בלי פולארד - אסור לשחרר רוצחים

 ארבע הערות על ארבע בגידות ממשלתיות -  
 
ישראל נוטשת מאחוריה גם את פולארד וגם 1800 מאחינו במחנה גונדר באתיופיה, והיא גם מתנהגת בגזענות גסה לצעירה יהודיה מרוסיה  ומתכננת בגידה ברשות השידור ובשידוריה החשובים  - רק לאמריקאים ולאבו מאזן היא מתחנפת. אולי לא במיקרה הגיע הנה ג'ון קרי בתשעה באב: אם ניכנע למיתווה האמריקאי ולגזענות הפנימית , אולי אפילו נביא עלינו את חורבן הבית השלישי בסוף התהליך 

 1. האם נבגוד בפולארד?  אם ממשלת ישראל איננה רוצה להפוך לסמרטוט  אמריקאי , היא חייבת לדחות את הצעתו של ראש הממשלה לשחרר 104 רוצחים פלסטינאיים תמורת  שום דבר, בעוד ג'ונתן פולארד נמק כבר 27 שנה בכלא האמריקאי. לכן חייבת ממשלת ישראל לקום מול נשיא ארה"ב ולהגיד לו: חליק דארווין.  או שאתה משחרר את פולארד, ואז אנחנו מסכימים בכאב לב גדול לשיחרור 104 האסירים, או שאנחנו לא משחררים את הרוצחים הפלסטיאיים ויהיה מה שיהיה, גם אם כל זה כרוך בביטול המשא ומתן.  כל תשובה אחרת לנשיא ארה"ב תוכיח שממשלת ישראל היא במצב זחילה לעבר כניעה נוראית לדרישות  הפלסטינאים בגיבוי ארה"ב. ואם ככה מתחיל המשא ומתן, הוא ייגמר הכי רע שאפשר.  לא במיקרה הגיע ג'ון קרי  לאזורנו ממש בתשעה באב, כי  המשא ומתן שהוא מוליך עלול להביא לחורבן הבית השלישי, לא פחות. לכן חייבת ממשלת ישראל להתייצב כבר עכשיו על רגליה ולומר: בלי שיחרור פולארד, אין שום דבר. הבעיה היא לא רק בקשיות הלב של אובאמה ,אלא במשהו חמור הרבה יותר: אובאמה משחק בג'ון פולארד כקלף מיקוח. מישהו אמר לו כנראה כי מיקרה עיסקת שליט מוכיח שישראל מוכנה  לתת הכל ולהיכנע עד הסוף כדי לשחרר את  אהוביה, ולכן צריך לשמור את פולארד למשהו הרבה הרבה יותר גדול משיחרור רוצחים פלסטינאיים סתם. למשל, תמורת נסיגה לגבולות 67. גם את זה תעשה ישראל, כך או אחרת,  תמורת חייליה השבויים. ככה  מבין את זה אובאמה, על פי עצת יועציו. לכן הוא איננו משחרר את פולארד אלא מחזיק את נתניהו ואת ממשלת ישראל ואת עם ישראל בביצים ממש,  מתוך איזושהי הבטחה מעורפלת לשחרר את המדליף הישראלי  אי שם ב-2015, אם נהיה ילדים טובים. כלומר, אם ניכנע לפלסטינאיים, ממש כמו שנכנענו בעיסקת שליט.  לכן, זה בדיוק הזמן להגיד לא ולהציב את רף העמידה על דרישותינו.  מי לא יבין את הצדק המוחלט שלנו כשנגיד לאמריקה הגדולה כך : אובאמה וג'ון קרי לא מתביישים ללחוץ עלינו לשחרר רוצחים פלסטינאיים, אבל מונעים את שיחרורו של אחינו ובננו היקר ג'ונתן פולארד, שגם אם חטא מתוך אהבת ישראל, לא רצח אף אחד, כמו רוצחי ההמונים הפלסטינאיים, שעסקו בעצם בהשמדת עם נגדנו.  אדרבא, תעמוד ארה"ב מול עצמה - היא ודעת הקהל שלה והקונגרס שלה - ותשאל את עצמה מי צודק כאן:  אנחנו או קרי ואובאמה. אין שיחרור אסירים פלסטינאים בלי פולארד. זו ההחלטה שצריכה לצאת היום מאת ממשלת ישראל.  מי שהצדק עומד לצידו - ינצח בסופו של דבר, ואם לא יאמין בכך ולא יפעל בהתאם - ייתן לאי-הצדק להביס אותו.
 

2. האם נבגוד באחינו באתיופיה? ממשלת ישראל, בערלות לב נוראה, מתכוונת להשאיר מאחור  1800 מבני הפאלאשמורה שמתייבשים כבר  שנים ארוכות במחנה בגונדאר עם הלשון בחוץ, בלי לתת להם לעלות לארץ. זוהי חרפה ועוול בל יתוארו. אנשל פפר מספר בכתבה חשובה מאין כמוה ב"הארץ" את הסיפור ומביא דוגמא מאשה מסורבת עלייה אחת, בת 72, שארבעה מששת נכדיה חיים בארץ והיא הוגדרה כמי שאיננה זכאית לעלות. אחת מ-1800 מסורבים שהשערים ייסגרו עליהם.   לדברי גורם במשרד הפנים שניסה להסביר את הסירוב לסבתא, הסיבה היא שרק בעלה הראשון היה זכאי שבות, אלא שהיא התחתנה מחדש עם מי שאיננו זכאי שבות, ולכן איבדה את זכותה". מה אתם אומרים?! איבדה את זכותה?! כלומר, איבדה את זכותה לקשר עם ארבעה מששת נכדיה? אתם לא מתביישים? אין לכם לב?   לסרב  לסבתא שרוב נכדיה בארץ רק משום שרק בעלה ראשון היה זכאי שבות ובעלה השני לא? הרי זו עוולה ורישעות ואטימות לב, ואם גדעון סער לא מתכוון להתערב ולתקן את העוול, בעניין זה כמו בעניינים אחרים מסוג זה,  מוטב לו שיפרוש מן החייים הציבוריים בכלל, כפי ששקל לכאורה לעשות על פי השמועה.

3. האם נבגוד באוהבינו מ"תגלית"? "מעריב" מהיום יוצא בחשיפה חמורה מאין כמוה וחשובה מאין כמוה: מאשה יקירסון, צעירה שרצתה להצטרף למסע "תגלית" בארץ, נדרשה לעבור בדיקת די.אנ.איי, כדי להוכיח את יהדותה, כאילו יהדות בכלל היא עניין גנטי. איו גבול לאטימות. אין גבול לרישעות. אין גבול לגזענות היהודית. טוב שאביה, ד"ר שמעון יקירסון, חוקר יהודי חשוב, יצא נגד החרפה הזאת. אבל מה על האפליות הגזעניות הרומסות , היוצאות מאת ממשלת ישראל ושלוחותיה, הנעשות בחושך, וממאיסות אותנו על אוהבינו, מחבר העמים עד אתיופיה?   עד מתי נגיש את הלחי השנייה לרוצחינו (ר' שיחרור האסירים הפלסטינאיים) וניתן סטירות נוראיות על לחי אוהבינו?

4. האם נבגוד ברשות השידור? ממשלת ישראל - באמצעות יאיר לפיד וגלעד ארדן -  השעתה את הרפורמה ברשות השידור, ועל פי כל מיני הדלפות ורמזים, שוקלת לסגור אותה בכלל ולפתוח מחדש. אותנו כל זה לא מעניין. לנו חשוב שהתכניות הכי נפלאות ברשות השידור והשדרים הכי  מעולים ,יישארו , ולא נהיה אפילו יום אחד בלעדיהם.  כן, אני מתכוון לכמה שדרים איכותיים במיוחד ולכמה תוכניות משובחות במיוחד , שממש אין כמוהם: אורן נהרי, דודו ויצטום, יגאל רביד, איילה חסון, עודד שחר,  ולתכניות כמו גלובוס, פוליטיקה, אולפן שישי, המוסף, ערב טוב ישראל וכו'.  ואני מביא רק חלק מהשמות הטלוויזיוניים המופתיים  בערוץ 1.   ומה על רשת ב' המעולה? ועל רשת ג', שמורת טבע מופלאה של עבריות מול כל האמריקניזציה והערביזציה שמסביב?  זה לא רשות השידור? ומה על ערוץ 33 עם התכניות הערביות המצויינות? מתי יצא לכם לראות בפעם האחרונה  את רפיק חלבי ואת קסמיו וסיוריו במחוזות הערביים בישראל? לי יצא לא מעט, בשעות הקטנות של הלילה, בזמן השידורים החוזרים, והייתי מרותק. כל זה ייסגר?! מי שיעיז לסגור את כל זה לטובת איזשהו עתיד בלתי-נודע מפוקפק וממוסחר, יעשה פשע תרבותי גדול. ייתכן בהחלט שצריך לגוון את הנהלת רשות השידור ואת מנהליה, אבל לסגור ולתת לאיזושהי ועדה להוליד לנו ערוץ ממוסחר חדש, הפעם עם אילוצים ממשלתיים כפויים ומדכאים?  איו גרוע מזה.