כמה ספרים מקבל מבקר ספרותי ביום אחד?

שלושה שבאו מן המיגזר הדתי-לאומי - הרב בני לאו, המשוררת וחוקרת התלמוד רוחמה וייס והמשורר יונדב קפלון - מוכיחים בספריהם החדשים שוב שמדובר בעילית האינטלקטואלית והרוחנית המשובחת ביותר של ישראל כיום * וכמה ספרים מקבל מבקר ספרותי ביום אחד?  (ר' הקטע השני בטור זה)  

שלושה ספרים חדשים שאסקור להלן בחטף מוכיחים שוב את מה שאנחנו יודעים מזמן: שאין עילית אינטלקטואלית מזהירה יותר בחיינו מן המלומדים הרוחניים , שבאו מן המיגזר הדתי-לאומי. חלקם נשארו לגמרי במסגרת הרבנית, גם אם מתוך בחירה אישית עמוקה,  וחלקם פרצו ממנה בחופש רוחני גדול. הלוואי שכל עם ישראל היה ניראה כמותם. "וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך". במקרה זה, בהחלט גם בנותייך.

נתחיל ברב בני לאו , אחד הרבנים הנאורים לשם שינוי בימינו, שהוציא עכשיו  את הכרך הרביעי, "ממישנה לתלמוד",  בסידרת "חכמים" המצויינת שלו , (הוצאת ידיעות אחרונות) ,העוסקת בחכמי המישנה והתלמוד לדורותיהם, כל תקופה וחכמיה, עם הרקע ההיסטורי שלה, חז"ליה הבולטים, והסוגיות הרוחניות העיקריות שהתלבטו בהן. כולל מובאות נרחבות ומתוקות מדיוניהם ההלכתיים. כמה הייתי רוצה לחיות בתקופה שבה חכמי ישראל עסקו בתורה לא באופן ההילכתי החשוך, הצר והתפל, שבו עוסקים בה במאות האחרונות רבנינו, אלא בדרך הפולמוסית החריפה, הנפלאה , הסוערת, בה נדונו שאלות מסוג זה בעבר ההילכתי המפואר שלנו, שהתנוון למרבה הצער. בין השאר מסופר כאן סיפור מותו של רבי יוחנן והמחלוקת בינו לבין ריש לקיש, שהביאה בסופה לחורבן בית המדרש ולמות שני החכמים. מי אמר שאין טרגדיות שקספיריות בתלמוד? גם מריבת האדירים בין האב לבן  ב"הערת שוליים" האוסקרי של יוסי סידר הרי לא באה משום מקום.    

נישָׁאר ברצף היהודי-ישראלי. בספר נפלא (על פי פתיחותיו וכמה מן הקטעים שקראתי) שכתבו יחד רוחמה וייס, משוררת מעניינת וחוקרת תלמוד מפוארת, ואבנר כהן, פסיכולוג קליני,   הם עוסקים  ב"אימהות בטיפול" (זה שם הספר, שוב בהוצאת "ידיעות ספרים"), המוגדר בכותרת המישנה שלו כ"מסע פסיכולוגי-ספרותי עם גיבורות התלמוד". כדרכה, מתחילה רוחמה וייס בווידוי אישי, ב"משבר האישי הקשה ביותר עברתי בחיי", ולצידו בשלוש האימהת הרוחניות שפגשה בחייה, שכולן, כפי שהיא מציינת  בהומור הטוב שלה, "שמנמוכות", נשים למדניות  וחכמות אמיתיות שפרצו מן העולם הדתי , רק אחת מהן מצויינת בשמה , פרופ' חנה ספראי ז"ל, ורוחמה וייס מספרת משהו בעל סממנים טראגיים על כל אחת מהן. מהצצה ראשונית, הכל מעניין להפליא בספר הזה. ודי שאצטט למשל את אחד הדיונים בספר הזה:"אחת השאלות החריפות של האגדה היא מדוע חירותא האמינה במשך תקופה ארוכה שבעלה פורש ממנה כיוון שאין לו יצר הרע? מדוע עד ל"אותו יום" לא ניסתה לפתות אותו?". שאלה בהחלט נכבדה, שגם רש"י עסק בה (בסוף אגב ניסתה חירותא לפתות את בעלה, כשהבינה שיצר הרע אכן שוכן בו,למרבה האושר). ומי שרוצה לדעת את התשובה לשאלה זו ולמאות עניינים נפלאים ומתוקים אחרים העולים מתוך הספר הזה , שימהר ויקרא.

עוד ספר ברצף האיכותי מאוד הזה הוא "מזמור זמני"  (מוסד ביאליק) של יונדב קפלון, אוסף שיריו המקיף ("כל השירים עד כה", הוא מוגדר בכותרת המישנה, בזיקה מודעת לדליה רביקוביץ)  של המשורר והלמדן הרבני , המלווה באחרית דבר פרשנית וארוכה של דן מירון, המגדיר אותו כ"משורר גדול",  ומדבר על "מירקמי השירה המרהיבים" של מי שכתב בין השאר את מחזור השירים הגדול על חורבנה של העיר ימית (וגם כתב פעם אגב מסה מופלאה על שירתה של יונה וולך בחוברת "חדרים").

הנה שמץ משירתו היפה מאוד של קפלון, בשילוב אפקטיבי אופייני של לשון ישראלית מדוברת  ועברית שירית מלוטשת מאין כמותה :"נפשנו - / ציפור הגעגועים השותתת - / כמו עיר של שקרים ואהבה/ בבוקר התחפשה לקיוסק של ים / ובלילה היתה האצלה/ של דממת המדבר.// וכה היינו מגידים/ את השיר החדש/ בהמשך/ ובדבקות, / ואנו עוד ניתן בחוץ הזה/ קטע לא נורמלי משלנו,/ קטע מָוְתִי וחי / וכן גם אלוהי/ מאין כמוהו". איזו רוחניות יפהפיה (מתוך השיר "אלמנט עברי").

ביום שני השבוע קיבלתי 27 ספרים חדשים 

מה עושים עם עשרים ושבעה ספרים חדשים שאתה מקבל בדואר ביום אחד,כפי שקיבלתי ביום שני השבוע (ואחר כך עוד שמונה ספרים ביום רביעי)? אולי ארשום לפחות הפעם לשם שינוי את שמותיהם. זה מצבו של מבקר הספרים ומצב הספרות בכלל בישראל. יותר מדי ספרים (רבים מהם טובים) מכדי להכיל. בסוף שליתי שלושה ספרים מתוך הערימה כדי לכתוב עליהם קצת יותר (ר' הקטע השני בטור זה), בתקווה שאגיע לכל השאר בעתיד הקרוב (ובוודאי אגיע רק למעטים מהם ממש). האלטרנטיבה היא לכתוב ארוכות על ספר אחד בלבד ולהזניח את כל השאר. זה מה שעושים כולם בדרך כלל.  

ביום שני השבוע קיבלתי בסניף הדואר (תוכלו לשאול את האחראית לדואר בהתנחלות נופים) כעשרים ושבעה ספרים חדשים. אולי אפילו מעט יותר , כי חלק מן הספרים החדשים גלשו אצלי בבית , כשפתחתי את המעטפות, לערימות הספרים החדשים הקודמים. יומיים אחרי זה, ביום רביעי, קיבלתי  באותו סניף דואר שמונה ספרים חדשים שהגיעו אלי. זו אמנם לא כמות אופיינית. בדרך כלל אני מקבל בערך עשרה ספרים חדשים לשבוע , והפעם לא הייתי בדואר כמה ימים, אבל יש בכמויות האלה  כדי להאיר את מצוקתו העיקרית של מבקר הספרים : אתה מקבל הרבה יותר ספרים ממה שאתה יכול לקרוא , ואפילו הצצה ממשית היא כמעט בלתי אפשרית עם הכמויות האלה. לכן, רוב רובם של הספרים, כפי שאפשר ללמוד מן המעטים והנדירים הנסקרים או המוזכרים במוספים הספרותיים, או בכל כלי תקשורתי אחר, איננו נחשף באמת לעיני הקוראים, למעשה איננו יוצא לאור באמת. הם נולדים בדממה, מתקיימים בדממה, רובם בשולי חנויות הספרים, ונעלמים מן המדפים, כאילו לא היו מעולם. בחושך נולדו ובחושך שמם יכוסה. זהו המצב העצוב והבסיסי שאני חשוף אליו כבר עשרות שנים.

לכן, באופן חריג, אני מרגיש חובה לציין קודם כל את שמות הספרים החדשים שקיבלתי. לפחות זה, בינתיים. רובם דווקא בולטים ולא אלמוניים מטבעם. אחר-כך אולי אבחר קצת ספרים להגיד עליהם משהו טיפה יותר מורחב. היום ובשבוע הבא ואחר-כך (אם הספרים החדשים הבאים לא יספיקו להציף לגמרי את החדשים הנוכחיים).

אגב, אם מישהו מתעניין מה אני עושה עם הספרים : להוציא ספרים מעטים מאוד שאני שומר אצלי, אני מחלק את כל השאר חינם. למי שמזדמן. בהגבלה אחת  : כשאני מחלק לספריות (נתתי אלפי ספרים לספרייה המרכזית בשומרון, למשל) , אני משתדל לא לתת ספרים חדשים ממש אלא ספרים שהתיישנו (כדי לא לשבש מכירה כלשהי). 

אז הנה תחילה רשימה של נניח עשרים ספרים חדשים לגמרי (עשרים ולא יותר כדי לא להתיש יותר מדי את הנפש) המונחים ממש ברגע זה סביבי ולידי. בטור הספרותי הבא אזכיר עוד עשרים.  הסדר מיקרי.

• 1. גלילה רון-פדר-עמית, "אומרים אהבה יש", סיפורו של חיים נחמן ביאליק. ביוגרפיה, לאו דווקא לבני נעורים בלבד (הוצאת מודן). מהצצה ראשונית: מעניין.

•2.    מרדכי נאור, "הרמטכ"ל הראשון יעקב דורי"  (הוצאת מודן). ביוגרפיה. מהצצה ראשונית: מעניין.

•3.    טום רוב סמית, "סוכן מספר 6", (הוצאת כתר) , מתח. הפרק האחרון בטרילוגיה  שהחלה ב"ילד 44". מהצצה ראשונית: מקצועני.

• 4. לאה איני. "סוסית" (כינרת ,זמורה-ביתן). רומן חדש מאת מחברת "ורד הלבנון", זוכת פרס ביאליק 2010.
• 5. חגית גרוסמן , "היכן שאינם", (הוצאת ידיעות ספרים). רומן ראשון מאת אחת המשוררות הצעירות הטובות בישראל.
• 6. זביגנייב הרברט, "שירים", מפולנית: דוד וינפלד (הוצאת כרמל). אחד הבולטים במשוררים בני זמננו בתרגום אחד מטובי מתרגמי השירה.
• 7. שריף סעב, "גלגול כפול" (הוצאת ידיעות אחרונות). סיפורו של צעיר דרוזי מהגליל. מהצצה ראשונית: שווה עיון.

•8.    רבקה מרים, "משה" (כרמל). מחזור שירים של המשוררת הוותיקה והאיכותית על גדול הנביאים.

•9.    גיא רובינסון, "לא קרה כלום", הוצאת כתר. רומן ישראלי של תסריטאי בכיר (בין השאר, בסידרה "שירות חדרים").  טרם

הספיקותי.

•10.                       דויד פואנקינוס, "העדינות", רומן אהבה צרפתי שהפך לסרט (מצרפתית: לי עברון-ועקנין).

• 11. ליאור אלפרוביץ', "השליחות האחרונה", סיפור שליחי חב"ד שנהרגו בפיגוע במומביי. הוצאת אחוזת בית.
• 12. יאיר אגמון, "עם הארץ", סיפור מסע, רצוף נופים ישראליים ומין (זמורה-ביתן).
• 13. חיים גורי, "השירים" כרך ג' (מוסד ביאליק/הקיבוץ המאוחד) עוד כרך באוסף שיריו של בכיר משוררי ישראל.
• 14. אבא קובנר, "כל שירי אבא קובנר" , כרך ו' (מוסד ביאליק) , השישי באוספי שיריו של הפרטיזן ביערות השואה והלוחם במלחמת השחרור.
• 15. הדי בן-עמר, "הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר" (הוצאת גוונים). היחצנ"ית שרון, הקרויה בפי הברנז'ה המקומית שרון סטון, מבטיחה לנו שזה ספר מאוד מצחיק.
• 16. וולפגנג ב. שפרליך, "נועם חומסקי", נסיון לשרטט את עולמו האינטלקטואלי של הבלשן המפורסם והפרובוקטיבי, כולל ראיון המוגדר "אינטימי" עימו. (ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות).
• 17. דיוויד מייסי, "מישל פוקו", שוב באותה סידרה: ביוגרפיה רוחנית של הפילוסוף הצרפתי החדשני שהתעניין במיוחד בפוליטיקה ובהיסטוריה. (ספרי עליית הגג).
• 18. אנטוני סטור, "פרוייד", ספר המוגדר כ"מבוא ביקורתי קצר" על מייסד הפסיכואנליזה (עדיין באותה סידרה, "אכסדרה", יפה למראה ולקריאה, בספרי עליית הגג).
• 19. כל שירי אדגר אלן פו, "העורב", בתרגום ראובן וימר (הוצאת דורון ספרים). הפירסומאי לשעבר מנסה להתמודד מחדש עם חרוזיו הקלאסיים של המשורר האמריקאי הגדול שז'בוטינסקי הפליא כל כך לתרגם.
• 20. יו לורי, "מכירת חיסול" (מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת עם עובד). רומן מתח ראשון של הסופר והשחקן הבריטי יו לורי. מהצצה ראשונית: נשמע מבריק.