מנחם בן

שבחי יצחק לאור וטעויות רן יגיל

21/02/10   |   97 תגובות
מתוך קטגוריות:   יצחק לאור
 

 

לא התכוונתי לעסוק בענייני יצחק לאור. במובן מסויים, אני כואב את כאבו. אחרי כל השנים הספרותיות האלה להיות מוכפש בדרך מעליבה כל כך. ומתי? עשרים או עשרים וחמש שנה אחרי שהאירועים עליהם מדובר התרחשו, אם התרחשו. לא נעים. מאוד לא נעים. ובכל זאת, כשאני קורא שרן יגיל, איש ספרות מעודן ,משכיל מאוד ודייקן בדרך כלל,  מוצא דווקא עכשיו לנכון לספר (במעריב ובאנ.אר.ג'י)  את סיפור התקרית ביני לבין לאור, ומצליח לא לדייק פעמיים, אין לי ברירה אלא להגיב. ובכן, קודם כל, ככל שאני זוכר (ואני זוכר) מעולם לא כתבתי שיצחק לאור, בספרו "עם, מאכל מלכים" -  "הניח לפתחנו ערימת גללים", כפי שרן יגיל מצטט כביכול מתוך המאמר שכתבתי על ספרו של לאור.   זהו דימוי מכוער  שאין לי כל קשר אליו. נכון שכתבתי מאמר שכותרתו היתה "הגועל הוא כלום לעומת השיעמום", והסברתי כמה מרובות ודוחות ההפרשות הממלאות את ספרו של יצחק לאור , אבל לא התמלצצתי בנוסח "הניח גללים לפתחנו". אני לא מתמלצץ כשאני נגעל. שנית, בניגוד למה שטוען רן יגיל, לאור מעולם לא היכה אותי, למרות שאכן ניסה לעשות זאת, אלא שאני, בחור זריז מטבעי, נמלטתי במהירות עצומה, והוא לא הצליח לנגוע בי בקצה אצבעו.   וסיפרתי על כך במיקרה רק לפני חודש-חודשיים בטור שלי במעריב ובאנ.אר.ג'י. מדובר אגב באירוע משנות התשעים.

 

 לעצם עניין ההאשמות כלפי לאור: אני מאחל ללאור שייצא בשלום מכל העניין. ספק אם יש הצדקה להתגולל על אדם על מעשים שעשה לכאורה או לא עשה לפני עשרים או עשרים וחמש שנה,  אם החוק הפלילי לא חל עליהם. ועם זאת, יש להצטער כמובן  מאוד בצער הבנות שנפגעו. לעומת זאת, יש,כמובן, הצדקה גמורה וחובה גמורה לצאת נגד אדם אם יש איזשהו מידע חדש ורע לגביו, ולא שמענו טענות חדשות כלפי לאור בטווח עשר  השנים האחרונות (זמן ההתיישנות לגבי עבירות מין). מעבר לזה, ובלי קשר לזה, אף אחד לא חולק על העובדה שלאור הוא משורר רב-עוצמה, עורך ספרות אינטליגנטי ביותר, ואיש פוליטי אידיאולוגי  ביותר (על פי דרכו).  לכן, אני בהחלט משבח את המוסף הספרותי של "הארץ" שפירסם גם השבוע מאמר של לאור (גם אם ממש התקשיתי לזהות בו את סימני הכתיבה של לאור). ובלי קשר לזה, אני צמא גם למדרשיו החדשים ולפרשנויותיו החדשות של הרב מרדכי אילון, איש מזהיר באמת, בענייני תנ"ך. יש לי נטייה לא לערבב בין כישרון ספרותי ורוחני לבין האשמות למיניהן. יש לי גם נטייה כפייתית לא לדרוך על אדם המוטל על הקרשים.

 

  • תגובות אחרונות