יש אייטמים שאני כמעט לא יכול לראות מרוב זעם ותיסכול וכאב לב. אייטם כזה שודר
בתוכנית הבוקר של טלי מורנו ודן שילון ובו הובא סיפורה של מרינה (מאיה) מליך, צעירה ישראלית מקסימה בת 25, המתגוררת בישראל כבר 12 שנה, בת לאב שהוא אזרח ישראלי, בוגרת תיכון ישראלי שמשרד הפנים רוצה לגרש אותה לקזחסטן, וכבר שילח בה את ציידי משטרת ההגירה, יחידת "עוז".
מדובר בבחורה שהגיעה לארץ בגיל 13 בעקבות אביה הנשוי ליהודיה, דוברת עברית רהוטה, שקזחסטן היא לגביה מקום רחוק, קר וזר. מבחינת משרד הפנים והרבנות היא לא זכאית לאזרחות, משום שאביה איננו יהודי על פי ההגדרות הרבניות (והיא עלתה כילדה בת 13 שנתיים אחריו, ולא איתו, כנדרש) , ומשום שהיא עצמה התגרשה מאוחר יותר מבעלה הישראלי, ולכן אין לה כביכול מעמד משל עצמה.
אז מה אם היא נמצאת בארץ כבר 12 שנה? אז מה אם ביקשה להתגייס לצה"ל, וסורבה משום שלא נחשבה כ"אזרחית"? אז מה אם סיימה בהצלחה קורס גיור, אבל פקידי הגיור סירבו להניח לה לגשת לבחינה הסופית, שוב בגלל תקנות מתעמרות למיניהן? ביום שלישי שעבר, בלי כל הודעה מוקדמת (כי מכתב הגירוש נשלח לכתובת הקודמת שלה ולא הגיע אליה מעולם), הגיעו שוטרי משטרת ההגירה אל גן הילדים שבו היא עובדת, לקחו אותה למיתקן הכליאה בחולון, והורו לה לעזוב את הארץ בשבוע הבא. לב מי לא יבכה למרינה?
מרינה מליך. אכזריות אופיינית במשרד הפנים (צילום: נאור רהב)
שוב ושוב מפגינים משרד הפנים, מינהל האוכלוסין ומשטרת ההגירה (בשמה החדש "יחידת עוז"), ערלות לב בלתי אנושית, אכזרית, נוראה, מבישה, והעובדה שאלי ישי נעלב משום שהצגת הסאטירה החדשה של קירשנבאום-סידון-ב.מיכאל מציגה את שינאת הזרים שלו באסוציאציה הנאצית שלה ("ראוס, ראוס, ראוס"), מעידה שהוא איננו מבין כלל את רמת העוול שהוא עושה כלפי "זרים" למיניהם, שאינם זרים כלל.
ושימו לב לצד הגזעני הבוטה הנוסף הקיים בכל העניין: צו הגירוש כלפי מרינה ניתן בשבוע שבו התחילה המדינה בלחצה של ש"ס להעלות לארץ מחדש, תודה לאל, את שארית הפאלאשמורה מאתיופיה, שהקשר של רובם לישראל נובע בעיקרו מקשרי משפחה עם עולים ותיקים מאתיופיה, ולא מתוקף זהות יהודית כלשהי. כלומר, ש"ס נוהגת נדיבות ופתיחות (ובצדק) בבעלי צבע שחור, המבקשים להתאזרח בישראל בתוקף קשרי משפחה, אבל מתאכזרת לבעלי צבע לבן, שיש להם לא רק קשרי משפחה בישראל, אלא שהפכו כבר מזמן לישראלים כמונו. זוהי גזענות ממדרגה ראשונה ועוול ממדרגה ראשונה גם כלפי מרינה וגם כלפי עצמנו, כמדינה החייבת להגביר ולהגדיל את הרוב הישראלי שלה במאבק הדמוגרפי המר מול האוכלוסיה הפלסטינית.
מה שלא ברור בכל העניין הוא מדוע שותקת מפלגת "ישראל ביתנו", האמורה להגן על עולים מחבר העמים, מול התעמרות משרד הפנים? לא ברור גם מדוע שרהל'ה לא מסבירה לביבי, אם אין מישהו אחר שיסביר לו, ואם הוא לא מבין מעצמו, שאסור לו לאפשר את הגזענות הלא-אנושית הזאת, במקרה זה כמו במקרים אחרים, וכי אם יעמוד מנגד ולא יתייצב נגד המגרשים והמתעללים, לא ינוקה.
האם רק בג"ץ יכול לחלץ אותנו מן הרישעות הזאת? אם יש צדק, יופע מייד. כי לב האבן במשרד הפנים מסרב בינתיים להתרכך. והם אפילו בטוחים שמרינה הגיעה לארץ ב-2004 , כפי שכתבו לנו בתגובה (למרות שבידינו צילומי הדרכון שלה וצילומי רישיון השהייה שלה בארץ , המוכיחים שהגיעה לארץ בדיוק כדבריה בשנת 1997 כקטינה שהצטרפה לאביה). האם משרד הפנים מתעלל גם בלי לדעת את העובדות הבסיסיות?
ברגע האחרון: סבין חדד , דוברת מנהל האוכלוסין, הודיעה לנו כי מנכ"ל רשות ההגירה, אמנון בן עמי, הבטיח לטפל בעניין, אישית, ממש היום. אולי נפתח פתח לתקווה.
אישור שהייה מ-1999. משרד הפנים טוען שהגיעה לארץ רק ב-2004