השלום האיום עם מצרים

תוצאות הסכם השלום עם מצרים מוכיחות: עדיף מצב המלחמה השקט עם סוריה ממצב השלום הקטלני עם מצרים, האחראית לפיגועי הדמים מתחומה. היא ולא חמאס

המטורפים , האווילים, קיצרי הראות ושונאי ישראל (אין סוג אחר בין תומכי הנסיגות למיניהן) , אלה שדחפו לנסיגה מסיני ולנסיגה מגוש קטיף ורצועת עזה, לא רואים בוודאי גם עכשיו מה הקשר בינם לבין פיגועי הדמים בדרך לאילת. אין גם סיכוי שיראו. אין סיכוי שיבינו. מדובר בעיוורי מציאות מוחלטים. אבל כל מי שעיניו בראשו מבין כי ביסוד כל הרעות הנוחתות זה שנים על ראשינו בגבול הדרומי - החל מן הטרור המתמשך מעזה וירי הטילים הבלתי פוסק, עבור בהסתננות עשרות אלפים דרך הגדר הפרוצה בלי פיקוח ובקרה כלשהי (ואני אגב בעד יחס אנושי וליבראלי למסתננים המיסכנים, בשים לב בין השאר לרעב הנורא בסומליה), המשך בהברחת כלי נשק לתוך עזה, וכלה בפעילות חבלנית ישירה , מפיגועי צינור הגז ועד לרצח הישראלים הנורא אתמול  - ביסוד כל אלה עומד הסכם השלום המטוטמם והפושע ההוא עם מצרים. וכדי למנוע ספקות : מדובר כמובן בפשע היסטורי , לא בפשע פלילי, מה עוד שרוב מבצעיו מתו מזמן. אבל מבצעי פשע הנסיגה מגוש קטיף חיים וקיימים איתנו, וכמובן, אנחנו אמונים על שלומם, אבל לא נשתוק על אחריותם ההיסטורית  והמוסרית לאסונות הדרומיים הנוחתים על ראשינו. וכן, אני מתכוון גם לתקשורת , החל מאמנון אברמוביץ שאיתרג את שרון וכלה בקטנטני עיתון "הארץ" , משרתיו של עמוס שוקן המוגבל, שמטיפים לנו גם עכשיו יום יום שאין טוב לנו אלא לסגת מיהודה ושומרון, כפי ששיכנעו אותנו בשעתו יום יום שאין טובה לנו מן הנסיגה מסיני ומגוש קטיף. גם הם אחראים לשפך הדם היום.

כדאי לזכור: בסך הכל הסתיימה מלחמת יום כיפור כשגם המצרים וגם הסורים מתחננים להפסקת אש איתנו , כי היינו כבר בדרך לעומק מצרים ולעומק סוריה, אבל ממשלות ישראל התרשמו עד אימה מסאדאת, ובחרו לסגת מסיני כולה למען "השלום" האיום ורווי השינאה עם מצרים. והנה , דווקא מצב המלחמה המתמשך עם סוריה הוליד מצב טוב בהרבה. שמה לא נהרגים  ישראלים. משמה לא חודרים טרוריסטים. שם הגבול כמעט  שקט (להוציא את אירועי יום הנקסה, שהסתיימו בהרג הפולשים מסוריה, לא בהרג ישראלים). אז מה עדיף? שלום נוטף דם ושינאה עם מצרים? או מצב מלחמה שקט עם סוריה?  

העובדות  הן עובדות: הסכמי השלום מסיני פירקו לנו את היישובים העבריים משובבי הנפש בסיני, הדירו אותנו מן המדבר האלוהי שלנו, סילקו מאיתנו את מקור הכסף והנפט באבו-רודס, שללו מאיתנו את חופי סיני הנפלאים, מטאבה עד שארם א שייך, הולידו פיגועי דמים וטרור (זכור עוד מלפני עשרות שנים רצח חמן שלח ובתו צליל ויתר המטיילים הישראליים בסיני, והיום שורת הרציחות בדרך לאילת) , והשאירו בידינו את קן הצרעות והרצח בעזה, בלי יכולת אמיתית לייבש אותו, בגלל ההסכמים המוקדמים עם המצרים (ציר פילדלפי הנוראי, למשל). לכן, כל מי שמדבר על שלושים שנת שלום שהולידו ההסכמים עם מצרים איננו יודע על מה הוא מדבר. כל פיגוע מעזה מאז ועד היום הוא באחריות אותו "שלום". אין ספק:  אנחנו צריכים להפסיק לשקר את עצמנו ולהכות על חטא נורא. וקודם כל להודות , לפחות  בפני עצמנו (כן, גם אתם הטמבלים מ"הארץ" התומכים תמיד בכל נסיגה) , כי ידינו שפכו את הדם הזה. כי אילמלי מסרנו למצריים את סיני עד הגרגר האחרון ואילמלי מסרנו לשלטון החמאס את עזה, בלי להשאיר בידינו אפילו רצועת בטחון מינימלית, לא היו מתחוללים כמעט פיגועים מעזה ומסיני. שום טילי קסאם וגראד לא היו נורים עלינו. שום מחבלים לא היו חודרים מתחום סיני לאילת ורוצחים בנו. שום נשק לא היה נאגר במאהלי הבדואים בסיני, ומשמש לפיצוץ צינור הגז. שום כיפות ברזל במאות מיליוני דולרים לא היו מוצבים ביישובי הדרום כדי לגונן עלינו, כי היינו יושבים בתוך סיני ובתוך עזה, ומונעים את פעילות הטרור הזאת, בעלות נמוכה בהרבה, שלא לדבר על המיליארדים שעלו לנו הנסיגות כשלעצמן  (עשרה מיליארד מינימום עלתה כזכור ההתנתקות  מעזה) ,לא כולל ההסתמכות על הסכמי הגז עם מצרים (שעכשיו עולים לנו בזיהום שריפת המאזוט  ובכסף, והרי היינו יכולים לחתום על הסכמים טובים בהרבה עם יצואניות גז אחרות. רוסיה, למשל).     

עכשיו , לאור מצב "השלום", ידינו כבולות כביכול. עכשיו אסור לנו לרדוף אחרי המחבלים אל מעבר לגבול המצרי. עכשיו אנחנו צריכים להתחנף למצרים לצורך שיתוף פעולה בטחוני מפוקפק (שכולו כזב וזדון מצרי ורצון להפיל אותנו , לרמוס אותנו ובסופו של דבר להכניע אותנו).  וזאת במקום לאיים עליהם בתגובה צבאית. עכשיו אנחנו צריכים לפחד שמישהו מחיילינו ייעצר על ידי המצרים אם יעז לעבור את הגבול במירדף אחרי המחבלים הרוצחים.

לכן צריכה ישראל לרחוץ סוף סוף את פניה מן הרוק המצרי השורפני, המגעיל, הצורב מעלבון, הרצחני, כולל שוב מעצר הישראלי החף מפשע שכבר איים להתאבד בכלא המצרי, כמו עזאם עזאם. הרוק הזה הוא לא גשם. עכשיו צריכה ישראל לנקוט מייד בשורת פעולות נמרצות: ראשית, להחזיר מייד את כל הישראלים ואת כל הדיפלומטים הישראליים ממצרים. שנית, להודיע למצרים כי היא רואה בהתקפות  עליה מסיני פעילות מלחמתית נגדה, שמצרים אחראית למנוע אותה, מתוקף הסכם השלום איתה. שלישית, להורות למצרים לשוב מייד לסדר הכוחות הקודם שלה, על פי הסכמי קמפד דייויד ולהחזיר מייד למצריים את הטנקים המצריים שנכנסו שוב בימים האחרונים באישור ישראל לתוך סיני (למה צריך בכלל טנקים כדי להילחם בבדואים בסיני? למה אי אפשר להסתפק בכוחות שיטור מצריים?). רביעית,  לבקש מידידיה בקונגרס האמריקאי להשעות מייד את מלוא סיוע החוץ למצרים, כולל הסיוע הבטחוני האמריקאי. חמישית, להכין סדר כוחות ישראלי הולם לפעולה אפשרית בסיני. בהחלט ייתכן כי בקרוב תצטרך מדינת ישראל לפלוש מחדש,  זו הפעם הרביעית מאז כינונה, לתוך סיני,  כמה עשרות קילומטר לפחות, בידיעה כי מהלך כזה עלול להביא למלחמה מיידית עם מצרים. אבל אם האלטרנטיבה היא רצח מתמשך של ישראלים באילת  וביישובי עוטף עזה, אז אולי אין ברירה. ואולי בכלל נצטרך לעמוד בקרוב בפני החלטה ללכת על החיים ועל המוות מול אוייבינו, שפשוט לא מאפשרים לנו לחיות, ומתכננים את השמדתנו, על פי תורת השלבים או תורת חמאס ואל-קעידה, או תורה כלשהי.

בכלל, צריך להבין שכל מה שמצרים מעורבת בו הוא מבחינתנו "משענת קנה רצוץ"  כפי שהגדיר הנביא ישעיהו את מצרים. כלומר קנה עץ שבור ורצוץ שחודיו דוקרים את בשר כפות ידו של האוחז בו.  זה כולל כמובן את התיווך המצרי הנואל בכל מה שנוגע לעיסקת שליט.   גם כאן מצרים מעורבת עד מעל לראשה  ולוחצת להיענות לעיסקת חמאס , שפירושה שיחרור  מאות רוצחים מיומנים מחדש ליהודה ושמרון , מהלך שיביא בהכרח לרצח ישראלים נוספים, אולי אפילו בכמויות מבהילות. כי המצרים רוצים בדיוק את מה שרוצים המרים באוייבי ישראל. כלומר, לחסל אותנו, ובשלב ראשון, פשוט להחליש אותנו עד מוות. עוד לא הבנתם את זה? ראו ,הוזהרתם שוב, שרי ממשלת ישראל.