הטור הארוך של האנשים בפתח הסניף הראשון של רשת המאפים סינבון (Cinnabon) החזיר אותי לרגע אחד, מכונן משהו, בשנות ה-80. רשת הגלידות האמריקאית קרוול נחתה בקול תרועה גדולה בארץ והמונים צבאו בפתח החנות. כבר אז, בתקופה בה הקפה השולט היה נס קפה, היו גלידות מקומיות טובות ממנה פי אלף, אבל החלב שעובה באבקות קרישה וחומרי טעם מלאכותיים הפך לפספורט כניסה למשהו גדול, מהצד הנכון של האוקיינוס. בלוטת הטעם הובסה.

עם השנים הכלכלה הגלובלית דהרה קדימה והצרכנים הישראלים פגשו את רוב תמנוני הג’אנק האמריקאי. זה התרחש גם ברשתות האירופאיות בתחום הבית וההלבשה. בגלל שאת מדפי הסיבית של איקאה אי אפשר לאכול, הגישו לקונים כדורי בשר שבדים בתשעה שקלים.

בכל מה שקשור לאכול הצרכן הישראלי שמר על דפוס קבוע. בימים הראשונים הוא התחפש לנערה מתלהבת ולאחר כמה ...