חנוכה הוא חג טוב - א"ב של חנוכה .

בחן את עצמך בטריוויה של חנוכה (לפי האל"ף בי"ת) : מי המציא את המילה "חנוכיה"? למה הסופגניה נקראת "סופגניה"? מהו מוצא הסביבון? למה כותבים "מכבים" בכ"ף וגם בקו"ף? למה מדליקים את נרות חנוכה ליד חלון? כל מה שידעת וזכרת או ידעת ושכחת או לא ידעת (אבל כתוב בוויקיפדיה)

איזה חג טוב הוא חנוכה, חג שלא כתוב בתנ"ך (אלא בספר המכבים החיצוני לתנ"ך, והוא מצווה מדרבנן). החג הארוך היחיד שאנחנו לא משמיעים אחריו אנחת רווחה (טוב שזה נגמר כבר) , כי הוא לא דורש מאיתנו שום דבר (חוץ מתענוגות פשוטים כמו הדלקת נרות, אכילת סופגניות ולביבות וסיבוב סביבונים, ואת הדתיים בינינו הוא מחייב רק למה שהם מורגלים אליו ממילא בכל ימות השנה: אמירת תפילות וברכות למיניהן).

איזה חג חשוב הוא חנוכה, המסמל את נצחון הרוח החופשית ( ואין יותר אקטואלי מזה לימינו ) , נצחון היהודים על היוונים (משושלת בית סאלוקי, ששלטה אז בארץ ישראל) במלחמת גבורה גדולה. והוא נצחון הרוח על הבשר, נצחון המעטים על הרבים, נצחון הרוח העצמאית על הרוח המדכאת. האביב היהודי ניתן לקרוא לזה במונחי ימינו, כשמשפחת החשמונאים (עם מתתיהו ובניו ובראשם יהודה המכבי) ,מרדה נגד השלטון היווני בארץ ישראל וניצחה אותו.  טיהרה את בית המקדש שהיוונים הפכו אותו למקדש פאגאני מגעיל, וחידשה בו את הדלקת הנרות,  כשפך השמן הקטן ,שנועד על פי כמותו למנורה אחת בלבד,  הספיק לשמונה מנורות.

איזה  חג טוב הוא חנוכה, שמזכיר לנו שיש ניסים בעולמנו. כל הזמן. בימים ההם בזמן הזה. וחשוב להבין: הנס האמיתי שמציין חג החנוכה איננו הנס הפלאי הקטן של פך השמן (שהספיק בכמותו הקטנה לשמונה ימים) אלא הנס הגלוי, הגדול, הנס הקורה במציאות ובגדר המציאות (והוא עדיין נס) ,  נס הניצחון של המעטים על הרבים (ממש כפי שניצחנו במלחמת השיחרור ובמלחמת ששת הימים) . לכן אנחנו אומרים בברכת הנרות:"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".  

כדי לזכור וכדי להזכיר,  ליקטנו כאן  (בעיקר מתוך ויקיפדיה , האתר החופשי הנפלא, שכמו חנוכה מסמל את רוח האדם החופשית) , וסידרנו על פי האל"ף בי"ת את מושגי החג הבסיסיים ופירושיהם הקצרים. כן, אנחנו יודעים שאתם יודעים, אבל אולי שכחתם, ובכל מיקרה, כיף להיזכר. 

אל"ף:

אנטיוכוס הרשע :

החג הנפלא הזה , המסמל את נצחון היהודים  על היוונים , הוא במידה רבה בגללו.  בגלל השליט היווני הזה על ארץ ישראל , שהנהיג בשנת 167 לפנה"ס גזירות קשות על העם היהודי (ר' להלן בערך "גזירות") ואסר על קיום המצוות.  גזירות שמד אלה היו בין הסיבות המידיות לפרוץ המרד ולדלק שהניע את המורדים. מפורסם הסיפור על חנה ושבעת בניה שכולם התנגדו להיכנע לגזירות אנטיוכוס , וכולם הומתו בזה אחר זה, עד התאבדותה של חנה. 

בי"ת:

בית המקדש:

בית המקדש עמד במוקד התודעה והמרד, משום שעבודת אלוהים בבית המקדש  בוטלה ותחתיה הונהג פולחן אלילי פגאני. עם הניצחון על יוונים טוהר בית המקדש, והמזבח נחנך מחדש (ומכאן השם חנוכה)  כמתואר ב"ספר החשמונאים" (המכונה גם ספר המכבים", המקור ההיסטורי העיקרי לסיפור המרד): "ויהי ביום החמישי בעשרים לחדש התשיעי הוא כסלו  בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח  בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'

מתוך "ספר חשמונאים" א', פרק ז'

הערה: זה לא שאני אוהב את המזבח ואת הקרבת הקורבנות (כדברי ה' מפי ישעיהו:"חסד חפצתי ולא זבח") ,אבל לא היוונים עובדי האלילים יכתיבו לעם ישראל מתי להפסיק  את עבודת הקורבנות, ויטמאו את בית המקדש בהקרבת חזירים מגעילה או משהו מעין זה. לכן, כיבוש בית המקדש מידי היוונים וטיהורו היו הכרח הרוח והנפש. בבית המקדש הבא ,לטעמי, אסור שיהיו קורבנות.

גימ"ל:

גזירות השמד:

הגזירות שהנהיג אנטיוכוס וביניהם איסור על ברית המילה ועל שמירת השבת וכפיית אכילת בשר חזיר. 
 

דל"ת:

דמי חנוכה:

מנהג מתן הכסף הקטן לילדים (או בערכים גדולים יותר - לילדים גדולים). במטבעות , על פי הנוהג המסורתי, או אף  במתן מטבעות שוקולד.

ה"א:

הדלקה:

הדלקת נר חנוכה היא המצווה המאפיינת את החג במיוחד, ולפיה יש להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב, ואילך) לאחר שקיעת השמש  (למעט בערב שבת  בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים,  מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס. מצווה זו מופיעה באופן מרומז כבר במישנה,   אולם כתובה באופן מפורש רק  בתלמוד.  מקובל להשתמש בחנוכיה  לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים.

ו"ו:

ויעש חירם:

מילות הפתיחה של ההפטרה שקוראים בשבת השנייה של חנוכה (מלכים א', פרק ז', החל מפסוק מ') , ועניינה בית המקדש הראשון שבנה חירם מלך צור לשלמה המלך עם מנורות הזהב.

ויקיפדיה חנוכה:

האמת? לא היה קל למצוא ערכים באות ו"ו. ובכל זאת, מאחר שחלק נכבד

ממושגי האל"ף י""ת האלה נלקחו מוויקיפדיה, מאגר הדעת הנפלא לשימוש חופשי , ובעיקר מתוך הערך המשובח "חנוכה",  שאני בהחלט מפנה אליו, וגם הוא איכשהו מתחבר לרוח חנוכה, רוח החופש המנצחת את רוח הדיכוי, רוח העם המנצחת את רוח השלטון.     

זי"ן:

זאת חנוכה:

היום האחרון של החג קרוי במקורות שונים זאת חנוכה.   משום שבקריאת התורה  של יום זה נמצאות המילים "זאת חנוכת המזבח". ליום זה משמעות רבה בכתבי המקובלים והחסידות.

"זה היה בחנוכה" :

סיפור הילדים המקסים של נתן אלתרמן על חנוכה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, כמובן) , המתחיל בחרוזים נפלאים ונמשך בחרוזים נפלאים: " זה היה בחנוכה / הילדים שכבו לישון./  הכיתה היתה ריקה/  רק הבהב עוד נר ראשון./  שקט חושך אין אדם / כלי הבית לבדם. /רעדו כולם ביחד /קצת מקור וקצת מפחד". מה יותר חנוכה מזה?

חי"ת:

חנוכה:

חנוכה על שום מה? על שום חנוכת בית המקדש וחנוכת המזבח. שימו לב אגב לאות "כ" שמופיעה גם בשם החודש (כסלו), גם בתאריכי הימים הראשונים לחג , הנחוג החל מכ"ה בכסלו, וגם במידה מסויימת בצורה המשוערת של כד השמן.

חנוכיה:

החנוכיה שבה אנחנו מדליקים את הנרות מעוצבת  בצורת מנורה לזכר מנורת בית המקדש, והיא אכן היתה קרויה פעם (בגולה) מנורה או מנורת חנוכה.  השם העברי  "חנוכייה" ניתן לה רק בסוף המאה ה-19 בירולים על ידי חמדה ,  אשתו של אליעזר בן יהודה.

חנה ושבעת בניה:

סיפור חנה ושבעת בניה מופיע בתלמוד הבבלי ובספר המקבים ב', פרק ז' (אחד מן הספרים החיצוניים, שמועד כתיבתו סמוך לאירועים ההם מלפני יותר מאלפיים שנה). גם רוב ספר  מקבים ד' (פרקים ח-יח) מוקדש למעשה. הסיפור מתאר מעשה גבורה של אם יהודיה  ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם, כשהם מסרבים להשתחוות לפסל. נציגי הקיסר אנטיוכוס תפסו את האישה ואת בניה וניסו לשכנע כל אחד מן הבנים בזה אחר זה להשתחוות לפסל  ולטעום מבשר החזיר.  כל אחד מן הבנים דחה את תביעת המלכות, והם הוצאו להורג בעינויים קשים לעיני אמם.אז ביקשה האם כי יניחו לה לנשק את בניה ההרוגים, ולאחר מכן התאבדה  בקפיצה מהגג ..

חשמונאים:

החשמונאים היוו את המשפחה השלטת ביהודה  מעלייתו של מתתיהו הכהן בשנת 167 ועד מותו של אחרון מלכי בית חשמונאי, אנטיגונוס השני,  בשנת 37 לפני הספירה. סך הכל כ-130 שנות ריבונות יהודית . לאורך מרבית התקופה הזו הייתה יהודה ממלכה עצמאית בה שלט שליט חשמונאי, כמלך או ככוהן גדול.  לאחר נפילת מלכי בית חשמונאי לא קמה עוד ישות יהודית עצמאית בארץ ישראל, למעט תקופות קצרות בימי המרד הגדול ומרד בר כוכבא, וזאת עד להקמת מדינת ישראל במאה ה-20.  כאלפיים שנה לאחר נפילת בית חשמונאי. החשמונאים הוכחדו עד האחרון שבהם בידי הורדוס המלך.

חג החורף:

חנוכה חל סמוך ל-22 בדצמבר, שהוא יום ההיפוך החורפי, שבו בחצי הכדור הצפוני הימים מתחילים להתארך. ולזה יש אולי זיקה מסויימת להדלקת הנרות בחג, המסמלים את גירוש החושך. המדרש בבראשית רבה מזכיר גם את האש כמתנה שנתן האל לאדם החושש מהחשכה, וגם זה מוזכר בהקשר לימי כסלו-טבת, זמן חנוכה:" כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים". כתוב מסכת עבודה זרה בתלמוד.

טי"ת:

טומאה, טיהור:

כל סיפור חנוכה מבוסס על טיהור הטומאה. המכבים נכנסו לירושלים בחודש כסלו בשנת 164 לפני הספירה , ומצאו את בית המקדש פרוץ, מחולל בידי זרים וטמא. הם טיהרו את בית המקדש וחנכו אותו מחדש ביום כ"ה בכסלו. כאשר הגיע הזמן להדליק מחדש את המנורה, חיפשו היהודים שמן טהור בכל בית המקדש, אבל הצליחו למצוא רק כד קטן אחד של שמן שנשא את חותמו של הכהן הגדול. חותמת זו היוותה עדות לכך שהשמן לא נטמא בידי היוונים וניתן היה להשתמש בו לצורך הדלקת המנורה. בדרך  נס הספיק השמן המועט, מלבד ליום הראשון, לשבעה ימים נוספים, שזהו בדיוק פרק הזמן שהוצרך להכנת והבאת שמן חדש למנורה. זהו לב סיפור חנוכה.

יו"ד:

יהודה המכבי:

יהודה המכבי היה השלישי מחמשת בניו של מתתיהוהחשמונאי  , ולאחר מות אביו ,שיזם את המרד נגד היוונים הפך במצוות אביו למנהיג המרד וניצח בקרבות מכריעים מול היוונים, גם כשחיילותיהם היו רבים פי כמה מחיילותיו. .השם "מכבי" , לידיעת כל המכב"יסטים, הוא ראשי תיבות של "מי כמוך באלים ה'" (אל אל ישראל), ואילו האיות  "מקבי" (כי ספר החשמונאים המספר את סיפור החשמונאים מוכר רק בתרגומו היווני, ולכן אפשרויות האיות רבות) , אם הוא אכן נכתב בקו"ף, בא משורש מקבת, פטיש סלע, המכה בראש אוייביו. לבסוף, נפל גם הוא בקרב מול בכחידס היווני. 

 

 כ"ף:
כ

האות המרכזית בחנוכה, המקושרת גם לצורת הכד (פך השמן) , גם לחודש חנוכה (כסלו), גם לתאריכי החג (המתחיל בכ"ה בכסלו), וגם לכריסמס הנחוג במקביל, ואשוח האורות שלו מקביל לחנוכיית האורות שלנו.

למ"ד:

לפיד:

לפידים משמשים בחנוכה למצעדי לפידים, ומוכרים גם מתוך השיר "אנו נושאים לפידים", שהפך לאחד מהימנוני חנוכה, והמנסה לטעון מתוך עמדה אנטי דתית שלא קרה לנו נס במלחמת השיחרור , וכי במו דמנו שיחררנו את הארץ:"נס לא קרה לנו/ פך שמן לא מצאנו/בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור", בלי להבין שגם הנס הגדול של חנוכה המקורית איננו נס פך השמן הקטן אלא נס הניצחון הגדול על היוונים, ניצחון מעטים מול רבים, כפי שניצחו החשמונאים (ולאחר הניצחון הקימו ממלכה ריבונית)  וכפי שניצחה ישראל במלחמת השיחרור (בזכותה קמה המדינה ונהייתה). כלומר, הנס איננו חורג מגדר המציאות, ובכל זאת, הוא נס גדול. כמו מלחמת ששת הימים. ההתערבות האלוהית איננה מתרחשת דווקא בדרכים החורגות מן המציאות (כמו נס פך השמן) אלא בדרך כלל בתוך המציאות.

לביבה:

פסח מאופיין באכילת בשר. שבועות - בחלב. ראש השנה -  בתפוח בדבש וברימון.  ואילו חנוכה במאכלים מטוגנים בשמן -לזכר נס פך השמן.  כך הסופגניות וכך הלביבות.  אשתי ואחת מבנותי שלמדה ממנה, אם מותר להעיד, מכינות  לביבות תפוחי אדמה טעימות במיוחד. הריר כבר ניגר.  

מ"ם:

מכבים, מקבים:

המכבים (ראשי תיבות של מי כמוך באלים ה' , אם כותבים את זה בכ"ף, ומקבת על ראש אוייבינו , אם כותבים את זה בקו"ף, כי המקור הוא הנוסח היווני של ספר החשמונאים, לאחר שהמקור העברי אבד) הם החשמונאים (ושוב: בני משפחת מתתיהו הכהן שעמדו בראש המרד נגד היוונים, ניצחו בו וייסדו ממלכה יהודית בארץ ישראל החל מן המאה ה-2 לפנה"ס עד המאה הראשונה לפנה"ס).

מתתיהו הכהן:

מתתיהו, מחולל מרד המכבים ביוונים, היה  בתחילתו כהן בבית המקדש  בירושלים, והיו לו חמישה בנים. בזקנתו של מתתיהו, בשנת 167 לפני הספירה , החל השלטון הסלאוקי בראשות המלך אנטיוכוס הרביעי (אנטיוכוס אפיפאנס) בפעולה שמטרתה היתה להעביר את תושבי יהודה על דתם תוך חילול  בית המקדש בירושלים. לפיכך עזב מתתיהו עם בניו את ירושלים ועבר למודיעין  . כשהיוונים תבעו ממתתיהו שיתן דוגמה לאחיו ויזבח ראשון לאליל, סירב מתיתיהו  לעשות זאת והצהיר אמונים לאלוהים ולמצוות. כאשר נגש אחד היהודים לזבוח על הבמה לאליל, קנא מתתיהו לה' והרג את אותו היהודי המתיוון. כמו כן הרג את שליח המלך והרס את הבמה. לאחר מכן, ברחו מתתיהו ובניו להרים ורבים מבני יהודה נאספו אליהם. מתתיהו ובניו החלו בפעולות גרילה נגד היוונים ובחידוש חיי התורה: הריסת במות שנבנו לעבודה זרה ומילת הילדים  שלא נימולו בגלל גזירות אנטיוכוס. שנה לאחר מכן בשנת 166 לפני הספירה נפטר מתתיהו. לפני מותו ציווה מתתיהו את בניו לשמור את מצוות התורה ולנקום באויבים. את שמעון בנו הוא מינה להיות איש עצה ואת יהודה המכבי להיות שר הצבא.

נו"ן:

ניסים:

הניסים הם חלק בלתי נפרד ממהות חג החנוכה, כשהנס האמיתי איננו דווקא הנס הקטן של פך השמן שהספיק לשמונה ימים, אלא הנס הגדול של נצחון היהודים המעטים על היוונים הרבים. ולכן אנחנו מברכים על הנרות:"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

סמ"ך:

ספר החשמונאים, ספר המכבים:

שני שמותיו של אותו ספר היסטורי עצמו, על כל חלקיו.  זהו אחד הספרים החיצוניים שלא נכללו בתנ"ך, ולכן לא נשמרו במקורם העברי (אלא רק בתרגומם ליוונית, ממנו תורגמו לעברית) ,  אך נחשבים למקור היסטורי מהימן , והם כמעט מקור בלעדי לתיאור מלחמת מתתיהו ובניו ביוונים. ספרי המכבים נכתבו סמוך לתקופת התרחשות מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בפזורה היהודית מחוץ לארץ ישראל.

סביבון:

מוצאו של הסביבון ככל הנראה בהודו  העתיקה. פיתוח של משחק המזל שצורתו מסמלת את גלגל השמש. לסביבון ארבע דפנות, שעל כל אחת מהן מסומנת (מגולפת, חרוטה או צבועה) אות. האותיות מייצגות גורלות העולים במהלך המשחק. ביידיש , האותיות הן:נ' = נִישט = לא (לא זכייה ולא הפסד); ג' = גוּט = טוב (זכייה); ה' = האלבּ = חצי (חצי זכייה);ש' = שְלעכט = רע (הפסד). המשחק בסביבון, שנפוץ גם באירופה (ונקרא ביידיש "דריידל"), אומץ שם על ידי היהודים שכרכו אותו עם מסורת חג החנוכה וניסיו. הם נתנו לאותיות את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בארץ החליפו את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה". במשך הזמן התפתח המנהג של מתן דמי  חנוכה  לילדים. מעות אלו שימשו להימורים במשחק הסביבון, בדומה למשחקי הימורים באגוזים של פסח.

סופגניה:

הסופגנייה, העשויה בצק ושמרים,  סופגת את השמן העמוק שבו היא מטוגנת. על כן שמה הוא סופגניה.  ולפי רבי מיימון הדיין  (אבא של הרמב"ם)  אוכלים אותה בחנוכה כזכר לנס פך השמן. המילה סופגנייה נוצרה במהלך המאה ה-20 על ידי הוספת סיומת הקטנה "-יה" אל המילה "סוּפְגָּן". הנזכרת במשנה.   בדרך כלל הסופגנייה ממולאת בריבת תות שדה. . לאחר טיגון ומילוי הסופגנייה, בוזקים מעליה אבקת סוכר. . סופגנייה בינונית מכילה לפחות כ-350 קלוריות. לטרוף אותה חמה.

עי"ן:

על הניסים:

תפילת "על הניסים"  נאמרת בחנוכה ופורים. התפילה כוללת איזכור של הניסים שנעשו  בחגים אלו , ולפי נוסחים מסוימים גם בקשה לניסים בעת הזאת. אין קשר בין התפילה הזאת לבין השורה המזומרת המפורסמת  "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים" מתוך שירו של אברהם אברונין "ימי החנוכה". 

פ"א:

פך השמן: נס פך השמן

"כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים  שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי  וניצחו את היוונים , בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול  ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"

מתוך תלמוד  בבלי, מסכת שבת, ד"ף  כ"א

פסטיגל:

המופע המרכזי לילדים בחנוכה, והוא כולל תחרות זמר וכן מחזמר ישראלי  לילדים , המתקיים מדי שנה בחג החנוכה . המופע החל את דרכו בשנת1981  בחיפה, נערך עד היום במקומות שונים ברחבי הארץ בחודשים דצמבר ינואר  ומשודר באופן מסורתי בטלוויזיה

צדי"ק:

צלילים במדבר:

"צלילים במדבר" הפך להיות חלק ממסורת חנוכה.  מדובר בפסטיבל  למוזיקה ישראלית מקורית מכל הסוגים והמינים (קלאסית, מודרנית, רוק, פיוטים, זמר עברי, פופ, ג'ז וכו' ) אשר מתקיים מדי שנה בחנוכה ברמת הנגב. . הפסטיבל  נוסד בשנת 1997  על ידי המלחין חבר חבר קיבוץ שדה בוקר מיכאל וולפה , והוא הפך לחלק בלתי נפרד ממסורת חנוכה בארץ. השנה יופיעו בפסטיבל  בין השאר הדג נחש, אפרת גוש ושלמה גרוניך. 

קו"ף:

קריאת ההלל

קריאת ההלל הוא חלק בתפילה היהודית  הנקרא ומזומר בחגים. חובת אמירת ההלל היא מצווה מדרבנן (כלומר, מהתלמוד, לא מהתורה) , והוא מורכב מהמזמורים  קי"ג-קי"ח בספר תהילים . בשמונת ימי חנוכה  "גומרים את ההלל" -  כלומר, קוראים את כל הפרקים.

רי"ש:

רבי יהודה הנשיא וחנוכה

שאלה מפורסמת היא מדוע לא ייחד רבי יהודה הנשיא, עורך המישנה,  מסכת מיוחדת לחנוכה. והתשובה היא שחנוכה הוא החג הראשון שלא נכתב (איננו מופיע בתנ"ך), ולכן אין לכתוב אותו ואת מצוותיו, שכולן בתחום התורה שבעל פה.   יש כאן הבדל מהותי בין חנוכה לפורים, שגם הוא איננו חג המוזכר בתורה, אבל מעצם הופעתו בתנ"ך, הוא נכלל בין החגים הכתובים, כאחרון האירועים בתנ"ך.לעומתו, חנוכה, הוא כולו תורה שבע"פ (ספר החשמונאים איננו נחשב כאמור, כחלק מכתבי הקודש), וצריך להישאר כזה.

שי"ן:

שירי חנוכה:

בין הכי מפורסמים: מעוז צור,ימי החנוכה, סביבון סוב סוב סוב , כד קטן , נר לי נר לי, מי ימלל, באנו חושך לגרש,  לכבוד החנוכה, אנו נושאים לפידים, גילו המכבים
 

שמונת ימי החג:

מספר ימי חנוכה  בא לסמל את חנוכת בית המקדש מחדש, שהחשמונאים ערכו במשך שמונה ימים ואת נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים וכן את חג הסוכות  (כולל שמחת תורה) , שהמורדים לא יכלו לקיימו באותה שנה בגלל מצב הלחימה.  גם  חנוכת המקדש בימי שלמה המלך   נמשכה שמונה ימים.

ת"ו:

תפילות חנוכה:

חובת התפילות בחנוכה: בכל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל בתפילת שחרית. כן מוסיפים בעמידה (הנקראת גם תפילת שמונה-עשרה) תפילה המתחילה במלים "על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות" וכו'. בתורה קוראים את הפרקים על חנוכת המשכן והעלאת הנרות במנורה בפרשת בהעלותך שבספר במדבר. לשבתות חנוכה נקבעו גם הפטרות מיוחדות (לשבת הראשונה מספר זכריה ב', 14-ד', 7; ולשבת השנייה - מספר מלכים א' ז' 40-51). התפילה לפי נוסח אשכנז מסתיימת בשירת "מעוז צור".