ושוב, בפעם האלף, הצעה למהפכת שלום חדשה.

 עשרה קווים מנחים לשלום מסוג חדש עם הפלסטינאים, ולא חשוב שהם לא יסכימו גם לזה. מה שחשוב זה שהעולם יסכים  

אחרי שהסברתי בפוסט קודם מדוע הקמת מדינה פלסטינאית בגבולות 67 פחות או יותר היא אסון לישראל, שיביא בוודאות קרובה להשמדתה ("עשר סיבות מדוע אסור שתקום מדינה פלסטינאית"), אני בא להסביר עכשיו מה הכיוון הנכון, הפתרון הנכון, ההסדר הנכון, ואגיד מייד: למרת שאציע כאן פתרון נפלא, שיכול להיות טוב לפלסטינאים לא פחות מאשר לישראלים, אין כמעט סיכוי - בעצם, אין שום סיכוי - שהפלסטינאים יסכימו לו. אולי אי פעם בעתיד. לכן אפשר להירגע. אז למה בכלל להציע אם הפלסטינאים לא יסכימו? כי מול המיתקפה המדינית וההסברתית הכוללת על ישראל, שהיא הסכנה החמורה ביותר האורבת לנו בשעה זו, חשוב להציב מענה נאור, ליברלי, שיוכל לשכנע את העולם בצידקתו הטבעית ולהפוך לאלטרנטיבה היצירתית המהפכנית שמציעה ישראל. זה הפתרון או ההצעה לפתרון שכדאי מאוד לישראל לאמץ. אם תתקבל, היא עשויה להבטיח את בטחונה של ישראל באופן מוצק מאין כמוהו ולהשאיר את כל ההתנחלויות בידינו, בהסכמת העולם. אם תתקבל, היא עשויה לפטור אותנו מעונשם של הערבים שונאי ישראל בתוכנו מסוגם של אחמד טיבי, חנאן זועבי וראעד סלאח. אם תתקבל היא עשויה להרחיב ולהחיל את הריבונות הפלסטינאית (האזרחית) על כל היישובים הערביים במדינת ישראל שיהיו מעוניינים בכך (עניין שייבחן באמצעות מישאלי עם מקומיים, כל יישוב והמישאל שיתקיים בו). ואז לא יהיה עוד ערבי שיאמר: "למה אני צריך להזדהות עם ההימנון היהודי ועם 'נפש יהודי הומיה'?". הוא לא יהיה צריך. הוא יוכל לשיר את ההימנון הפלסטינאי, ולהיות חלק מן הריבונות הפלסטינאית, בלי לזוז מביתו ומכפרו ומעירו. אם תתקבל, היא תשאיר כאמור מצד אחד את כל ההתנחלויות הישראליות בריבונות ישראלית מלאה, ומצד שני, תעניק לרשות הפלסטינאית (או למדינה הפלסטינאית המפורזת העתידית) שטח ריבוני גדול בהרבה מ-6,000 הק"מ של יהודה ושומרון, בהם הם כביכול מסתפקים כפי שהצהירו הדוברים הפלסטינאיים החלקלקים והערמומיים לא אחת. השטח המוצע להם במיתוווה זה הוא גדול בהרבה, משום שהריבונות הפלסטנאית האזרחית תחול על פיו גם על כ-2000 קמ"ר מתוך שטח מדינת ישראל (על פי נתוניו של הגיאוגרף פרופ' אלישע פורת) המאוכלסים כיום ביישובים ערביים (ואף יישוב ישראלי ואף אזרח ישראלי לא יזוזו ממקומם כמובן, כפי שיובהר). אם תתקבל תכנית שלום זו, שצבא בינלאומי עומד במרכזה, היא תפתור את מדינת ישראל מחלק גדול מאוד מהוצאות הבטחון שלה (פשוט מכיוון שהעולם ייקח על עצמו חלק גדול מן המחוייבות הבטחונית הפעילה בשטח, כמו בדרום לבנון).

כדי להבין את מיתווה השלום שאני מציע, כדאי לזכור כמה נתונים בסיסיים:

ראשית, יש כבר שתי מדינות פלסטינאיות בתוך גבולות 67, אמנם בעלות ריבונות מוגבלת (ואין מוצדק מן המיגבלות הביטחוניות על ריבונותן): פתחלנד ביהודה ושומרון וחמסטן בעזה. לשתיהן יש ראשי ממשלה משלהן ופרלמנטים משלהם וגם נשיא אחד. לכן, איש ימני שיתנגד לתכנית שאני מציע בטענה שאין להקים מדינה פלסטינאית בארץ ישראל, ש"כולה שלנו" כידוע, כדאי שישים לב לעובדה שיש כבר שתי מדינות פלסטינאיות וכי מציאותן נוחה לנו מאוד במובן מכריע אחד: הן פוטרות אותנו מן החובה הדמוקראטית הטבעית להעניק לתושביהן אזרחות ישראלית. יש להם כבר אזרחות משלהם: פלסטינאית, אם פאתחית ואם חמאסית. ולכן אנחנו פטורים מעונשם. זה ההישג הגדול והאמיתי של השמאל הישראלי בהסכמי אוסלו, שאמנם נועדו לגרש בסופו של דבר את ישראל מיהודה ושמרון אך הביאו בפועל בדיוק להיפך: הם איפשרו לישראל לבלוע את יהודה ושומרון, אך בלי  תושביהם הפלסטינאיים, שהפכו לאזרחי הרשות הפלסטינאית, תודה לאל. יהודה ושומרון, וההתנחלויות בכלל זה, הפכו לחלק מישראל, ואילו תושביהם הפלסטינאיים פטרו אותנו מצרתם במובן הדמוגראפי והאזרחי במחיר הזול ביותר האפשרי. הם הפכו לחלק מהריבונות הפלסטינאית. ואנחנו נפטרנו  מעונשם. במקביל, אמנם גירשנו את עצמנו מעזה, והמחיר כבד מאוד, הן בהרס גוש קטיף והן בטרור המופעל מעזה החמסניקית, אך לעומת זאת, זכינו בפיצול מבורך בין חמסטן לפתחלנד, שמחליש מאוד, מעצם טבעו, את ההווייה הפלסטינאית, ואם הטרור בעזה ימשיך לנצור פחות או יותר את נישקו מעוצם האימה מתגובת צה"ל, אז מצבנו הבטחוני בשתי החזיתות, יהודה ושומרון מכאן ועזה מכאן, הוא הטוב ביותר האפשרי, עם כוחות צה"ל הפועלים יום יום בשטח ומונעים פיגועים. ועל זה נאמר שומר פתאים ה'. אוסלו היתה רעה, אך תוצאתה הסופית - ריבונות לתושבי השטחים הפלסטינאיים - טובה לנו. גם ההתנתקות היתה רעה, אך תוצאתה הסופית נכון לעכשיו - פיצול בין פתחלנד לחמסטן - מצויינת לנו. הוא שאמרנו: שומר פתאים ה'. עשינו רע, אך יצא לנו טוב, עם כל המהמורות הנוראות שבדרך (כולל האינתיפאדות האיומות, שנבעו מאוסלו).  

ועכשיו לעיקר: להצעת השלום המדוייקת שאני מציע (או מציע להציע, מול העולם), המורכבת מעשרה יסודות:

ראשית, חלוקת הארץ לשתי ריבונויות אזרחיות - ישראלית-עברית מכאן, היא מדינת ישראל, כולל כל ההתנחלויות, ופלסטינאית-ערבית מכאן, היא פלסטין המפורזת, שריבונותה האזרחית חלה גם על כל היישובים הערביים בתוך ישראל (למשל, נצרת. למשל, טייבה. למשל, אום אל פאחם), אלא אם כן העדיפו במפורש להישאר בריבונות הישראלית (למשל, יישובי הדרוזים או יישובי הבדואים או הצ'רקסים או הנוצרים). למעשה, מדובר בהרחבת הרשות הפלסטינאית האזרחית ובהחלתה בעיקר על היישובים המוסלמיים בתוך ישראל, שייהפכו לכעין שטח b הנהוג היום ביהודה ושומרון. כלומר, שליטה אזרחית פלסטינאית על היישובים הערביים-הישראליים ושליטה בטחונית ישראלית, שתוכל להיות מוחלפת בשליטה בטחונית בינלאומית. וכן, היישובים הערביים הישראליים בתוך גבולות הקו הירוק יוכלו בהחלט ליישב בתוכם פליטים, הכל בשטח המוניציפאלי המוגדר שלהם (ההנחה היא שלא יסכימו לצרף פליטים בפועל, משום שלא ירצו להתחלק בשטחים המצומצמים שלהם, אבל אם ירצו, אהלן וסהלן. ברור שהפליטים במקרה זה יהיו אזרחי פלסטין ולא אזרחי ישראל). 

שנית, הישראלים יצביעו עבור הכנסת הישראלית ועבורה בלבד, הפלסטינאים וערביי ישראל שבחרו בריבונות הפלסטינאית, יצביעו לפלמנט הפלסטינאי בלבד. כי הרי הוא שיקבע את אורחות חייהם בתחומי החינוך, התרבות, הכלכלה, המשפט, הבנייה וכו' וכו'. 

שלישית, השטחים הריקים במדינת ישראל של הקו הירוק יהיו שייכים כמובן למדינת ישראל. לעומת זאת, השטחים הריקים ביהודה ושומרון יהיו שייכים לריבונות הפלסטינאית (לא כולל ההתנחלויות בגבולותיהם המוניציפאליים המלאים, בהיקפן הנוכחי, כולל ההרחבות העתידיות המצויות בתחום מפותיהן, שישתייכו לריבונות הישראלית, כמובן, ממש כמו מעמד ההתנחלויות היום). ממילא העולם כבר לא מאפשר לנו לבנות התנחלויות חדשות ממש, ככה שאנחנו לא ממש מפסידים שטח להתנחלות ישראלית חדשה. כל זאת, בשתי הגבלות בטחוניות שיחולו על הפלסטינאיים: ראשית, ההגבלה הבטחונית הישירה. כלומר, הפלסטינאים לא יוכלו לבנות באופן שייקשה על הגנת ההתנחלויות או יגביל את התנועה החופשית אל ההתנחלויות ומהן או יקיף אותן ביישובים פלסטינאיים באופן שיאיים על בטחונן. שנית, ההתיישבות הפלסטינאית לא תתרחב לאיזורים המהווים חגורת בטחון לישראל (למשל בגבול בקעת הירדן והמדינה הירדנית). לעניין זה ישמש שטח c כמדד. כלומר, הבנייה הפלסטינאית בשטח c המוגדר כיום כשטח בשליטה ישראלית ובשליטה אזרחית ישראלית תוגבל על ידי צורכי הבטחון, שייקבעו על ידי הצבא הישראלי או עדיף הבינלאומי שישלוט בפועל בשטח.

רביעית,  כל הכבישים המרכזיים בישראל, שיחברו ויקשרו בין האיזורים הישראלים והפלסטינאיים, יהיו בין-ריבוניים, ומיועדים לשימוש משותף ישראלי-פלסטינאי, אלא אם כן צורכי הגנה ובטחון יקבעו אחרת.

חמישית, צבא בינלאומי, שייקרא צבא ארץ הקודש ויורכב ממתנדבים מכל העמים, על פי מפתח מאוזן, יחליף בעיקרו של דבר את צה"ל בשטחי יהודה ושומרון וכן בשטחי החיכוך הערביים-יהודיים בתוך מדינת ישראל (למשל באיזור המשולש הקטן והגדול). כמו כן ישלוט צבא בינלאומי זה בכל האתרים המקודשים לבני כל הדתות, מאל אקצא והכותל המערבי, דרך מערת המכפלה וקבר ישו וכן בנצרת ובית לחם. שום מדינה לא תוכל למשוך את מתנדביה מצבא בינלאומי זה, אלא אם כן נמצא להם תחליף ממדינה אחרת בעלת מאפייני זהות דומים (כלומר, דניה תוכל למשוך את חייליה לטובת חיילים מפינלנד למשל, אבל לא לטובת חיילים איסלאמיים מאינדונזיה). תפקידו של הצבא הבינלאומי יהיה בין השאר לוודא את פירוזו המוחלט של השטח הפלסטינאי ואת העדר ההסתה החינוכית בתחומיו. זאת ועוד: אם וכאשר יירגע השטח לחלוטין בתהליך של שנים (כמו בארצות אירופה של היום שהמעבר ביניהן חופשי לחלוטין, אבל לא ההתאזרחות בקירבן, ואין סיבה שזה לא יקרה כאן), יוכל הצבא הבינלאומי לקבל את כל סמכויות צה"ל ולייתר אותו בבחינת "וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות", כדבר ישעיהו האלוהי. זה חל כמובן גם על הכור בדימונה, שיוכל להתפרק מהיבטיו הצבאיים אם יש לו כאלה. 

שישית, גוף בוררות בינלאומי, מאוזן היטב, ידון בכל הנושאים במחלוקת בין ישראל לפלסטין.

שביעית, ייקבעו הסדרים בינלאומיים מיוחדים שיבטיחו, כי בתי דין בינלאומיים - לא ישראליים ולא פלסטינאיים - יפעלו בשטח ויעמידו לדין פלסטינאים שפגעו בישראלים ולהיפך. הכלל צריך להיות שכל אחת משתי הריבוניות מעבירה  את סמכות השיפוט בין ישראלים לפלסטינאים לידי בית משפט בינלאומי על כל ערכאותיו. כדי שפלסטינאי לא ישפוט ישראלי ולהיפך.

שמינית , ייתכנו בהחלט "אחלפות", כלשון הילדים, בין שטחי הריבונות הפלסטינאית לשטחי הריבונות הישראלית. למשל, קחו אלפיים דונם בשטחים הלא מיושבים (השייכים לישראל, כמובן) ליד כרמיאל. תנו אלפיים דונם בשטחים הלא מיושבים (שישתייכו לרשות הפלסטינאית) ליד אריאל.

תשיעית, כניסת פלסטינאים לשטחי ישראל וכניסת ישראלים לשטחי פלסטין המפורזת תהיה מוגבלת, ובאמצעות רישיונות כניסה בלבד, שיינתנו על פי שיקולים בטחוניים ודמוגראפיים (לא ייתכן למשל לפתוח את חופי ישראל לכל הפלסטינאים שיציפו אותנו בהמוניהם, כפי שלא ייתכן לפתוח את רמאללה לשטפון ישראלים). והדבר צריך להיעשות במשורה הנכונה.

עשירית, ענייני המכס והשיתוף הכלכלי יידונו על פי כללים בינלאומיים מן הסוג הנוהג למשל באיחוד האירופאי.

אפשר כמובן לצרף עוד עקרונות אבל הכיוון ברור. הישראלים בריבונות ישראלית. הפלסטינאים בריבונות פלסטינאית, ואף אחד לא מתפנה ולא מוזז ולא מגורש משום מקום. 

נכון, הפלסטינאים לא יקבלו את זה, כי על פי האילוצים הפנימיים שלהם ומנגנוניהם הם אינם מסוגלים לקבל שום דבר, אבל תכנית השלום הזו צריכה להיות מוצגת לעולם. זה הקול הדמוקראטי, השיוויוני,ההוגן, ההגיוני, שישראל צריכה להשמיע לעולם, כדי להדוף את הלחץ הבלתי נסבל עליה, שהולך וגובר מיום ליום. אנחנו רוצים שלום מסוג חדש, נגיד לעולם. ובשלב ראשון נציע לרשות הפלסטינאית להחיל את ריבונותה האזרחית, החינוכית, השיפוטית, על יישובי הערבים בתוך ישראל. מה יותר הגיוני מזה שח"כ חנין זועבי וראאד סלאח יהיו חלק מהריבונות הפלסטינאית ולא חלק מהריבונות הישראלית? אם נצליח להיפטר מהם במובן האזרחי והדמוגראפי, אולי נוכל לומר פעם: ההתנחלויות הצילו אותנו לא רק מחלוקה מטורפת של הארץ אלא גם מעונשם של יותר ממיליון ערבים ששונאים אותנו. עכשיו הם חלק מהרשות הפלסטינאית. לא חלק מאיתנו.

איזה אושר.

במקביל צריך לפתוח את הארץ לכל אוהביה. ציונים ואוהבי ישראל מכל הארצות והלאומים (יש המון מקום בנגב ובגליל וגם בגבולות המתוכננים של ההתנחלויות). היעד המיידי צריך להיות הכפלת תושבי ישראל עד שנת 2020, ולצורך זה צריך בין השאר לבטל את מבחני הקבלה המחמירים שהנהיג משרד הפנים להצטרפות לעם היהודי, להנהיג נישואים אזרחיים ולבטל את תהליכי הגיור המגוחכים. צריך לצרף אלינו בדרך חופשית את כל מי שרוצה להיות חלק מאיתנו: יהודי חופשי ופתוח בארצנו. איך נאמר שמה במגילת אסתר: "ורבים מעמי הארץ מתייהדים". ככה, בבת אחת, המונים שהצטרפו לעם היהודי, והם ממש לא עברו גיור ברבנות. גם היום לא צריך. די בהתייהדות טבעית בנוסח ילדי העובדים הזרים, די בהשתראלות בנוסח הישראלי (לא בנוסח הרבני). וככה נלך ונתעצם.

יאללה, צאו לדרך, בואו נעשה מהפכה.