לכן, יש לי אמנם סימפטיה ליהודים המאמינים בישו (ותיעוב מוחלט כלפי המתנכלים להם), אבל ישו, חבר'ה, לא היה המשיח. ורק אנחנו, קוראי התנ"ך האלוהי (שישו האמין בו באופן מוחלט ,כמובן) יכולים להבין את זה. פשוט תפתחו, בין השאר, את פרק י"א בישעיהו (הנביא והמשורר הגדול ביותר שהתהלך אי פעם על כדור הארץ הזה) ,ותראו מה הסימן המובהק , ההוכחה המוחלטת היחידה, להופעת המשיח: שהעולם נגאל והפך לגן עדן בעקבות פעולתו בעולם ("והיכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע ... וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ"). עד שהעולם לא הפך לגן עדן, אף אחד הוא לא המשיח. אין גואל בלי גאולה. כל עוד לא התבטלו המצוקה והרוע והזוועה בעולם (וזו, ורק זו, ההוכחה לבוא המשיח!), כל הדיבורים על המשיח שכבר בא, הם בגדר הבל מוחלט. זה מה שאומר השכל היהודי והתנ"ך. לא הכי חכם?
בואו נקרא רגע באותיות מודגשות את אותו פרק י"א בישעיהו, העוסק במשיח העתידי, והמוכיח את כל מה שאני אומר (בסוגריים אני מביא את הפרשנות הבסיסית, באותיות רגילות) :" ויצא חוטר מגזע ישי (כלומר, מדובר במישהו משושלת ישי אבי דוד המלך ) ונצר משורשיו יפרה (כנ"ל, ענף משפחתי ממשפחת דוד המלך) ונחה עליו רוח ה' (הוא קיבל השראה אלוהית) רוח חוכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' (כל תכונות החוכמה , האמונה והאומץ האלוהיות) והריחו ביראת ה' (כלומר, הוא פועל על פי האינטואיציה, על פי התחושה, "מריח" מה אלוהים רוצה ממנו, בנוסף לחוכמה) ולא למראה-עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח (הוא איננו מסתפק רק במה שרואות עיניו ובמה ששומעות אוזניו. יש לו הסתכלות עמוקה יותר) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי ארץ (השיפוט שלו צודק, ישר, לא מפלה אף אחד, לא דופק חשבון לאף אחד), והיכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע (כלומר, הוא מוכיח ומשכנע במילותיו הקשות , והוא קוטל את הרישעות אצל הרשע, לאו דווקא את הרשע עצמו),והיה צדק איזור מותניו והאמונה איזור חלציו (הצדק והאמונה הם חלק ממנו, הוא כאילו חגור בהם, כי הם קנה המידה שלו להכל) וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ (תמונת שלום יפהפיה: חיות הטרף חיות בשלום מוחלט עם החיות הצמחוניות והופכות בעצמן לצמחוניות, ר' בהמשך) ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בם (ילד מנהיג עדר חיות המורכב מאריות ומעגלים יחד, שוב תמונת שלום מקסימה) ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן (כנ"ל, ילדי הפרה והדב רועים יחד באותו שדה, בלי פחד) ואריה כבקר יאכל תבן (כבר אמרנו, העולם הופך לטבעוני) ושיעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה (כנ"ל, שוב תמונות אושר ושלום מדהימות ביופיין ובחידושן: תינוקות וילדים נוגעים, מכניסים יד, משתעשעים בחורי נחשים, פתן וצפעוני, והכל בלי חשש) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי (הרוע נפסק בכל הר קודשו של אלוהים, שהוא העולם כולו שאלוהים הרה אותו) כי מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים (התודעה האלוהית ממלאת את כל העולם, ולכן הרוע נפסק לחלוטין).
עד כאן הנבואה האלוהית ושימו לב על פיה למהלך פעולתו של המשיח המובטח, הגואל שיתזמר את גאולת העולם (כי ברור שזו לא פעולת יחיד. כל עושה טוב מוסיף את חלקו לגאולת העולם, אבל אולי יהיה מי שינצח על התהליך). אז שימו לב למהלך פעולתו. הוא מתחיל בפעולת שיפוט וצדק וקטילה רוחנית ("והיכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" -), ואחר-כך, כפועל יוצא מפעולת הצדק המואצת והמאיצה שלו, העולם הופך בהדרגה, תחילה קמעה קמעה, אחר-כך בפעולה הולכת ומואצת, לגן עדן: "ושיעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה - - - ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים". זאת הגאולה. אז יתבטלו המומים ("אז ידלג כאייל פיסח" ). אז נהיה מאושרים ("אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"). אז יהפכו אפילו החיות לטבעוניות ("ואריה כבקר יאכל תבן"). כל מה שפחות מזה איננו הגאולה וכל מי שמביא לפחות מזה איננו הגואל. והרי העולם היום, וקודם, ותמיד, לכל אורך ההיסטוריה, ובוודאי לאורך אלפיים השנה האחרונות, מלא אומללות נוראה ומלחמה נוראה וחולי ומצוקה. אז איזה משיח ואיזה בטיח ואיזה שטויות. שום משיח לא בא עדיין - לא ישו ולא הרבי מלובביץ ולא אף אחד אחר - כי העולם לא גאול עדיין. ברור?
ובכל זאת, האם יש משהו מדליק בישו ובדבריו על פי הברית החדשה? בוודאי. ישו אמר הרבה דברים נפלאים, ובעיקר ראוי לשים לב למה שאמר בעניין מצוות התורה ובעניין הברית החדשה שתתקיים בין אלוהים לעם ישראל. וחשוב להבין כי כל דבריו של ישו מיוסדים על פסוקים מן התנ"ך ומקבילים למידרשים למיניהם. אורי צבי גרינברג, אגב, נהג תמיד לטעון כי כל מה שנפלא בדברי ישו מצוי בנביאים למיניהם ובמידרשים למיניהם , וברור שכך. אכן, אכן. ישו לא אמר שום דבר שלא נאמר כבר על ידי הנביאים לפניו, ועל ידי חז"ל אחריו , בדרך זו או אחרת. משמע, אין מחלוקת דתית אמיתית בינינו, גם אם איננו קונים את הסיפור המשיחי. אגב, גם מוחמד בקוראן מקבל את קדושתו של ישו, שכמוה כקדושת הנביאים, אבל לא את משיחויותו.
בכלל, עצם הצירוף הנוצרי כביכול - "ברית חדשה" - לקוח כידוע מתוך ספר ירמיהו, פרק ל"א, וחשוב להבין את משמעות המילים: "הנה ימים באים נאום יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה: לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם נאום ה', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה' נתתי את תורתי בקירבם ועל ליבם אכתבנה".
על מה מדובר כאן למעשה? על ברית חדשה שתתקיים בין עם ישראל לאלוהים, שעיקרה: "ונתתי את תורתי בקירבם ועל ליבם אכתבנה". כעין ידיעת התורה (והתנ"ך) בעל-פה ("על ליבם אכתבנה"- מה שקרוי באנגלית "ביי הארט" - כלומר, "לדעת בלב", לדעת בעל פה), מין הכרה פנימית של התנ"ך, שתחליף את המצוות הפולחניות, ותש??מ??ר בעיקר את משמעותן הרוחנית.
לכן, אגב, מלתי את שלושת ילדי במילים. לא בסכין. וזאת היתה הברית החדשה שלי. כי כתוב בתורה: "ומלתם את עורלת לבבכם ועורפכם לא תקשו עוד". וכתוב עוד: "ומל יהוה אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יהוה אלוהיך". ואיך מלים לב? עושים ניתוח לב פתוח? לא, ברור שהכוונה היא להיפתחות רוחנית לאלוהים,להיחשפות "מול" אלוהים. והרי גם לב הוא חלק מן הגוף, חלק מן הבשר. לכן אפשר למול את הבשר (כלומר, להסיר את הרעלה , העורלה, המכסה בינינו לבין אלוהים, ולהיות מול אלוהים) גם באמצעות מילת הלב הרוחנית. כי גם הלב הוא בשר (אבל אפשר כמובן גם לחתוך בסכין, למי ששרוי עדיין בשלב הסכין והבשר).
וכדאי לשים לב בהקשר זה לאופן שבו נוהג ישו במצוות: מצד אחד אמונה מוחלטת בכל מצווה, ומצד שני גמישות מוחלטת ביישומה. הנה, מצד אחד אומר לנו ישו ב"ברית החדשה", שוב ושוב, כי "כל עוד העולם קיים, תתקיים לעד כל אות מן התורה", ועוד הוא אומר כי מי שיציע לבטל את תוקפה של אות אחת מן התורה , אפילו אות אחת , "נבל ייקרא לו במלכות השמיים", ומצד שני ישו עצמו מפר לכאורה שוב ושוב את המצוות, ככתוב וכמסופר בברית החדשה (ישו מפר את מצוות השבת וקוטף צמחי מאכל בשבת, בטענה ש"השבת ניתנה לאדם ולא האדם לשבת"; ישו אוכל את לחם הפנים בבית המקדש, האסור באכילה; ישו משלח לדרכה אשה נואפת, למרות שעל פי התורה צריך לכאורה לסקול אותה באבנים וכו' וכו'). איך להבין את הסתירה לכאורה הזאת? רק בדרך אחת: כל המצוות יתקיימו תמיד, עד האות האחרונה שבהן, במשמעותן הרוחנית, הסימלית, המשלית. אבל המיצוות הטיקסיות והפולחניות בטלות במשמעותן המעשית, ממש ברוח ההבטחה התלמודית, "לעתיד לבוא מצוות בטלות". לכן ישו הוא לא המשיח. אבל מקסים. אז מי המשיח? אין לי מושג. מבחינתי ,אני מועמד. רק מועמד למישרה, וכולם מוזמנים להציע את מועמדותם ,ככתוב: "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המישרה על שיכמו" (ישעיהו). איזו מישרה? מישרת המשיח. וההוכחה והמינוי יתקיימו רק עם גאולת העולם.
אקו"ם