תוכניתו המטורפת והמסוכנת של שר הבטחון להגיע להתנתקות חד-צדדית ביהודה ושומרון, תוך גירוש עשרות אלפי מתנחלים - כאילו לא למדנו כלום אחרי ההתנתקות מעזה - היא סיבה נוספת ודחופה להקדים את הבחירות, כדי להיפטר סוף סוף משר הבטחון החותר תחת ראש הממשלה
תכניתו של אהוד ברק, כפי שהוצגה בראיון ל"ישראל היום", לנתק ולהתנתק מחלק מההתנחלויות, כדי להגיע להסכם שלום כביכול עם הפלסטינאים, תוך הכרזה כי מי שירצה להתפנות, יתפנה, ומי שלא ירצה, ייאלץ להישאר תחת שלטון פלסטינאי, היא כל כך מטופשת, כל כך אכזרית, כל כך עיוורת, כל כך "אהוד ברח", עד שהיא מזכירה לנו מחדש כי האיש הנחשב לבעל "מוח אנאליטי" הוא סוג של בּוֹק אטום וסתום, מן האנשים הפשטניים ביותר, החמדנים ביותר (בין מגדלי אקירוב למיגדל יו) והבלתי מציאותיים ביותר בפוליטיקה הישראלית, מי שניהל פעמיים מו"מ מסוכן ביותר עם הערבים, פעם עם עראפאת ופעם עם אסאד, ובשני המיקרים, תודה לאל, תפס רגליים קרות ברגע האחרון וברח (רגע אחרי שהציע להם כמעט כמעט הכל, והם סירבו), כשהבין סף סוף, ברגע נדיר של ירידת האסימון במוחו הילדותי, שהערבים לא מעוניינים בשלום אלא בתבוסה ישראלית בשלבים. והנה הוא שוב חוזר על קיאו, ומציע הצעת נפל, שלא זו בלבד שאין לה שום סיכוי להתקבל, היא גם לא תקדם אותו כהוא זה אל איזור אחוז החסימה בבחירות, גם אם האמריקאים והאירופאיים יריעו לו.
ברק רוצה לפנות עשרות אלפי תושבים מבתיהם למען שום דבר, פרט לשינאת אחים נוראה שתתחולל כאן אם חלילה יתחילו לנסות את המהלך המטומטם, ופרט לסיכון מיידי לתושבי גוש דן, מתל אביב עד כפר סבא, שיעמדו בסכנה קרובה לנפילת טילים עליהם אם תתרחש נסיגה מן ההתנחלויות.
הבה ניקח לדוגמא את ההתנחלות שאני גר בה, נופים, כעשר דקות מאריאל לכיוון צפון מערב. זו בוודאי מוגדרת במוחו הקודח של ברק כהתנחלות מבודדת המיועדת לפינוי. כלומר, לגירוש. עכשיו שימו לב: ממש מהבית הנפלא ששכרנו וממש מהחצר שלנו רואים ביום טוב רצועה מקסימה של ים תל-אביב ואת מגדלי תל-אביב. משמע, אם צה"ל ייסוג מן האיזור, תוכל כל כנופייה פלסטינאית להציב טילי גראד ממש בחצר שלי או בקומת הגג שלי ולירות על תל-אביב. הרי זה בדיוק מה שקרה ברצועת עזה כשהתנתקנו. הפגיעה יכולה להתחולל בהחלט גם במגדל יו שבו יושב עכשיו אהוד ברק עם אשתו. אבל הוא בטח סומך על הבור בקרייה. ושוב: לא חשוב בכלל אם נגיע להסכם כלשהו עם הפלסטינאים בעניין זה, או אם נבצע התנתקות חד-צדדית מטורפת בנוסח רצועת עזה, בכל מיקרה, כנופיות פלסטינאיות טרוריסטיות, מטעם השלטון או מחוץ לו, יירו עלינו טילים מכל שטח שנפנה. מי שלא מבין את זה, הוא בּוֹק אמיתי, וממש לא בעל "מוח אנאליטי".
הלאה: האם הפלסטינאים יסתפקו בנסיגה חלקית מעין זו? מה פתאום?! הרי יש להם רשימת דרישות אינסופית: קודם כל, הפליטים הפלסטינאיים, המגיעים לפי הספירה שלהם לכחמישה מיליון. הם רוצים להחזיר אותם למקומות מגוריהם המקוריים בישראל (שכונת שייך מוניס למשל, היום שטח אוניברסיטת ת"א), ואם לא לשטח זה ממש, אז לתוך ישראל בכל מיקרה (מאות אלפי הפליטים מלבנון בשלב ראשון). שנית, הרי גם אם נגיע להסכם עם אבו מאזן, איש לא ימנע מהחמאס לתפוס את השלטון, ואז חסל סדר ההסכם עם ישראל כביכול (שממילא נועד להתבטל ברגע שהפלסטינאים יחשבו שיוכלו להביס אותנו). שלישית, חלוקת הארץ בנוסח הטריטוריאלי הזה בין ישראל לפלסטין תוביל בהכרח לגבול צבאי. עד כאן אני כביכול ומכאן אתה כביכול. האם זה ימנע מעשרות אלפי שב"חים להיכנס לישראל ולבקש עבודה? האם זה ימנע ממשרד הבטחון להעניק אשרות כניסה לישראל למאות אלפי פלסטינאים (כפי שנתן בחג עיד אל פיטר האחרון)? ממש לא. כלומר, לא תיווצר גם שום התנתקות אמיתית מהפלסטינאים. להיפך. הם ייכנסו הנה יותר, יעבדו כאן יותר, יתערבבו בתוכנו יותר. אז מה חוללנו בתכנית דבילית זו פרט למלחמת אחים בתוכנו, בטחון רופף הרבה יותר וסכנת טילים מהשטחים שיפונו, לחץ להכנסת פליטים לישראל, תביעה לפיצוי הפלסטינאים בשטחים מישראל תמורת ההתנחלויות שיישארו על מקומן על פי תכנית זו (אבל לא על פי התכנית הפלסטינאית)? בקיצור, מהומה נוראית.
והאם העולם יאהב אותנו יותר? הצחקתם אותי. הרי אחרי שניסוג ונהיה ילדים טובים, יבואו אלינו באינספוף דרישות נוספות: החל בגילוי נדיבות גדולה יותר בהכנסת פליטים לישראל, דרך פיצוי הפלסטינאים על הרכוש שאבד להם בישראל (ואל תדברו איתי על הפליטים היהודיים ממדינות ערב. הרי הערבים לא מוכנים לדבר עליהם) ועד להגדלת הצבא הפלסטינאי למען הכבוד הפלסטינאי כביכול. בקיצור, יהיו אלף סיבות חדשות ודחופות לא לאהוב אותנו ועוד אלף סיבות ללחוץ עלינו באינספור עניינים.
אז מה כן? קודם כל צריך להבין שבאופן בסיסי מצבנו טוב מאוד מול הפלסטינאים. להם יש ריבונות מוגבלת משלהם ופרלמנטים משלהם וראשי ממשלה משלהם (גם בעזה וגם ביהודה ושומרון), ואילו לנו יש מדינה משלנו, שאיננה מאויימת על ידי דרישה פלסטינאית לזכויות דמוקראטיות (כלומר, זכויות בחירה פלסטינאית לכנסת הישראלית). זו תוצאתם המצויינת והלא מתוכננת של הסכמי אוסלו. לכן אני בעדם לאחר מעשה, עם כל ההפקרות של מתן הרובים לפלסטינאיים, שהביאו עלינו את האינתיפאדות, אבל הביאו גם להפרדה מעולה בינינו לבין הפלסטיאים. לכן אני אומר: כן להמשך המצב הקיים, תוך נסיון מושכל לחבר בין הרשות הפלסטינאית לערביי ישראל (אלה הרואים עצמם כפלסטינאים) כדי ליצור ריבונות פלסטינאית אזרחית, שגבולותיה הם בעיקרם היישובים הפלסטינאים עצמם. זאת בלי לפנות אפילו ישראלי אחד ממקומו ומיישובו ובלי לפנות פלסטינאי אחד ממקומו, כשכל אזרח מצביע לריבונות הטבעית שלו (ישראלי לכנסת הישראלית, פלסטינאי לפרלמנט הפלסטינאי). הצבא בכל השטח יישאר ישראלי ובינלאומי. לא יהיה צבא פלסטינאי בשום פנים ואופן. זה הפתרון ואין בלתו. לעומת זאת, הרעיון לחלק את הארץ מחדש למדינה ישראלית מול מדינה פלסטינאית עם גבול בטחוני ביניהן, תוך גירוש עשרות אלפי מתנחלים (או העמדתם בסכנת לינץ' ערבי, למי שיהין להישאר במקומו), היא מחשבה אסונית ומרושעת הנובעת מעיוורון וטימטום. וזוהי סיבה טובה נוספת להקדים את הבחירות: כדי לסלק את ברק ממשרד הבטחון. לא נראה שיש דרך אחרת. הקואליציה העתידית תהיה בין הליכוד לעבודה, ישראל ביתנו, לפיד והדתיים ודרעי. לאהוד ברק (וגם לש"ס, יש לקוות) לא יהיה מקום בתוכה, וטוב שכך
אקו"ם