בימי החנוכה האלה, ממש לא בא לי לדבר בעניינים פוליטייים. זה כל-כך מאוס. כל-כך תקוע. כל-כך לא מואר. אז אוקיי. החמאס דחה את עיסקת שליט. וטוב שכך. זו היתה עיסקה נוראה. אז אוקיי. ברק חושב שהוא יכול לבטל את ההסדר עם ישיבת הר ברכה. עוד מעט הוא ייווכח שאיננו יכול. כי נתניהו יתערב בזה (גם אם יטען שאיננו מתערב) , או שחובשי הכיפות הסרוגות יכריזו, כי "תורתם אומנותם" ויצטרפו לרבבות החרדים הפטורים מצה"ל. כך ישבור ברק את שידרת הלוחמים הטובה ביותר. אוקיי. ליבני עושה קולות של תמיכה בברק. זה לא יעזור לה. ממשלה היא לא תצליח להקים. לא אז ולא עכשיו. אז על מה נשאר לדבר? אולי על האפלות המרכזיות בחיינו, שחובה להאיר אותן. כי נר קטן יכול לגרש כידוע חושך גדול, ואני מדבר במקרה זה על החושך האוולוציוני הדארוויניסטי, במלאת 150 שנה ל"מוצא המינים" של דארווין.
כבר דיברתי על זה לא אחת, ובכל זאת, תמיד שווה להסביר שוב מדוע מדובר באחד הטימטומים הגדולים ביותר בתולדות האנושות., ומדוע מה שקרוי מה שקרוי "תיאוריית האוולוציה" איננו עומד בשום מבחן של היגיון מינימלי. אגב, כל מי שיקרא את "מוצא המינים" של דארווין (ואני קראתי חלקים נרחבים מתוכו) יבין שדארווין עצמו מתייחס לכל תיאוריית האבולוציה שלו כאל תיאוריה בלבד. רק שוטים ובערים חושבים שמדובר באמת מדעית מוכחת כביכול. כי הרי אין לדארוויניזם אפילו בדל הוכחה, פרט לדמיון הברור מאליו בין יצורים שונים. כלומר, ברור שהחתול דומה לנמר. האם זו הוכחה שהחתול הוא ממוצא נמרי (או להיפך)? ברור שהאדם דומה לקוף. האם זו הוכחה שהאחד הוליד את השני או שהיה להם "אב משותף"? לא, בוודאי שלא. אפילו לא בטיפה. זה אומר רק שאלוהים ברא את העולם בסדרות (כנראה). זה הכול. כל מה שתיאוריית האוולוציה עוסקת בו למעשה הוא במיקום בעלי החיים על ציר ההתפתחות המודרג כביכול , אבל אין לה אפילו בדל של הוכחה שמשהו הוליד משהו אחר ממנו, ולו במעט, אי-פעם. איך כתב פעם פנחס שדה באחד משיריו: "אין ואף לא ייתכן מיקרה./מזרע תמר לא תצמח שעורה".
איך אפשר בכלל לראות את כל היופי האמנותי וההנדסי הפלאי לגמרי של העולם ולחשוב "שאף אחד לא עשה את זה, שזה נוצר מעצמו"? תסתכלו על הדג הפלאי. על הכיבשה הפלאית. על הפיל הפלאי, האריה הפלאי, הכלב הפלאי, הפרפר הפלאי , הדוכיפת הפלאית. ככה במיקרה, "בהשפעת תנאי הסביבה" (שמש, גשם, קור, חום, זה הכול בערך), נוצרו כל היצורים המדהימים האלה?! מעצמו נוצר כל השיכלול ההנדסי והאמנותי המדהים בלי גבול הזה?! ההשקפה הדארוויניסטית האוולוציונית הזאת היא נחותה כל כך, חשוכה כל כך, שאין טעם לדבר עליה . נכון שרוב העולם האקדמי ה"נאור" נוטה להאמין בדארוויניזם המטומטם הזה (משום שלא התחיל לרגע לחשוב עליו מחדש, והוא ממשיך להתבונן במיקרוסקופים שלו בדמיון הגנטי בין היצירים השונים, כאילו שזה אומר משהו) , אבל זוהי רק הוכחה למידת החושך הגדול המתקיימת ב"נאורות" הזו כביכול.
וכבר העירו בעניין זה הערות מבריקות אנשים שונים. הסאטיריקן האנגלי הגדול יונתן סוויפט, מחבר "מסעי גוליבר", אמר פעם, עוד לפני דארווין, כשהתיאוריות האוולוציוניות רק התחילו להלך בעולם (כבר סבו של דארווין, משורר גרוע, האמין בהן) : "אני מוכן להאמין שהעולם הוא צירוף מקרי של אטומים בערך כמו שאני מוכן להאמין שהמאמר הגאוני ביותר הוא צירוף מקרי של מילים". אין תגובה מוחצת מזו לתיאוריה הדארוויניסטית. ואולי כדאי לצטט גם את מאיר אריאל שלנו, המשורר הטרובאדור הנפלא, המאמין, שכתב בשיר לעג על הדארוויניזם (השיר "מה חדש במדע"**), את המילים המשעשעות הבאות:
ועוד על פי המדעים
נוצרו העולם והחיים
בשל נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם.
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית, מאז ומעולם...
נגיד: סתם שוטטו להם כמה חוקים,
כמה חוקי טבע זרוקים.
איך הם הגיעו לכאן בכלל?
סתם שוטטו להם בחלל.
ואם כבר אז התחברו הקבוצות
והיו פיצוצים וניצוצות...
...כך סתם פגש חלבון את חלבון
בחום היפה, באור הנכון
ומהם יצא חלבון עם כישרון...
עד כאן מאיר אריאל. הדארוויניסטים בטח לא ממש מבינים את הבדיחה.
ב. מוצא הטימטום
("מוצא המינים", תירגם והוסיף מבוא: שאול אדלר, הוצאת מוסד ביאליק, 375 עמ')
כדי להבין כמה מטורפת ודבילית היא התיאוריה הדארוויניסטית - שאת עיקריה כולנו מכירים - לא צריך להיות מדען. אולי להיפך: צריך להיות לא מדען, כדי לחשוב מחוץ לקיבעון של המוסד האוניברסיטאי הסגור. די לפקוח את העיניים ולהתבונן בעולם, וגם לחשוב קצת, לחשוב באמת, על הכול, מחדש, דבר שרוב בני האדם לא נוהגים לעשות, משום שהם סומכים על המדענים שיעשו את זה במקומם. אלא שגם המדענים בימינו לא ממש מתורגלים במחשבה מחדש (מאחר שכל אחד מהם עוסק, בדרך כלל, במיקטע מדעי זעיר אחד, ולכן איננו מתחיל אפילו לחשוב מחדש על התמונה השלמה). זה לא כבר התפרסמה בעיתונות ידיעה ועל פיה אף לא אחד מן הסטודנטים במחלקה לביולוגיה ולתורת האוולוציה באוניברסיטאות האמריקאיות שנבחנו בסקר, לא קרא את כתביו של דארווין עצמו. אבל אנחנו דווקא נעשה בדיוק את זה , ובמלאת 150 שנה להופעתו , נחזור לספר המקורי של הוגה רעיון האבולוציה, "מוצא המינים" ( שהופיע לראשונה באנגליה ב-1859 , תורגם לעברית על ידי שאול אדלר והופיע בהוצאת מוסד ביאליק בכמה מהדורות). לכאורה, ספר האמור לכאורה להיות מדעי ומוכח, והנה למרבה הפלא הוא מלא ניחושים, השערות וסברות (שדארווין עצמו מגדירם כניחושים, השערות וסברות), מופרכים על פי ההגיון הישר במידה בל-תיאמן.
ואכן, זו ההפתעה הראשונה הצפוייה למי שקורא ב"מוצא המינים": כמעט כל הנחותיו המדעיות של דארווין מסוייגות על ידו עצמו במילים כגון "ייתכן", "אולי", "יכול להיות", "סביר להניח ש" וכו'. כלומר, לא מדובר בכלל בעובדות מוצקות אלא בנסיון לפרשן את מראות המציאות ולהבין אותם בדרך מסויימת (וילדותית להפליא). לכן, ברור שמדובר, גם מבחינת דארווין עצמו, בתיאורייה בלבד, ניחוש ולא יותר, ולמען האמת, ניחוש בלתי-אינטליגנטי להפליא, למרות שהדיוטות מן השורה נוטים להאמין שמדובר בתורה מוכחת.
עוד הפתעה המזומנת לקוראי ספרו של דארווין היא הגילוי המופיע בפרק הפותח, הכולל סקירה היסטורית על גילגולי הרעיון הדארווינסטי, ועל פיה עצם התפיסה הדארוויניסטית בכלל איננה של דארווין. מתברר כי כמאה שנה לפני דארווין, עוד באמצע המאה ה-18, טען החוקר הצרפתי דיפון,ללא שמץ ביסוס, אלא על סמך הסתכלות בלבד, כי "מוצא אחד היה לאדם ולקוף, לסוס ולחמור". והוא תלה את ההבדלים שנוצרו בין מין לקודמיו "בשינויי סביבה שפעלו על הגוף החי" ("שינויי סביבה"? מה זה יכול להיות? שרב? שלג? האם שרב יכול ליצור ג'יראפה? האם שלג יכול ליצור דובי קוטב?).
גם סבא של דארווין, שהוזכר כאן קודם, רופא בשם אראסמוס דארווין, שהיה גם משורר, פירסם בסוף המאה ה-18 (כלומר, במאה שקדמה לדארווין המפורסם, בן המאה ה-19) שיר בחרוזים, ארוך (וגרוע, אם לשפוט על פי הציטוטים), בשם "היכל הטבע" (שקטעים ממנו מופיעים בהקדמה שכתב ל"מוצא המינים" המתרגם שאול אדלר) , בו דחה סבא דארווין את רעיון הבריאה האלוהית, וטען, כי החיים "הופיעו לראשונה תחת גלי-ים ללא חופים, וטופחו במערותיו העשויות בדולח של הים. תחילתם גופים קטנים בלתי-נראים, שנעו ברפש בתחתית הים ואלה רכשו להם במהלך הדורות כוחות חדשים שהיו הולכים וגדלים, ומהם יצאו קבוצות הצומח וממלכת הנושמים בעלי הסנפירים". מין קישקוש מתפייט שכזה. כלומר, מלכתחילה מדובר היה לא ב"גילוי מדעי" אלא ברעיון משוררי ירוד, שהתחיל בו הסבא המשורר, ואילו הנכד דארווין המפורסם מצא כביכול "הוכחות בשטח" לתיאוריה של הסבא, אולי במסגרת מה שנקרא "הגנה על כבוד המשפחה" , אם תסולח לי הבדיחה.
קטע אחד, לדוגמא, מתוך ספרו של דארווין ימחיש לנו את רמת הניחוש הדבילי להפליא השולטת על השערותיו המדעיות כביכול. הנה לדוגמא הפיסקה הבאה, שבה מנסה דארווין לשער מדוע שמוטות הן אוזניהן של חיות הבית שלנו בכמה מן האזורים הגיאוגרפיים בעולם. הנה, קבלו את הדאווין של דארווין במלוא טמטומו (עמ' 6 ב"מוצא המינים"). כותב דארווין: "אין לנקוב בשמה של חיה אחת מחיות הבית שלנו, שאין לה אוזניים שחוחות באחת מארצות פזוריה; ומתקבל על הדעת הביאור, שדלדול האוזניים בא מחמת אי-שימושם של שרירי האוזן, מפני שחיות אלה אינן שרויות בפחד אלא לעתים רחוקות". שמעתם?! אוזני כלבים מסוימים נעשו שמוטות, משום שהתרגלו לחיות בבתים, ולא ביער, ואוזניהם שוב אינן צריכות עוד להזדקף בפחד!... אז למה, אגב, האוזניים שלנו, למשל, לא נשמטו, למרות שאנחנו חיות בית ותיקות?! פשוט, אין גבול להבל. אבל לזכותו של דארווין ייאמר שהוא בהחלט איננו מתיימר לדבר בשם איזושהי טענה מאוששת ומוכחת , אלא חוזר ומדבר על ניחוש "מתקבל על הדעת". כך ממש נראות ונשמעות כל ההנחות הפסבדו מדעיות בספרו של דארווין. כולם ניחושים ילדותיים.
ה. בלי גאולוגיה ובלי תורשה
בני-אדם ודאי מניחים, כי "מוצא המינים" של דארווין מבוסס בין השאר על חוקי התורשה והגיאולוגיה, אבל הנה זה מה שדארווין עצמו כותב בספרו "מוצא המינים": "החוקים הקובעים את דרכיה של התורשה רובם אינם ידועים לנו", ובאשר לגיאולוגיה קובע דארווין: "רק חלק קטן של כדור הארץ נחקר מבחינה גיאולוגית, ואין לך אף חלק אחד שנחקר בזהירות מספקת". ואת זה כותב דארווין עצמו כדי להדוף טענות בדבר היעדר הוכחות גיאולוגיות לתיאוריית האבולוציה שלו. כלומר, לא גיאולוגיה ולא תורשה ולא בטיח. זה נכון אז וזה נכון היום. רק חלק קטנטן מכדור הארץ נחקר. תסתכלו פשוט סביבכם. מישהו רואה חפירות?
גם בעניין שרידי המאובנים, האמורים להוות הוכחה מוחצת כביכול (אוי לאותה בדיחה, כי שום מאובן לא יכול לספר מי הוליד אותו) , טוען דארווין: "בל נשכח לעולם מה שאמר חוקר המאובנים המצויין אדוארד פורבס, שהרבה מאובנים ידועים קיבלו את שמם על סמך דוגמא אחת, שהיתה לעיתים קרובות שבורה". וגם את זה טען דארווין כדי להדוף את טענות מתנגדיו ששאלו איפה המאובנים, שרידי הדורות הקודמים,האמורים להיות מסודרים כביכול בסדר אוולוציוני יורד או עולה.
כי אמרו המבקרים: אם לדוגמא האדם נוצר מתוך הקוף - איך זה שבין הקוף המפותח ביותר לבין האדם הנחות ביותר אין אינספור דרגות ביניים? (כמו בסרט אנימציה ,שבו בין הישתנות מינימלית אחת להישתנות מינימלית שנייה, במהלך כמה שניות עשויים להיות כמה עשרות או מאות ציורי ביניים!). איפה דרגות הביניים האינסופיות הללו? שאלו המבקרים. ועל כך כאמור השיב דארווין כי הגיאולוגיה איננה מפותחת וחקר המאובנים איננו מפותח, ועל כן העובדה שאין הוכחות ממשיות ומובהקות איננה מוכיחה את מופרכותה של התיאוריה שלו, או בלשונו של דארווין ("מוצא המינים", עמ' 348): "אני יכול לענות על השאלות ועל ההשגות האלה רק בהשערה, שהידיעה הגיאולוגית היא הרבה יותר בלתי-שלימה משסבורים הגיאולוגים, מספר הדוגמאות שבבתי האוסף שלנו כאין וכאפס הוא לעומת הדורות לאין-ספור של מינים לאין-ספור". שמעתם? יש לו "השערה". אין לו הוכחות ממשיות לא מן הגיאולוגיה ולא מחקר המאובנים.
אז מה כן? עצם הקירבה הגופנית, המודרגת, בין בעלי חיים כאלה או אחרים מוכיחה לדעת דארווין שהם "כולם צאצאי גזע-בר אחד". אבל הרי אין בהנחה זו טיפת הוכחה. העובדה שיש רצף מודרג כזה או אחר בין זני-חיות שונות איננה מוכיחה בשום אופן כי זן מסויים התפתח מזן אחר, אלא רק שיש כל מיני משפחות זואולוגיות בטבע ובבריאה, ובוודאי שאין כל סיבה להניח שכל אלה לא נוצרו ביום אחד (כמסופר בבראשית) זה לצד זה. ויוצר אחד עשה את כולם. בסדרות מודרגות.
ואם אכן, לפי תורת מוצא המינים (שבכותרת המישנה שלה היא מוגדרת כ "השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים") , המפותחים יותר והמחוננים יותר שורדים, ואילו הנחותים יותר והחלשים יותר נעלמים - איך זה שהעולם מלא ביצורים "חלשים" ו"נחותים" מכל הסוגים - פרפרים, חלזונות, תולעים? לכל אלה אין שום תשובה ממשית אצל דארווין, כי לא יכולה להיות לכך כל תשובה ממשית. כי כל תיאוריית ההישרדות שלו נולדה בהבל. תמיד אפשר למצוא סיבות לשרידותם או להיכחדותם של מינים (הרי יש מינים הנכחדים גם היום מחמת תנאי הסביבה) , אבל אין לכך כל קשר לתיאוריית "המלחמה בין המינים" ול"חזק יותר מנצח", כי רוב בעלי חיים לא נתונים בכלל למשחק מלחמה כלשהו. עם מי בדיוק נלחם הפרפר?
אבל אומרים לנו: עובדה שחיידקים ונגיפים מישתנים בהשפעת תרופות. אז מה? גם אנחנו מישתנים בהשפעת תרופות, ולפעמים בצורה מזעזעת (נזכור, למשל, את מקרי התאלידומיד הנוראים). ובכלל, יש בעלי-חיים וחרקים שסוד מסוים של יכולת הישתנות טבוע בהם. הזיקית, למשל. אבל זה כמובן חלק מטבעה החד-פעמי. מה זה מוכיח? כלום.
אבל באמת, כדי לעמוד על מלוא אווילותה של תורת דארווין, צריך להפסיק להתווכח עם אין-ספור ההשערות האינסופיות שלו באינספור עניינים בוטניים וזואולוגיים וביולוגיים (וכאמור, מדובר תמיד בהשערות תיאורטיות בלבד, על פי הודאת המחבר). צריך פשוט להתבונן בעולם עצמו, ביופי האלוהי של העולם, בהנדסה הפילאית של כל תא בעולם החומר. איך אפשר להאמין שכל זה נוצר מעצמו, בתהליך הדרגתי עיוור? הרי באמת כל תא בעולם החי וכל אטום הוא מנגנון הנדסי משוכלל באורח מדהים. פרוטונים, נויטרונים, אלקטרונים, ולאחרונה גם ריבוזומים. והכול פועל בשיכלול הנדסי, שהמדענים רק יכולים לנסות ולתאר חלק ממנו. בוודאי לא לחקות אותו. והרי כל חיה וכל פרח בטבע הם מעשה אמנות אלוהי בשיכלולו. באמת, איך אפשר להסתכל ביפהפיות של הנמר או של הכלנית ולחשוב שהדברים האלה נוצרו מעצמם, בתהליך שהושפע מתנאי הסביבה? האם מישהו היה מוכן להאמין ,למשל, כי גלגל מרכבה אחד משנת 4000 לפני הספירה , נניח, הפך פשוט למרצדס במהלך הדורות, בלי שאיזשהו מהנדס או טכנאי התערב בתהליך? סתם ככה, גלגל הפך למרצדס בתהליך אבולוציוני, בלי מגע יד אדם. בהשפעת השמש והרוח והקרניים האולטרא-סגוליות. הייתם מאמינים?
אז איך זה שבני אדם רבים כל כך בולעים תיאוריה שוטה כל כך? כי למי שאיננו מאמין באלוהים, אין מסתמא תשובה אחרת. כי אם אין אלוהים, מי צייר את הכלנית והנמר? מי הינדס כל תא בגוף? תשובה זמנית, מתאימה למטומטמים בלבד: "זה ככה, נוצר מעצמו, לאט לאט, במשך מיליארדי שנה". אה, עכשיו הכול ברור.
ובאמת, איך אפשר בכלל להתחיל לשמוע את השטויות הדארוויניסטיות בנוסח: "הזיקית פיתחה תכונה להחליף צבעים כדי להסתתר בצמחיה". זו היא, הזיקית עצמה, שפיתחה את התכונה הזאת?! וואלה? יודעת לפתח תכונות משוכללות כל כך הזיקית הקטנה הזאת? וזה לא אלוהים, אתם אומרים? ואם כן, איך היא עשתה את זה?! האם היא חדרה לתוך הגנים של עצמה ושינתה אותם? האם הטווס עצמו החליט על הצבעוניות המופלאה של זנב הטווס המפואר שלו? הרי אלה שטויות נוראות, אבל הדארוויניסט מדבר, כפי שדארוויניסט מדבר וחושב , והעולם מטומטם ושומע. מה אפשר לעשות. הפילוסוף שופנהאואר, גם הוא בן דורו של דארווין, טען כי העובדה שבני אדם מוכנים להאמין באבולוציה מעידה בעיקר על רמת החשיבה הירודה של הדור. ומאז, כידוע, הדור רק הולך ופוחת.
ואני אומר לכם: גם אם העולם היה קיים לא 5 מיליארד שנה כביכול, כדעת המדע המתחלפת חדשות לבקרים, אלא 500 מיליארד שנה, עדיין לא היה יכול להיווצר עלה כותרת אחד של פרח אחד, "מעצמו". גם שום טווס לא עסק מעולם בתכנון יפעת הנוצות שלו, ממש כשם שאף אחד מאיתנו לא תיכנן את צבע עיניו.
מכל מקום, את "מוצא המינים" של דארווין כדאי לקרוא, עם כל קשיי התירגום המיושן, רק כדי להיווכח בעומק הפרימיטיביות המחשבתית, שהפכה לדת המונים "מדעית" נאורה כביכול. לא ייאמן באיזה חושך תודעתי שקוע העולם המערבי.
כשאהיה ראש ממשלה, אם וכאשר, אחתור להפסיק את לימודי דארווין. זה מדבק. זה מטמטם. ולכן צריך להפסיק ללמד את זה. וממש לא אפחד ממשפט הקופים החדש.
אקו"ם