בצד ימין של המדף טחינה "היונה" משכם. בצד שמאל עוד טחינה משכם. אבל על התווית אין יונה. ציפור אחרת. למה עושים לי את זה? אם הייתה ציפור אחת הייתי קונה. עכשיו לך תדע איזו ציפור יותר טעימה. היונה או האנונימית עם המדבקה הכחולה. זה היה מה בכך אם הייתי גר מטר מהחנות. שבוע יונה, שבוע עספור. אבל עכשיו אני בואדי ניסנאס, במעדניה אפטייזר ואני רוצה למקסם  את הקנייה שלי. תכונה נוראית ששנים אני לא מצליח להיפתר ממנה. בכל קנייה של טי שרט בשקל, בכל התלבטות בתפריט רב שורות, בכל תכנון מסלול טיול בחו“ל.
חסר לי שאבחר בציפור ואיזה חכמולוג טחינה יאמר לי בתל אביב: היונה יותר טעים. אז אני לוקח את שתי הטחינות לדלפק ושואל את בעל הבית מה ההבדל. "זו יונה וזו קראוון", הוא מסביר, "יונה אתה יודע מה זה, קראוון זה כמו ציפור שיר". יונה או קורא ...

בעוד שעות אחדות אמור הגוף האבל להפוך ברגע אחד לשמח. קסם על ים כנרת – יום הזיכרון יוצא, יום העצמאות נכנס. אני לא יודע מי חתום על הפטנט הטיפשי הזה (אולי מי שהורה על ייבוש החולה). אני רק יודע שכאשר אני שרוי בעצב אמיתי שום תזמורת מחצרצת בהר הרצל, לא תגרום לי לפרוץ בריקוד של גיל. האבל שלי הוא אינטימי, לא קולטיבי. זיקוקי הדינור מחללים אותו. קבעתם יום ראוי אחד, אל תגזלו אותו ממני. אל תגבילו אותו בזמנים. אל תציבו תנאים: עצב בתמורה לשמחה, שואה לצד גבורה.

זה באמת לא מובן לי: איך יום שכולו זיכרון, מחשבות, השתאות – הופך בשניה אחת לאורגיה של שמחה, שמימושה מגיע דרך האוכל ובעיקר בשר. זה נראה לי ממש חולני. ברגעים כאלו אני לא רוצה להכניס כלום אל פי, אפילו מוכן לחתום על צמחונות. שהבלוג ילך לעזאזל, שמסעדות העל לא יראו את פני לעולם. לאחר יום טעון שכזה הנפש דורשת אוכל צנוע. כמו בשבעה ...

בשנות התשעים בירושלים, עם תחילת גל נטישת מסעדות העל למרכז (אוקיינוס, גיליז, ביג מאמא) ועל רקע ימי אופריית השלום, קמו בירושלים בתי קפה חדשים, שהמטבח המצוין שלהם הגדיר מחדש את הז‘אנר. הידיים ידי לוואצה, אבל הקול קול קבאבונים. הן החזיקו תפריט חכם שנתן מענה גם לבוקר של התעוררות, גם לצהרים של עסקים וגם ללילה של אלכוהול. זה היה נהדר והירושלמים הציפו את המסעדות. "לינק" ו"פרדיסו" הובילו את הטרנד, אבל אחיות קטנות צצו ברחבי העיר, במיוחד במושבה הגרמנית.
אם השוק הקולינרי בתל אביב הוכתב על ידי סדר היום הכלכלי (בועת ההיי טק שהביאה לגל של מסעדות יוקרה), ירושלים הוכתבה על ידי סדר היום הפוליטי. האינתפאדה השניה הקפיאה את העיר ועם סיומה קמו עשרות מסעדות וברים מוצלחים, אלו שבנו את היסודות לדימוי (בעיני מופרז והמיוחצן משהו) שיש היום לעיר כאמפריה קולינרית.
...