האם יש הצעת שלום שעשויה לספק לגמרי גם אותנו וגם את הפלסטינאים? האם יש הצעת שלום, התואמת  גם למצע הליכוד וגם למצע מר"ץ? האם יש הצעת שלום, המשמרת את כל ההתנחלויות בריבונות ישראלית ומוסרת את כל היישובים הערביים והפלסטינאיים בארץ-ישראל-פלסטינה לריבונות ערבית?  האם יש הצעת שלום התואמת גם לשאיפות של ערביי ישראל וגם לשאיפות של הפלסטינאים בגדה, ובה-בעת יכולה לפטור אותנו גם מערביי ישראל וגם מערביי פלסטין? האם יש הצעת שלום העשויה לפתור את בעיית הפליטים, בלי שתאיים על אופיה הדמוגראפי של מדינת ישראל?  לדעתי, יש הצעת שלום מהפכנית כזאת. והיא אולי אפילו עשויה להתקבל על ידי העולם הערבי,  ובוודאי על ידי העולם הבינלאומי. כמובן, אינני מדבר על החמאס המעוניין בכל הארץ, כולל שייך מוניס, כפי שרמז ח"כ זחאלקה. אינני מדבר גם על המתנחלים הקיצוניים המעוניינים בכל הארץ, כולל מיליון וחצי תושבי עזה ושניים וחצי מיליון ערביי הגדה. אני מדבר על הרוב השפוי, זה שאוהב את ארץ ישראל כולה, כולל ההתנחלויות , ומת להיפטר מן הערבים, כולל ערביי ישראל,  אבל בדרכי שלום. וכן, זה ייתכן, זה אפשרי.   

כי ממש מתחת לאפנו, ממש על פי המיתווה שקבעה המציאות, ממש על פי הפרמטרים הכלליים שקבעו האמנות וההסכמים הבינלאומיים למיניהם, מונחת אפשרות שלום אמיתית, מעשית ומהפכנית בינינו לבין הפלסטינאים. זוהי אפשרות השלום שאציע להלן, שלום מסוג חדש לגמרי, שכולו לטובתנו, וכולו לטובת הפלסטינאים. לא מאמינים? חכו ותשמעו ונסו להבין. כל תכניות השלום האחרות  נכשלו עד כה, משום שהיו גרועות לכל הצדדים. הפעם מדובר בהצעת שלום שצריך להיות מטומטם כדי לא להבין את  החיוב המוחלט שבה, גם לנו וגם לערבים.  וגם אם הערבים בכללותם לא יקבלו אותה, היא תוכל להיחשב כהצעה נדיבה מאין כמוה וגם מעשית מאין כמוה וגם מיידית מאין כמוה. מי יכול להסכים לה? כל מי שמעוניין באמת בשלום לדורות. כל מי שלא מוכן לפרק התנחלויות או לפנות מתנחלים מארץ ישראל. כל מי שמבין שלא יכולה להיות שותפות לאומית בינינו לבין הפלסטינאים, כל עוד הם מגדירים את עצמם כפלסטינאים, ולכן צריך ליצור חלוקה, אבל חלוקה מסוג אחר לגמרי. 

בחזרה לכ"ט בנובמבר

כדאי לציין כבר בשלב זה, כי אחד מעקרונות היסוד המהפכניים בתכנית זו הוא בעצם ישן-נושן, וכולו מצוי בסעיף 3 בהחלטת החלוקה מן הכ"ט בנובמבר 1947. כל מה שצריך הוא לשלוף את הסעיף הזה מן ההקפאה העמוקה שבה הוא נתון זה 63 שנה (בהמשך נצטט את הסעיף המציל במלואו וכלשונו). מדובר למעשה בחלוקת הארץ לא בין שתי מדינות לאום אלא בין שתי אזרחויות: האזרחות הישראלית והאזרחות הפלסטינאית, כשכל הישראלים משתייכים לריבונות הישראלית וכל הפלסטינאים משתייכים לריבונות הפלסטינאית. ובא שלום על ישראל. איך בדיוק עושים את זה ?

יש כמה עקרונות יסוד מהפכניים בתכנית, אבל אולי העיקרי שבהם (מבחינת שינוי התודעה המקובלת) הוא שלא צריך לקיים רצף טריטוריאלי גיאוגראפי כדי לקיים מדינת לאום, ואפשר לגור בגבולות ריבונות אחת ולהשתייך ואף להצביע לריבונות אחרת.  וכדאי להזכיר מייד , שגם מדינת ישראל כפי שהיא כיום וגם הגדה או יהודה ושומרון  כפי שהם כיום ,מנומרות שתיהן ביישובים ערביים מכאן (במדינת ישראל) ועבריים מכאן (ביהודה ושומרון). כלומר, אם נמצא דרך שבה תחול הריבונות  האזרחית הישראלית על כל ההתנחלויות ביהודה ובשומרון (בלי לפנות אף התנחלות אחת!), אבל תוך ביטול  סממני הכיבוש וסיום נוכחות הצבא הישראלי (ואפשר לעשות את זה באמצעות צבא בינלאומי, כי ברור שאסור להסכים לנוכחות בטחונית פלסטינאית) , ומצד שני, אם נמצא דרך להחיל את הריבונות הפלסטינאית האזרחית על ערביי ישראל ויישוביהם במדינת ישראל, נוכל ליצור בכל רחבי ארץ-ישראל-פלסטינה שתי מדינות לאום, שכל אחת מהן מחילה את ריבונותה על כל מי שרוצה להשתייך אליה. ישראלים עבריים ויישובים עבריים  מכאן ופלסטינאיים ערביים ויישובים ערביים מכאן, גם אם אינם נכללים מלכתחילה בגבולות מדינת הלאום שלהם. בהדגמה פשוטה: אריאל תשתייך למדינת ישראל, גם בלי רצף טריטוריאלי "רשמי" אל מדינת ישראל, אפשר להסתפק בהחלט בכבישים הפתוחים לכל  (כי שטח הביניים יהיה שייך רישמית לפלסטין, אבל בחסות  צבא בינלאומי, ולא בחסות שוטרים פלסטינאיים!) , ואילו נצרת הערבית תשתייך לפלסטין , גם בלי רצף טריטוריאלי "רשמי" בין נצרת לפלסטין (כי שטח הביניים יהיה בריבונות  ישראל, כמובן, ובחסות צה"ל וצבא בינלאומי בשטחי החיכוך הישראלי-פלסטינאי).  

שנים עשר עקרונות היסוד

אולי אתחיל מכמה עקרונות יסוד של התכנית, ורק אחר-כך אוסיף כמה הערות הבהרה:

• 1) ראשית, כאמור, לא תפונה אף התנחלות ושם יישוב לא יזוז ממקומו בכל רחבי ארץ ישראל- פלסטינה.
• 2) שנית, יוקמו שתי מדינות לאום, עברית-ישראלית (עברית, לאו דווקא יהודית! בוודאי לא יהודית על פי הרבנות!) וערבית -פלסטינאית, שיתפרשו על כל שטחי ארץ-ישראל-פלסטינה, וריבונותן האזרחית תחול על כל התושבים והיישובים שיבחרו להשתייך לריבונות העברית-הישראלית או לריבונות הערבית-פלסטינאית.
• 3) צבא בינלאומי ("צבא ארץ הקודש") יתפרש בכל שטחי ארץ ישראל ויקיים בפועל את הסכם השלום בין ישראל לפלסטין, שיהיה מבוסס על פירוז מוחלט של כל שטחי מדינת פלסטין (שריבונותה תחול כאמור על כל היישובים הערביים בכל רחבי ארץ ישראל פלסטינה) וכן על פירוז הדרגתי של מדינת ישראל עצמה, שכוחות הצבא שלה יוחלפו בהדרגה במשך שנים על ידי כוחות הצבא הבינלאומי. כן, גם מדינת ישראל תיהפך בעתיד, על פי הצעה זו, למדינה מפורזת , שתתפרק מנישקה (כן, כולל האטום) ברוח חזון הנביאים "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות". רק הצבא הבינלאומי יוכל לשאת נשק צבאי ברחבי ארץ-ישראל (להבדיל מנשק משטרתי שיוכל להיות מוחזק גם בידי המשטרות המקומיות, הישראלית והפלסטינאית). נצטרך להבין ולהפנים כמובן, כי צבא בינלאומי בערבות בינלאומית הוא חזק יותר מכל צבא לאומי. עם זאת, כאמור, צה"ל לא יתפרק מנשקו אלא בתהליך ממושך, רב-שנים, שתחילתו בהתפרשות הדרגתית של כוח צבא בינלאומי בשטחי החיכוך הישראליים-פלסטינאיים. כזכור, הסכימו הפלסטינאים פחות או יותר להקמת מדינה מפורזת. וכזכור, הפלסטינאים עצמם תובעים פחות או יותר כוח מגן בינלאומי בשטחם. אז הנה.
• 4) ערביי ישראל ימשיכו להיות אזרחים ישראליים, אבל אם ירצו להיחשב כפלסטינאים ולהיות חלק ממערכת החינוך הפלסטינאית למשל יצטרכו להצביע רק לפרלמנט הפלסטינאי. הם לא יוכלו להצביע לכנסת הישראלית- עברית , אלא אם כן בחרו מדעת באזרחות הישראלית על כל היבטיה, החל מהימנון עברי ישראלי ועד לשירות בצה"ל או שירות לאומי. באותה מידה, המתנחלים (שיקבלו גם אזרחות פלסטינאית) יוכלו להצביע רק לכנסת הישראלית, ויהיו כמובן חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. חשוב להדגיש כי על פי החלטת החלוקה המקורית מ-כ"ט בנובמבר 1947 , וזהו הסעיף הגואל שעליו דיברתי קודם, אכן יוכל כל אזרח להצביע עבור הכנסת הלאומית שלו על פי הלאום שלו, ולאו דווקא על פי מקום מגוריו. הנה הסעיף המפורש בהחלטת החלוקה מכ"ט בנובמבר:"לאנשים בגיל 18 ומעלה תהיה הזכות לקבל את האזרחות של המדינה השנייה, בתנאי ששום ערבי המתגורר במדינה הערבית המוצעת לא תהיה לו הזכות לבחור אזרחות של המדינה היהודית המוצעת, ושום יהודי המתגורר במדינה היהודית המוצעת לא תהיה לו הזכות לבחור את האזרחות במדינה הערבית המוצעת. זכות הבחירה הזאת תקיף גם את הנשים והילדים, בני פחות משמונה עשרה שנה, של אותם האנשים שהשתמשו בזכות הזאת. ערבים המתגוררים באזור המדינה היהודית המוצעת ויהודים המתגוררים באזור המדינה הערבית המוצעת שחתמו על הודעה בדבר רצונם לבחור את אזרחות המדינה השנייה, יהיו זכאים לבחור בבחירות למועצה הנבחרת של אותה המדינה, אבל לא בבחירות למועצה הנבחרת של המדינה שבה הם מתגוררים". זהו הסעיף הקובע. זהו הסעיף הגואל. זהו הסעיף שאם נאמץ אותו, נוכל לקיים שלום אמיתי. כך נוכל להיפטר, בין השאר, לא רק מן האיום שהח"כים הערביים הלאומניים מהווים עבור כולנו (כי הם לא יהיו בכנסת שלנו, אלא בפרלמנט שלהם), אלא גם מעצם החיכוך עם הערבים הישראליים, השונאים אותנו. למה לנו לנהל את זחאלקה? למה לנו לנהל את ראעד סאלאח? מי בכלל רוצה שהם יהיו חלק מאיתנו?
• 5) הצבא הבינלאומי יהיה אחראי כמובן לשלום ההתנחלויות והמתנחלים, תחילה בשיתוף צה"ל - ובהדרגה , תוך ביטול חלקו של צה"ל והכנסת כוחות בינלאומיים בלבד לכל איזורי החיכוך , כדי להימנע בכל מיקרה ובכל מקום מסממני כיבוש ישראלי. אותו צבא בינלאומי, "צבא ארץ הקודש", לא יוכל להתפנות ולהפסיק את תיפקודו, אלא בהסכמת ישראל ופלסטין וכל האומות המעורבות, שכל אחת מהן לחוד וכולן יחד יתחייבו להשאיר את צבאן עד שישראל ופלסטין גם יחד יורו להן אחרת. וגם זה, רק באחרית הימים.

• 6) כל אחת משתי המדינות הריבוניות תהיה אחראית באופן בלעדי לכל ההיבטים האזרחיים של החיים: משטרה מקומית, בתי משפט, אישורי בנייה, חינוך (כמובן, בתנאי שלא תתקיים הסתה אנטי-עברית ואנטי-ישראלית). לעומת זאת, בתחומים מסויימים (נמלי תעופה וים ותיירות וכבישים,למשל) יתחייב שיתוף פעולה.
• 7) ערביי מדינת ישראל, כאזרחים ישראליים לכל דבר (ורק הם, לא עמיתיהם בגדה!) ,יוכלו כמובן להמשיך לנוע בחופשיות בכל רחבי מדינת ישראל, אך זאת על פי ויזות קבועות,שיוכלו להישלל ממי שנוהג בדרכי הסתה. כך, למשל, אפשר יהיה לשלול מראעד סלאח אפשרות תנועה בשטחי מדינת ישראל, כפי שאפשר יהיה למנוע זכות תנועה במדינת פלסטין מח"כ בן-ארי. באותה מידה, יוכלו המתנחלים , שיהיו גם הם בעלי אזרחות פלסטינאית, לנוע בחופשיות (בכפוף לשיקולי בטחון) בכל שטחי יהודה ושומרון, הכל בפיקוח כוחות הצבא הבינלאומיים והמשטרות המקומיות.
• 8) עם זאת, אזרח ישראלי (מישראל של הקו הירוק), שירצה לבקר בשטחי פלסטין, יזדקק לוויזה, ממש כפי שאזרחים פלסטינאיים משטחי יהודה, שומרון ועזה , שירצו לבקר במדינת ישראל, יזדקקו לוויזה.
• 9) ההסדרים הכלכליים יהיו מבוססים על עקרון ההפרדה והשיתוף גם יחד. למשל, אזרחי ערבי-פלסטינאי בטייבה או באום אל פאחם הישראליות, ישלם אחוז מסויים ממיסיו לממשלת ישראל ואחוז מסויים לממשלת פלסטין , על פי סוג השירותים שהוא מקבל.
• 10) בכל חיכוך בין ישראלי לפלסטינאי ייערך המשפט בפני בתי משפט בינלאומיים.
• 11) פליטים ערביים יוכלו להתאזרח בכל היישובים הערביים בכל רחבי ארץ ישראל (כולל היישובים הערביים בתוך מדינת ישראל!) ובלבד שייחשבו כאזרחים פלסטינאיים וייזכו בהסכמת ראשי הרשויות הערביות להתיישבות בתחומיהם המוניציפאליים! כדאי לזכור כמובן בהקשר זה, כי ראשי היישובים הערביים גם במדינת ישראל וגם בגדה נוטים להתנגד בדרך כלל להתיישבות פליטים בשטחיהם. ככה שאפשרות ההתיישבות הזאת תהיה מוגבלת מראש בהיקפיה. שאר הפליטים יוכלו לבחור בין פיצויים (מטעם העולם והארצות הערביות העשירות. בשום אופן לא מטעם מדינת ישראל) לבין התיישבות בכל אחת מארצות העולם שתסכים לכך (תמורת סכומים נכבדים שיוקצו לכל מדינה עבור קליטת הפליטים בשטחה).
• 12) כל אתרי הקודש יהיו בפיקוח הצבא הבינלאומי והמשטרות המקומיות (שוטרים ישראליים בכותל ושוטרים פלסטינאיים במסגדי הר הבית, עם שוטרים בינלאומיים במעברים ובדרכים המובילות).

13)כאמור, כל השטחים הריקים מ-1967 יחולקו בין הריבונות הישראלית לריבונות הפלסטינאית על פי עקרון פשוט: כל שטח ריק מעבר לגבולות 67 יהיה שייך לפלסטינאים. וכל שטח ריק בתוך גבולות 67, יהיה שייך לישראלים. עם זאת , ייתכנו אחלפות: קחו אלף דונם על ידי ואדי ערה, ותנו אלף דונם ליד אריאל.וכו'. 

שנינו ביחד וכל אחד לחוד  

עד כאן חלק מסעיפי הסכם השלום המוצע. אפשר היה למנות כמובן עוד כמה סעיפים אפשריים, אבל העקרון הכללי והמרכזי ברור: שתי מדינות משולבות זו בזו ומופרדות זו מזו, בבחינת שתינו ביחד וכל אחת לחוד, על פי העקרון המשפטי הידוע, שכבר יהודה עמיחי עשה בו שימוש באחד משיריו המפורסמים: "שנינו ביחד וכל אחד לחוד".  כדאי שוב לזכור ולהזכיר בהקשר זה, כי החלטת החלוקה המקורית של האו"ם משנת 1947 מדברת על שתי מדינות לאום, שתושביהן יצביעו לפרלמנטים הלאומיים שלהם על פי הזהות הלאומית שלהם. כלומר, הערבים שנשארו בשטחי מדינת ישראל העברית, על פי הצעת החלוקה המקורית, היו אמורים להצביע על פי אות החלטת חלוקה לפרלמנט הערבי, ואילו הישראלים שהיו אמורים להישאר  בתוך המדינה הערבית  המוצעת , נועדו להצביע עבור הכנסת הישראלית. כלומר, אחד מעקרונות היסוד שאני מציע (הצבעה לאומית לפרלמנטים נפרדים ולאומיים) הוצע כבר בהחלטה ההיסטורית של האו"ם. אני רק מנסה לחדש את ההחלטה הישנה ההיא.

הצעה מרכזית אחרת - הקמת צבא בינלאומי - קשורה לשני היבטים נוספים. ראשית, בלי ששמנו לב חלה בימינו מהפכה אמיתית בכל מה שנוגע למעורבות צבאות בינלאומיים במדינות העולם. כך בקוסובו. כך בעיראק. כך באפגניסטן. שנית, ארץ ישראל היא ארץ הקודש בפי כל העולם. ארץ בעלת משמעות עצומה לכל העולם הנוצרי והמוסלמי. לכן, כשיידרשו אומות העולם לגבש צבא בינלאומי לארץ הקודש, הן יעשו זאת מתוך נכונות עצומה, עם כמות מתנדבים אינסופית. חכו ותראו.

התכנית שלי נשמעת דומה אולי לתכנית ליברמן, אבל אין שום דמיון אמיתי בין שתי התכניות. מה שליברמן מציע (קחו את אום אל פאחם, תכירו באריאל) הוא חלקי, מעורר עויינות , בלתי מעשי (לאור התנגדות ערביי הארץ לוותר על אזרחותם הישראלית), ומותיר את עיקר הבעיה בלתי פתור (מה עושים למשל עם ערביי נצרת הערבית על פי תכנית ליברמן?). אני לעומת זאת מציע פתרון מלא לכל היבטי הבעיה.

התכנית שלי גם איננה דומה בשום אפן לפתרון "ארץ אחת, אזרחות אחת", שהיא מתכון לאסון דמוגראפי ותרבותי עבור הלאומיות והתרבות  העברית-הישראלית. . להיפך, אני מציע הפרדה ברורה בין שתי מדינות לאום , אף כי לא על בסיסי סימון מטומטם של  קו גבול רצוף ורציף, כאלו באמת אפשר לחלק את ארץ ישראל הקטנה לשתיים. להיפך: הטענה המרכזית שלי היא שניתן לקיים מדינה ריבונית מושלמת גם בלי לקיים רצף טריטוריאלי אחיד ומאוחד. ריבונות מטבעה היא עניין אזרחי, לא צבאי. לכן, ברגע שצבא בינלאומי פורש את סמכותו על מלוא השטח, מתבטל הצורך בצבאות לאומיים ובקו גבול  לאומי רצוף. לא שהגבול בינינו לבין הריבונות הערבית לא יהיה ברור. הוא יהיה ברור לגמרי, אבל הוא לא יעבור באמצע שטח כלשהו אלא בין ישוב ליישוב ובין אדם לאדם ואזרח לאזרח.  רוב הכבישים, אגב, יהיו בין-ריבוניים, אבל כניסה ליישובים העבריים והערביים גם יחד, ובוודאי התיישבות בהם, תותנה בוויזה מיוחדת. השטחים הריקים (והריקים בלבד)  יחולקו על פי קו הגבול של 67: שטחים ריקים במדינת ישראל יישארו כמובן בריבונות ישראלית ושטחים ריקים ביהודה ושומרון יועברו לריבונות פלסטינאית. תיתכנה כאמור גם אחלפות למיניהן. קחו אלף דונם בוואדי עירון ותנו אלף דונם במדבר יהודה וכו'. זהו פחות או יותר בקווים כלליים דגם השלום המוצע. אם הוא יהיה טוב לנו, הוא עשוי להיות טוב לכל העולם.

הבאנו שלום עליכם וצבא האוהבים

הלהקה שאני אוהב יותר מכל היא  להקת "צבא האוהבים" השוודית ("ארמי אוף לאוורס"),שכבר איננה קיימת כנראה למרבה הצער, אבל תקליטיה מהלכים בדמי כבר עשרים שנה. הלהקה הזאת שרה פעם,  בין השאר,  בעיבוד חדש ומחשמל , את השיר "ישראליזם" (תפתחו יוטיוב ותראו) , שאיננו אלא עיבוד מופלא של שיר הטיולים העייף שלנו "הבאנו שלום עליכם", בעברית ובאנגלית . תאמינו לי, בפיה של הלקה השבדית זה נשמע שיר מטריף יופיו, והיא  אף הצליחה לטפס איתו לראש מצעדי הפזמונים באירופה בשנות השמונים. באותו שיר נאמר ,בין השאר, בעברית ובמבטא שוודי-אנגלי: "שלום בישראל, שלום בעולם". יש בזה משהו. אם יהיה שלום כאן, שלום כזה, אני מתכוון, אולי יהיה שלום בכל העולם. ואולי זה הדגם:  ביחד אבל לחוד, וצבא בינלאומי שומר על כולם. 

(ואם הערבים לא יקבלו - מה אז? אז יהיה מקום לתכנית שלום מהפכנית מסוג אחר לגמרי, שתוצג כאן באחד הפוסטים הבא)