הכל מתחיל בשם: ”ארוחת בוקר של פועלות“. גם אם היה כתוב ”ארוחת בוקר של פועלים“ הייתי מרים את היד. לחם אחיד, שמנת חמוצה, קופסה של מלפפונים חמוצים ומיץ פז בטעם תפוז – מה רע? אבל פועלות זה יותר טוב. פחות מחוספס, אבל עדיין ללא מניירות והשתדלות יתר. בלי סלט קצוץ דק דק ובלי מטבל ששוקדים עליו שעות. ארוחה שאפשר להתקין תוך כמה רגעים, אבל היא מחייבת להיות מחומרים שאי אפשר לזייף בהם. אמורה לייצר אהבה גם בלי שהיא מתכוונת לכך.
בר ה”שאפה“ בפשפשים עושה סימנים של מקום שיודע להרגיש סוג של אמת מקומית. מהחיבור הטבעי לסביבת ההיפסטר-שמאטס ועד לתפריט מאוזן, מאוד אישי, שקורץ בעיקר לבטן. אבל אני לא באתי לאכול סירים של בישול ארוך או ברוסקטה של סרדינים כבושים, אלא ארוחת בוקר במקום שהוא לפטופ פרינדלי.
זו ארוחה במגש אחד עגול. במקום סלט עייף של עלי חסה, קוביות מלפפון מגושמות וירוקים מעדות הנבטוטים – הוגשו ירקות פרוסים גס ומתפוצצים מטריות. מלפפון ירוק על קליפתו, עגבניה, קולורובי, צנון, פלפל ירוק חריף. את הירקות כיסו גבעולים של בצל ירוק וראשד. בצד זיתים סורים מרים, שליכתה של לבנה. והכי הכי: ביצים חצי קשות חצי רכות צהובות כמו השמש ומרגשות כמו הזריחה. אם זה לא מספיק, הארוחה לוותה בלאפת טאבון תוצרת בית.
מעולם לא קיבלתי כמות ענקית של גבינה טרייה בארוחת בוקר כמו הלבנה המצויינת של השאפה. מרקם עדין, שבדיוק כמו השמנת פועלים או הגבינה הלבנה חמש אחוז, מטהר לך את היום. הירקות בחיתוך הגדול שלהם תפקדו גם כדמפלינג מושלם ללבנה וגם כקריספי מאנץ‘. המגוון הפך את הארוחה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עגבניות מתוקות, קולורבי מריר, רשאד מעקצץ. ולאפה, ועוד פעם לאפה. פעם מתלטפת את הצהוב של הביצה שנשפך על המגש, פעם גורפת לבנה עם מיץ העגבניה. ואז ביס לפלפל הירוק המתפצלח להוציא את העצבים שלא בכל יום אפשר לנסוע עד יפו ולקבל ארוחה פשוטה, מקורית ונכונה שכזו.
בר שאפה, רבי נחמן 2, שוק הפשפשים, יפו. 03-6811205
----------
איפה לאכול ביפו? ביקורות מסעדות נוספות ועדכוני אוכל בבלוג culinar
אקו"ם