בהפגנת האוהלים ביפו פגשתי את רפרם חדד. השיחה שהתחילה על דרכי הפעולה הבאים של המחאה הסתיימה בטיול לילי ברחובות יפו, תוך דיון נצחי איפה אוכלים כאן חומוס טוב. חדד דווקא פירגן ל“מרכז החומוס האסלי“ ברחוב יפת, אבל אמר כי החומוסים הטובים בארץ נמצאים במזרח ירושלים. מצא למי לומר. שלושים שנה בירושלים חשפו בפני את פינות חומוס המופת של העיר. מעכרמאווי הקשוח (פועלים בשש בבוקר עם צלחת חומוס במרקם של מלט) ועד המשחה המתחנפת של לינא המתויירת. מאבו טהאר בשוק הקצבים המדגיש בעדינות את טעמי האדמה ועד החומוס אצל כאמל שהוגש בצלוחיות של חרס ברוך בואך לכנסיית הקבר.
 
ובכל זאת חדד הצליח להפתיע אותי. ”החומוס הטוב במזרח התיכון נמצא בכלל מחוץ לעיר העתיקה“, אמר. ”איפה?“, שאלתי והוא סירב להשיב. ”אתה חוצפן שאתה בכלל מבקש לדעת“, נזף. ...