מרכז מסחרי פרדס כץ, שלט מתכת שהתעופף לך תדע מתי. הנה הכתובת על הגג: עצמון. בדלת הראשונה מסגריה, בחנות השניה הכיסאות הפוכים על השולחן. שוב פעם פיספסת את מסעדת הפועלים עם השעות הלא נורמאליות שלה. מי מסוגל לאכול עסבנה באחת עשרה בבוקר. מבט נוסף מתרכז כל קבוצת גברים שמשחקת בקלפים. אחד העובדים גורף החוצה מים. שתים בצהרים, סוף היום. עצמון, הם אומרים בדלת השלישית.
על מסך הטלביזיה קדאפי. הוא עומד על החומה וממלמל מילים. ביית, ביית. זנגה, זנגה. הפעם הוא לא מחזיק מטריה.
זו מסעדה טריפוליטאית עם פז"מ של שנים, ועבורי ביקור ראשון. התפריט כתוב על הלוח. חרימה עם דג שולה או לוקוס, מרק רגל, קוסקוס מפרום, מעיים ממולאים, "שעועית ויאגרה". מסתכל על הקירות ומבין שאוכל חיוור לא יהיה כאן. תמונות על הקיר עם ידועני אוכל, צנצנות עם ...

יום שקוף מידי. גם להקות התיירים החוצות את שוק הפשפשים לא נותנות מנוח לנפש. יפו לא נעימה. היית נמלט, אבל הפעם הגעת במיוחד. בינו גבסו, ד“ר שקשוקה, פתח דוכן שווארמה. זה היה החלום שלו. החברים שלו התחננו. עכשיו הוא מזמין אותך. אתה אף פעם לא התלהבת מהמסעדה של הדוקטור. השקשוקה החריימית שלו לא רגשה אותך. החלל הזכיר לך סיפון נטוש.
אבל עכשיו זה סיפור אחר. ממוקד.
יותר מזיכרון רחוק של שאוורמה בתולית, זה הטעם הנוכח של תורכיה. כמו כולם, דיל של הדקה ה-90, מלון הכל כולל. תורכיה שלפני התבערה. ובעיקר הגיחה לכפרים הקטנים במפרץ אנטליה, עם דוכני השווארמה בלפה דקה. בשר מעולה, חתיכות עגבניה, בצל, פטרוזליה ושוט של יוגורט. טעם נקי ועז. כשחזרת לארץ חיפשת אותו. דוכן אחר דוכן. דרום תל אביב, ירושלים, רמלה. הוא נעדר.
השווארמה הישראלית, זו המבוססת על הודו נקבה, שומן כבש וכורכום, הייתה ...

מבין כל השפים בישראל אייל שני מוציא הכי הרבה אנשים מדעתם. הסיבה: הוא לא מאפשר להם להבין אותו. אי הבנת השפה של שני מביכה כל כך וגורמת לאדם להיאחז באלמנטים חיצוניים, שוליים, מידיים להגדרה. אלו מילים אטומות שאינן אומרות דבר: פלצן, רעשן, נפוח, מנייריסט. לעולם האדם המובך לא יסתום את הפה. הכלת המבוכה היא קשה מנשוא. והוא לא יתן לאיזה כוכב, שבין שניהם אין כלום, לשגע לו את התודעה.
מה שמדהים עם שני שכל פרוייקט בו הוא מעורב, מצליח לחולל מהומה. אני כל כך אוהב מהומות, במיוחד שהן נוגעות לדברים טובים הקרובים אלי. זו הסיבה שאני מרבה לכתוב עליו ולאכול בכל אתר ואתר שלו.

הזירה החדשה שבה החליט לפעול היא מזנון הפיתות ברחוב אבן גבירול. במשך כמה חודשים חקר את הנושא, נחל כמה אכזבות בפיתוח ולבסוף הצליח להנדס מוצר שיוכל להיות זמין ביצור המוני.

מה הוא בדיוק רצה עם הדוכן הפיתות שלו לעולם ...