה את הסיפור האמיתי. כך הצטרף "הארץ" לתעשיית השקרים

ראו, אומרים רבים בתקשורת, מדובר בחשיפה חשובה. צה"ל, כך הם טוענים, הפר את הוראות בג"ץ, ועסק בסיכולים ממוקדים, תוך הפרת הנחיות שיפוטיות. צה"ל, הם ממשיכים וטוענים, ביצע פשעי מלחמה, ואין עיתונאי שהיה שותק, לו היו מגיעות לידיו הוכחות ממוסמכות.

כך שנניח בצד את אלפי המסמכים, שאין להם שום קשר להדלפות, אלא מידע מבצעי, ללא ערך עיתונאי. ונניח לעובדה שבין המסמכים שנגנבו, ולא הוחזרו, היו גם תוכניות עבודה של המבצע בעזה. ונניח לעובדה שצה"ל נאלץ לשנות תוכניות מבצעיות, בגלל המסמכים הגנובים. ונניח גם לעובדה שהחזקת חומר כזה היא עניין פלילי, שעיתון ישראלי נותן לו יד.

נעסוק הפעם במהות העניין. זה מה שעיתון "הארץ" דורש. האומנם חושפים המסמכים שנגנבו ופורסמו שצה"ל הפר את הוראות בג"ץ? הכותרת הייתה, ש"הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע". כמעט עשרים פעם חוזר הביטוי "חפים מפשע" בכתבה שבה פורסמו המסמכים. הרושם הוא שצה"ל מבצע פשעי מלחמה. זה הרושם שמנסה עיתון "הארץ" ליצור. ובכן, כדאי להיענות לאתגר, ולבדוק מה באמת מגלים אותם מסמכים.

הטענה המרכזית שניסה העיתון לשווק היא שבג"ץ אסר על סיכולים ממוקדים. יש אכן החלטה, אך אין שום איסור של בג"ץ על סיכולים ממוקדים. בג"ץ לא התדרדר למקום כזה, וטוב שלא התדרדר. זה היה אהרן ברק, נשיא ביהמ"ש העליון, שבפסק הדין (בג"ץ 769/02) שניתן בסוף שנת 2006, קבע בסיכום דבריו כהאי לישנא: "אין לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד הוא אסור על פי המשפט הבינלאומי המנהגי, כשם שאין ניתן לקבוע מראש כי כל סיכול ממוקד מותר על פי המשפט הבינלאומי המנהגי". דברים ברורים, וקצת מנוגדים לרוח הדברים של עיתון "הארץ" גם אז, כשהוצגו המסמכים בכתבה של אורי בלאו, ובוודאי היום, כשהעיתון מסתתר מאחורי טענת החשיפה של פשעי מלחמה.

המסמכים, צריך לציין, עוסקים בצורך לעצור או לפגוע בחוליית אנשי ג'יהאד מוסלמי, טרוריסטים ורוצחים לכל דבר ועניין, שהוציאו לפועל פיגועי רצח, ותכננו פיגועים נוספים. הם הסתובבו, באופן קבע, עם כלי נשק וחגורות נפץ. כל צבא של מדינה דמוקרטית היה רואה בחיסול שלהם עניין מוצדק ורצוי. בלי ייסורי מצפון. לפי טענות העיתון, היה ראוי לעצור את החברים בחוליית ל"ו צדיקים, ולא לפגוע בהם. אלא שכפי שעולה מהמסמכים שהודלפו, צה"ל דווקא הקפיד על הוראות בג"ץ. לא יד קלה על ההדק, אלא יד מהוססת, אולי מהוססת מדיי, ששוקלת וחוזרת ושוקלת.

מה חושפים המסמכים
המסמכים עצמם חושפים ארבעה דברים.

ראשית, אלוף הפיקוד, יאיר נוה, מורה על מעצר, ולא על חיסול. רק אם מדובר באנשי הג'יהאד, שכאמור, מסתובבים עם רובים וחגורות נפץ, ורק אם מהלך העניינים מחייב ומאפשר זאת - יש לבצע יירוט.

שנית, מתברר שהכוח המבצע קיבל הוראה נוספת: אם יש נשים וילדים - יש להימנע מיירוט, ולעסוק רק במעצר. הנה, טוענים צדקני "הארץ", זו הוכחה שהייתה אלטרנטיבה למעצר, ולא היה צורך ביירוט. הבלים. זו הוכחה רק לדבר אחד: כאשר יש חפים מפשע בסביבה, בעיקר נשים וילדים, חיילי צה"ל לוקחים על עצמם סיכון הרבה יותר גדול.

שלישית, צה"ל מגביל את הכוח המבצע, בכל הקשור לפגיעה אפשרית בחפים מפשע. בדיון אצל האלוף יאיר נוה נקבע שרק אם יש שניים נוספים, בלתי מזוהים, בנוסף למבוקשים, אפשר לבצע את הפעולה. בדיון נוסף, אצל האלוף טל רוסו, הוגבלה הפעולה למצב שבו יש חשש לפגיעה באדם אחד. העניין הגיע לרמטכ"ל, וגם שם, אשכנזי אסר על ביצוע הפעולה נגד הארכי-טרוריסט מהג'יהאד "אם יש בלתי מזוהה אחד". אפילו לא שניים. כלומר, אם יש נשים וילדים - הפעולה מבוטלת. ואם שני בלתי מזוהים - הפעולה מבוטלת. ויודגש - אין שום הוראה לחסל את הבלתי מזוהה. ממש לא. אלא שאם יש אדם אחד בלתי מזוהה, הפעולה לא תבוטל.

האם זה סותר את הוראות בג"ץ? נבדוק. בהחלטה המנחה קבע ברק ש"פגיעה נלווית באזרחים תמימים תהיה חוקית רק אם היא עומדת בדרישות המידתיות". נניח, לצורך העניין, שמדובר בחשש לפגיעה נוספת בשניים, לעומת פגיעה בחמישה חברי חוליה מסוכנת ורצחנית. האם זו פגיעה מידתית? ובכן, מי שהיה ממונה על החיסולים הממוקדים בפנטגון, מרק גלרסקו, התראיין לתוכנית היוקרתית "שישים דקות", וסיפר שם שכאשר מדובר בחיסול של בכיר עיראקי, ההנחיה הייתה של הריגת "עד שלושים אזרחים חפים מפשע, לצורך חיסול של אדם אחד".

"הארץ" הוא אינו מסביר לנו מהי ה"מידתיות" הראויה בעיניו. הוא גם אף פעם לא יסביר. משום שהמטרה - צה"ל, מדינת ישראל - סומנה מראש.  גולדסטון, הידוע לרעה, טען שהוא בדק ומצא שחיילי ארה"ב פועלים תוך שמירה קפדנית על החוק הבינלאומי (בראיון לביל מויארס - רשת PBS). אכן כן, אצלם זה מחבל בכיר אחד לשלושים חפים מפשע, ובישראל - האישור לפעולה ניתן רק אם במקום יש אחד שהוא בלתי מזוהה. ולא, אין שום הוראה לחסל לא אותו ולא אותם. הבדל של שמים וארץ בין ארה"ב לישראל. אותו גרלסקו, אגב, הודה באחריות להריגתם של מאתיים חפים מפשע, במסגרת המרדף אחרי מבוקשים, למרות שמבוקש אחד לא נפגע. אלה הפרופורציות. זו המידתיות. נגד גרלסקו לא הוצא שום צו מעצר בינלאומי. להפך. גרלסקו עצמו הפך לבכיר ב-HRW (משמר זכויות האדם).

רביעית, מתברר שלצורך כל פעולה ספציפית, נגד אנשי הג'יהאד, התקיימו דיונים רבים, בדרגים שונים. באותם דיונים נקבע שאין לפגוע בחפים מפשע. שיש להעדיף מעצר על פני יירוט. שאין לפגוע בנשים ובילדים. שיש לשמור באופן קפדני על מידתיות. ולא סתם דיונים, אלא שגם אלוף הפיקוד לא היה מוסמך לאשר את הפעולה, אלא רק לאחר אישור מלשכת הרמטכ"ל.

האם להליך המסובך הזה, של התלבטות, של עוד ועוד דיונים, של הוראות על שמירת חיי נשים, ילדים וחפים מפשע, של קביעה ברורה בעניין מידתיות - אפשר לקרוא פשע מלחמה, או "רצח", כפי שנכתב בעיתון "הארץ"?

אזרחים לא נהרגו

בפועל, יש לציין, הדיון שלהלן הנו תיאורטי לחלוטין. משום שבפעולת צה"ל לא נהרגו אזרחים. בפעולה אליה התייחסה הכתבה בעיתון "הארץ" נהרגו שני מחבלים, זיאד צובחי מחמד מלאישה ואברהים אחמד עבד-אל לטיף עאבד. השניים, לא רק לפי גרסת צה"ל, אלא לפי גרסת הודעה שפרסם הג'יהאד (כפי שמצא החוקר יונתן דחוח-הלוי), נהרגו כאשר ניסו להתנגד למעצר, תוך שהם מצוידים ברובי M-16 ותוך כדי ניהול קרב מול חיילי צה"ל. הג'יהאד רואה בהם לוחמים שנפלו בקרב. "הארץ" יוצר את הרושם שמדובר בקורבנות של פשעי מלחמה. 

באותה כתבה מציג "הארץ" בעיקר דעות של שלושה משפטנים, מוטה קרמניצר, דוד קרצ'מר ומשה נגבי. הם קובעים, איש בדרכו, שצה"ל מפר את הוראות בג"ץ, עם רמיזות על פשעי מלחמה. על סמך מה? איזה ראיות הם מציגים? לשווא נחפש תשובה. "הארץ" פנה לשלושה משפטנים שעמדתם ידועה מראש. העובדות לא יבלבלו אותם. המטרה הייתה תפירת תיק לצה"ל. המשפטנים, כולם מזוהים עם המתחם של מרצ, ואולי שמאלה משם, סיפקו את הסחורה.

אלא שהייתה עוד חוות דעת. שני עורכי דין, מיכאל ספרד ואביגדור פלדמן, ליועץ המשפטי לממשלה, בדרישה לפתוח בחקירה בעקבות פרסום הכתבה. היועץ דאז, מני מזוז, כותב בתשובה לפנייתם: "הגורמים המבצעיים במטה הכללי, לוו בייעוץ משפטי צמוד, היו ערים להנחיות בג"ץ, והדגישו ויישמו אותם בכל שלב משלבי תכנון ואישור הפעולה".

אלא שגם את עיתון "הארץ" אסור לבלבל עם עובדות. הרי ייעוץ משפטי אינו מדע מדויק. ולכן, בחר העיתון לפנות למשפטנים שידקלמו בדיוק מה שביקש לשמוע. הם כמובן סיפקו את הסחורה. נכון שיש חוות דעת הפוכה. אלא שהעיתון חיפש קומיסרים משפטיים ולא יועצים משפטיים.

אפשר כמובן להוסיף, שכבר שנים אחדות עומד מספר החיסולים הממוקדים על קרוב לאפס. היו חיסולים ממוקדים בתקופת האינתיפאדה, נגד ארכי-רוצחים מדופלמים, וגם חפים מפשע נהרגו. אלא שלאחר החלטת בג"ץ, בשנת 2006, מספר החיסולים אכן ירד, ומספר החפים מפשע שנהרגו עומד על אפס. 

והנה, כדי להצדיק את הקו בו נקט, מנסה עיתון "הארץ" ליצור את הרושם ההפוך, על ביצוע המוני של חיסולים, ועל פגיעה בחפים מפשע, בניגוד להוראות בג"ץ. כל מי שקורא את העיתון ההוא, ולצערנו זה עיתון שמגיע לעיניהם של רבים בעולם, עלול לקבל את הרושם שצה"ל עוסק בביצוע פשעי חיסול ללא הפסקה. אין שקר גדול מזה.  

דרישה לבולשביזם עיתונאי
יותר מכך, באמצע השבוע הופיע ב"הארץ" מאמר תחת הכותרת "חרפת הכתבים הצבאיים"" של יובל אלבשן (באופן אישי הוא דווקא ידידי). אלבשן יצא נגד הכתבים הצבאיים, שלא קפצו לדום לימין העיתון שבו הוא פרסם את המאמר. הם דווקא עשו את עבודתם נאמנה, מר אלבשן, כאשר הם סירבו להצטרף לעלילה. זו קצת חוצפה לדרוש מכל העיתונאים בישראל, או הכתבים הצבאיים, להציג חזית אחידה. זה חופש ביטוי? זה בולשביזם. זה מה שעשה עיתון "הארץ", כאשר בשבוע האחרון הציג עמדה אחת, ורק אחת, ומגיע אלבשן, ודורש שהבולשביזם הזה, של עמדה אחת, יהפוך לאתוס העיתונאי הרצוי. בהכירי את אלבשן, אני רוצה לקוות שזו מעידה חד-פעמית. מועצת העיתונות עשתה דווקא דבר ראוי, כאשר הבהירה שהיא מתנגדת למעצר של עיתונאי שמחזיק מסמכים שהגיעו אליו במהלך עבודתו, אך הבהירה שהעמדה העקרונית אינה נוגעת לפרשה הנוכחית.
* * *

תעשיית הדמוניזציה והדה-לגיטימציה של מדינת ישראל קיבלה בימים האחרונים זריקת עידוד. כל חיפוש פשוט בגוגל באנגלית, עם המילים "אורי בלאו" או "ענת קם" ו"פשעי מלחמה", יוביל למאות אלפי תוצאות. בגלל עיתון "הארץ". זכותו של העיתון להמשיך בקו שלו. זכותו להפיץ כל סיפור. אלא שלפרשה הנוכחית כדאי לקרוא בשמה האמיתי. עלילה מתוצרת "הארץ".

* * *

תוספת ממוצ"ש: בינתיים מתברר שמישהו טרח לתרגם את המאמר. למי שמעוניין, להלן קישור לתרגום: LIBEL MANUFACTURED BY HA'ARETZ