גלעד ארדן, האם שומע?

 

מפעל נשר וקיבוץ גשר עומדים לייבש אגם נדיר בגליל לטובת חידוש מחצבת הגבס במקום. מה איכפת להם הירוק בעיניים והכחול בנשמה וזעקת התושבים

 

ליד מנחמיה בגליל התחתון שוכן זה עשרים שנה אגם נפלא, 60 דונם גודלו, אחד הנדירים והיפים בישראל, הנובע כולו מן האדמה, ואיכותו איכות מי שתייה מעולים, אבל מישהו (ליתר דיוק,  קיבוץ גשר ומפעל המלט נשר) רוצים לייבש את האגם הזה ולהפוך אותו למחצבת גבס. וראש הממשלה נתניהו והשר לאיכות הסביבה גלעד ארדן - שותקים.  לא ייאמן. בעמודי החדשות במעריב פורסמה כתבה קצרה וחשובה בעניין. רפי רשף ריאיין את פיני ביטון, תושב מנחמיה הזועק את זעקת התושבים. אבל בינתיים כבר הספיקו המשאבות לשאוב חלק מן האגם (שביעית או שמינית לדברי ביטון). מי שצריך לשמוע - עוד לא שמע כנראה.

 

כדי להבין את גודל העוול לכולנו ואת גודל הביורוקרטיה, החידלון ואטימות הלב, צריך להכיר את העובדות מקרוב. ובכן, לפני עשרים שנה, כתוצאה מכריית מחצבה, החלו לנבוע מן האדמה מים שמילאו את המחצבה שננטשה והפכו אותה לאגם חי ויפהפה. ומטיילים יודעי דבר , שלא לדבר על תושבי סביבה, מכירים אותו ומתרחצים בו, למרות שהרחצה בו אסורה לכאורה, בהעדר מיתקני הצלה ומצילים.

 

בהשקעה לא גדולה אפשר היה להפוך את המקום לפנינת חמדה ולאגם רחצה ותיירות, אבל מפעל נשר וקיבוץ גשר חומדים את המקום מסיבות אחרות לגמרי. הם רוצים לייבש את האגם ולהפוך אותו מחדש למחצבת גבס. קשה להאמין, אבל ככה זה. אנשים עם לב של גבס, חושבים בעיקר במושגים של גבס. ומפעל נשר וקיבוץ גשר רוצים את המחצבה חזרה.

 

עכשיו שימו לב: שטח האגם הוא חלק משטח נרחב הרבה יותר ששבעים אחוז ממנו שייכים לקרן קיימת, במה שנקרא בעלות מושה (כלומר בעלות בשותפות). על כן ישבה ועדה מטעם הקרן הקיימת והחליטה לאשר , בהשראתו של אחד מנחם לייבוביץ, מראשי קק"ל, את ייבוש האגם. לא עזרה מחאתו של פרופ' אלון טל, ראש הוועדה לשימור הקרקע בקרן הקיימת,  שהתנגד נחרצות למהלך. הוועדה,  שהושפעה ממי שהושפעה (כלומר, מן האינטרסים הכספיים של מפעל נשר וקיבוץ גשר, כפי שיפורטו להלן)  החליטה לאשר. ואישרה. כשתפסתי בטלפון את מנחם לייבוביץ הוא היה בדיוק בישיבה באילת, ולא הסכים לדבר. ישיבת עסקנים כזו או אחרת באילת חשובה יותר.

 

חשוב להבין בכמה כסף מדובר כדי להבין את גדול החרפה. קיבוץ גשר טוען (במסמך שריכז פרופ' אלון טל) , כי במהלך שלוש שנות כרייה הוא עתיד להרוויח מן החציבה משהו בסביבות שלושה מיליוני שקלים. כלומר, כמיליון שקל לשנה. הקיבוץ מדגיש את מצבו הכספי הקשה ואת מצבם הקשה של הפנסיונרים בקיבוץ, שליבי ליבי אליהם. אבל הרי ממש לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל תייבש אגם בישראל כדי שיהיה לפנסיונרים בגשר מה לאכול. לא ייתכן שממשלת ישראל תשקיע עשרות מילארדי שקלים בפריסת כבישים ורכבות ברחבי הארץ,  אבל לא יהיו לה כמה מיליוני שקלים כדי לפצות את מי שצריך לפצות על פי דין. כלומר, את בעלי זכויות הכרייה במחצבה.  גם אם משרד התחבורה הוא הרבה יותר חזק בליכוד מהמשרד לאיכות הסביבה, וגם אם השר ישראל כ"ץ הוא הרבה יותר בולדוזר מהשר גלעד ארדן, עדיין העובדה שמילארדים עצומים מוקדשים לכבישים ולרכבות ,  ולעומת זאת, למשרד לאיכות הסביבה אין כסף לשמור על האגמים והנחלים בישראל היא בלתי נסבלת מבחינת כולנו.

 

בכלל, לא מובן מדוע רוצה נתניהו להיזכר בתולדות ישראל כמי שפרש רשת כבישים עצומה, שלמת בטון ומלט ואספלט, אבל ממש לא חשוב לו כנראה להיזכר כמי שניקה את הים ואת הנחלים ואת החופים והציל את האגמים בארץ הקודש. ייתכן שהבחינה התיירותית תוכיח שזה אפילו הרבה יותר כלכלי מכל כביש.