זו לא רק המחמאה שזרק לי לפיד

הייתי לגמרי נגד לפיד עד שהופעתי איתו במשותף ב"שבתרבות" בקריית מוצקין, והוקסמתי ממנו, וממש לא רק בגלל המחמאה הלוהטת שאמר עלי מעל הבמה * והוא עכשיו גם בעד רמת הגולן והולך לנאום באריאל. אז שלא נהיה בעדו למרות כל התעויוט שלו? * ויש לי שתי המלצות טלוויזיה על שני דברים כמעט מזולזלים: יענקלה מנדל המקסים בערוץ הראשון,  וערוץ הכנסת, למבוגרים אינטליגנטים בלבד * ומעריב נעשה עיתון כייפי במיוחד ונושם-חופש  במיוחד דווקא בימי המשבר* וכמה מילים בשבחי אגודת אפרת ובגנות האוניברסיטה  העברית. וגם:

אשרי הנרדפים בגלל צידקתם.   

1. אולי אצביע לפיד בסוף.  

זה התחיל במחמאה (תיכף אפרט), שיאיר לפיד זרק לי מעל במת "שבתרבות" בקריית מוצקין , שבה השתתפנו יחד, הוא כמשתתף כוכב שריתק כתשע מאות קוני כרטיסים בהיכל התיאטרון בקריית מוצקין, ואני כמשתתף מן המניין יחד עם ח"כ ניצן הורוביץ ומספרת למבוגרים בשם צביה אהרוני. שלושתנו הועלינו אל הבמה יחד (בניגוד ללפיד שהועלה לחוד) רק אחרי שלפיד יצא,  לשיחה משולשת עם המנחה נדב פרי. 

וצריך לומר: הקהל  נישבה בקיסמו. עובדה. אני עצמי, שהיכרתי אותו, כמו כולנו,  בעיקר מהופעותיו בטלוויזיה ובעיתונות (עם טיפת היכרות אישית מוקדמת), הופתעתי ממש מעוצמתו החדשה. עכשיו אין ספק בעיני שהוא עולה בהרבה על כל מתחריו במרכז, מאולמרט עד ליבני.  ואז, כמעט בסוף דבריו, הוא זרק לי מחמאה לוהטת (בעיני) מעל הבמה: תוך כדי דיבור על האבסורד שיש לדעתו בבחינת הבגרות בתנ"ך (שצריך לדעתו להחליף אותה בבחינת בגרות פנימית בבית הספר, והוא טועה לדעתי. צריך רק לשנות את שיטת ההוראה ואת תכניות הלימוד),  הוא אמר:"נמצא איתנו כאן אחד מגדולי אוהבי התנ"ך במדינת ישראל, מנחם בן".  מה שנכון. והרגשתי איך ליבי נע אליו במהירות.

למרות זאת,על הבמה , אחר-כך, תקפתי כמה מעמדותיו של לפיד (הוא לא שמע , כי תיכף אחרי הופעתו יצא מהאולם, כאמור). בניגוד ללפיד אני נגד פינוי התנחלות כלשהי. ובניגוד ללפיד, אני נגד שינוי שיטת המשטר (חס וחלילה שראש המפלגה הגדולה ביותר ייהפך אוטומאטית לראש ממשלה,  וחס וחלילה שאי אפשר יהיה לסלק ראש ממשלה במשך ארבע שנים). ובכל זאת, יכול להיות שאצביע בעדו בסוף.

2. העם עם הגולן וגם לפיד.   

האם די במחמאה שמישהו זורק לי כדי שאיהפך לתומכו הנלהב? יכול להיות. עובדה שזה מה שכמעט קורה לי עם לפיד. כמעט. כי אני עדיין חושב שלפיד עושה טעויות כבדות בכמה עניינים. ובכל זאת, הוא נע בכיוון הנכון.  בשיחה עם נחמה דואק, למשל,  בערוץ הכנסת בשבוע שעבר הצהיר שרמת הגולן שלנו (בניגוד לעמדה שביטא בעבר בזכות החזרת הגולן), ואת נאומו המדיני הוא עומד להשמיע באריאל. אז יש מצב שאני עצמי אשקול להצביע בעדו ובעד מפלגתו הנקייה והמרשימה, למרות כל טעויותיו. אני מרגיש שאני נסחף לכיוון. וכמוני אולי ינועו לעבר לפיד כל מי שמואסים בלפיתה החרדית בחיינו בכלל ובמדיניות הגזענית של ש"ס במשרד הפנים בפרט, עם כל גירוש ילדי הזרים (לשווא התחננה אשתו של נתניהו בפני אלי ישי. הוא היקשה את ליבו וגירש. זוכרים?).  וכל אסכולת "הסודנים הם סרטן" באה בהשראתם של ישי ודומיו. ואיך אפשר לסבול את הליכוד עם כל המירי רגב שלו וכל האריה ביבי החדש-ישן שלו והאופיר אקוניס שלו, וזה עוד לפני האיחוד עם ליברמן שאת החשבון שלו עוד נעשה.  ועוד אגב אחד בענייני לפיד: צריך להודות: אם נתניהו מקסים את הקהל בארה"ב , לפיד יכול לעשות את זה לא פחות ממנו, גם אם האנגלית שלו פחות אמריקאית. לפיד הוא פשוט נתניהו הצעיר. רואים. אז כן, יש מצב שאני בעד לפיד. בעצם, לא. רגע, ומה עם הבית היהודי וליברמן - שתי אפשרויות גרועות ששקלתי עוד בשבוע שעבר? אני לא יודע, ברגע זה הכל מאוס בעיני. 

3. ושתי המלצות טלוויזיה - מיענקל'ה רב החן  עד ערוץ הכנסת רב השנינות.

במקרה ראיתי את "נפגשים בשישי", תכנית הטלויזיה שמנחים יענקלה מנדל והשחקנית אירית גל בליל שבת בערוץ הראשון והופתעתי מן הקסם. מלכתחילה חשבתי שמדובר באיזוהי תכנית שהושגה בפרוטקציה עסקנית (כי הרי יענקלה מנדל הוא מאכער רציני) , ונרתעתי ממנה, והנה טעיתי לגמרי: יענקלה הוא מנחה מקסים, שמביא יופי של אורחים ועושה יופי של תכנית קלילה, נהדרת, ישראלית, מקצוענית,  עם אמנים שמביאים שמחה. יענקלה בוחר אותם אחד אחד ובוחר אותם יופי. על מה עוד אני ממליץ? על ערוץ הכנסת. אולי הערוץ הכי אינטליגנטי, הכי שנון , הכי מעניין והכי לוהט היום, בעיקר בימי הבחירות האלה. צריך לזכור שהוא מופעל על ידי חברת החדשות של ערוץ 2 בעריכת אורי פז, שאין מקצוענים מהם. מול ההבל של חיפושי אהבה בחושך והנפילות למים בערוצים המסחריים , אין טוב מלהימלט אל תכניות ערוץ הכנסת, המפגין גם עצמאות מערכתית מפתיעה ולועג לכולם,   (כולל לעג מתמשך ליושב ראש הכנסת רובי ריבלין על עווית תזזיתית מסויימת שניכרה בפניו ברגע מסויים   - תוך כדי הכרזה קומית "ישיבת הכנסת נעולה"  - שהפכה ללוגו של הערוץ הזה. איזה עוד ערוץ הוא חופשי דיו כדי להסתלבט ככה על הבוס שלו?). על מה אני ממליץ במיוחד? כמובן, על "זוג או פרט", התכנית הדו-ראשית עם עמית סגל ונדב פרי, שני ליצנים פוליטיים שראו כבר הכל. וגם תכנית הראיונות אחד לאחד של נחמה דואק הבלתי מתחנפת עם  פוליטיקאים מרכזיים. ויש עוד. טוב שיש לאן להימלט.

4. מעריב -  החופש הגדול.  צריך להודות: דווקא בשלהי כהונתה של המערכת הנוכחית ודווקא בימי המשבר הגדול במעריב, הפך העיתון להכי טוב , כפי שלא היה שנים.  נושם חופש יותר מכל עיתון אחר, שומר על איזונים יותר מכל עיתון אחר, מעניין יותר מכל עיתון אחר.  כולל כל המרידות שניתנה להם במה גדולה. אז יופי וכל הכבוד לעיתונאים ולעורכים שעשו את זה. אולי קודם כל, לעורכים הראשיים  שאיפשרו. מילת המפתח: חופש. כשיש חופש (אמיתי) הכל פורח, והיה  במעריב חופש גדול בשבועות האחרונים. הלוואי על כולנו תמיד.

5. לא מתנפלים על מצילי ילדים.  ההתנפלות על אגודת אפרת, המנסה למנוע הפלות (בעקבות הסיפור הנורא על הנערה שנכנסה להריון והרג בן-זוגה על ידי שוטרי המשמר האזרחי, שפעלו בצדק ובהכרחיות ככל הנראה, והצילו חפים מפשע)  היא מכוערת, נואלת, עדרית. מדובר באגודה מצילת חיים, הפועלת בדרכי יושר וחסד,  וגם אם זכותה המוחלטת של כל אשה היא להפסיק כל הריון, בכל זאת, הצלת עובר שיהפוך לתינוק או תינוקת מקסימים, היא מעשה גדול , ועשרות אלפי ההפלות שמנעה האגודה - ועשרות אלפי הילדים  המהלכים בינינו - הם זכות גדולה ועצומה.

6. וניצחון קטן בסוף על משהו קטן ומכוער. המחשבה הנואלת, החמדנית, תאבת הבצע,  חסרת הבושה של האוניברסיטה העברית כי יש לה זכות מוחלטת על דמותו של אלברט איינשטיין (משום שהוריש לה את זכויותיו) היא בדיחה גרועה. טוב שבית המשפט בארה"ב דחה את התביעה והכריז כי דמותו של איינשטיין שהפכה להיות סמל לגאונות צריכה להיות זמינה לכל אחד. לא ככה?

והגית בו יומם ולילה / הפסוקים הכי מופלאים בתנ"ך

אם אנחנו צודקים

שִׁמְעוּ אֵלַי יֹדְעֵי צֶדֶק עַם תּוֹרָתִי בְלִבָּם  אַל-תִּירְאוּ חֶרְפַּת אֱנוֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָם אַל-תֵּחָתּוּ.  כִּי כַבֶּגֶד יֹאכְלֵם עָשׁ וְכַצֶּמֶר יֹאכְלֵם סָס וְצִדְקָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וִישׁוּעָתִי לְדוֹר דּוֹרִים. 

(ישעיהו, פרק נא, פסוקים ז-ח)

אם הצדק איתנו, אף אחד לא יוכל עלינו, והצדק הוא עם יודעי "תורתי בליבם". כן, הלב, הלב הוא העיקר. סליחה שאני אומר את זה, אבל גם אני, נהנה כשרודפים אותי, כשמגדפים אותי,כשבזים לי, כל עוד אני חושב שהצדק והאמת איתי.  אגב, גם ישו אמר אותו דבר בשם אלוהים בדרשת ההר המפורסמת בברית החדשה (וישו , כדי למנוע ספקות, הוא  בהחלט לא המשיח בעיני) : "אשריכם כי יחרפו ורדפו אתכם ודיברו עליכם בשקר כל רע בעבורי...כי כן רדפו את הנביאים אשר היו לפניכם".