עניין גלעד שליט הגיע למדרגה מסוכנת ממש של שטיפת מוח המונית והיסטריה המונית, שנועדה להכניע את ישראל לחתום על עיסקת דמים ארורה עם החמאס , שתביא בוודאות קרובה לרצח של עשרות ואולי מאות ישראלים, ממש כפי שקרה בעיסקאות השיחרור המתועבות הקודמות (עיסקת ג'יבריל ועיסקת טננבויים). מסתבר שגם תקשורת במדינה חופשית יכולה לדהור כעדר ולהדהיר אותנו כעדר (כמעט כאילו היינו צפון קוריאה) אל המפולת ואל התבוסה. כשכמעט כל השדרים והמפורסמים שלנו גועים: "הממשלה אטומה, שחררו את שליט", בלי להבין בכלל על מה מדובר ואיזה מחיר דמים נשלם אם ניכנע.
עיסקה מסוג זה ,אם תיחתם בעוונותינו ובטמטומנו , תפיח רוח גבית בחמאס ובכל אוייבי ישראל, שינסו אלינו מלחמה ככל שיבינו שאפשר להכניע אותנו. מי שישחרר את גלעד שליט חייב לקחת אחריות אישית ופומבית על מעשה השיחרור ולהגיד, למשל: "אני, אהוד ברק, שר בטחון במדינת ישראל, מתחייב בזה כי אם יירצח ישראלי כלשהו על ידי מי מן האסירים שישוחררו בעיסקת שליט, אשלם פיצויים אישיים בסך מיליון דולר למשפחתו , אתפטר לתמיד מן החיים הפוליטיים ואסכים להעמיד את עצמי לדין באשמת רשלנות פושעת והריגה, וכל זאת משום שהוזהרתי שוב ושוב שאסור לשחרר מחבלים מסוכנים מן הכלא הישראלי ובכל זאת עשיתי את זה , והנה נרצחו ישראלים בגללי. חס וחלילה , וחלילה וחס". אי אפשר סתם כך להתחנף לעם ולהדליף : "אני אהוד ברק בעד העיסקה. נתניהו הוא נגדה", ולצאת נקי. זוהי בין השאר חתירה תחת ראש הממשלה ונסיון נואל לגנוב את לב העם הטיפש. סוג של נסיון פוטש מצד אהוד ברק נגד ראש הממשלה.
מי שמשתפת פעולה ומלבה את ההיסטריה ההמונית בעניינו של גלעד שליט היא כמובן התקשורת, המוחאת כפיים לכל גימיק ומניפולציה בעניינו של שליט, החל מן הפגיעה בטקס יום העצמאות, דרך הכנסת מפורסמים לצינוק ועד לכבילת הידיים של משפחת שליט לגדר ביתו של ראש הממשלה בירושלים. אין גבול לחוצפה. ואין גבול לטימטום של המפורסמים המשתפים פעולה עם כל זה, בלי להבין, כי מחר עלול כל אחד מילדיהם להירצח בדולפינריום או במלון פארק בנתניה או בקפה מומנט בירושלים על ידי כל אחד ממשוחררי החמאס בעיסקת שליט.
אני מצפה גם ממשפחת שליט עצמה להודיע כי אם וכאשר יירצח ישראלי כלשהו כתוצאה מעיסקת שליט ועל ידי מי ממשוחרריה, היא , משפחת שליט, תעשה את המינימום ותמכור את ביתה במצפה היל"ה כדי לשלם למשפחתו של מי שיירצח על ידי מי ממשוחררי עיסקת שליט. אם משפחת שליט לא תעשה את זה ולא תצהיר על כך , פירושו שהיא לא מוכנה לקחת אחריות אמיתית על שיחרור בנה. מבחינתה, שישוחרר גלעד ושימות העולם, או לפחות עשרות ישראלים מתוכו או מאות ישראלים שיירצחו על ידי הרוצחים המתועבים שמשפחת שליט לוחצת לשחרר מן הכלא הישראלי. ואני לא מדבר על כל ההיבטים הנוראים האחרים הכרוכים בהיענות לעיסקת שליט, כפי שהחמאס תובע אותה. ואם יתבע עכשיו החמאס את שיחרור שני המחבלים ששחטו את חמשת בני משפחת פוגל - אז לשחרר אתם אומרים? ואם החמאס יתבע את רוצחי הדולפינריום - אז לשחרר ,אתם אומרים? ואם החמאס יתבע לשחרר את רוצחי מלון "פארק" בערב פסח בנתניה , אז לשחרר? עד כמה יכולה ערלות הלב להגיע, כאילו אין בעולם כאבים פרט לכאבה של משפחת שליט וכאילו הכל מתבטל מול שביו של גלעד, האהוב כמובן על כולנו. עד כמה אפשר להיות אגואיסטים באהבת הבן? עד כמה אפשר להתעלם מכל השאר ומכל הנרצחים שיהיו? עד כמה אפשר להטפיש את לב העם הזה?
ואומרים לי ,כמובן: ואם הבן שלך היה בשבי החמאס, מה היית אומר? ואני אומר: גם אם הבן שלי היה בשבי החמאס, גם אם אני עצמי הייתי בשבי החמאס, אני מקווה מאוד שדרגת העינוי לא היתה משבשת את דעתי עד כדי כך שהייתי מציע בהכרה מלאה (כפי שעושים היום כל התומכים בעיסקת החמאס) לשחרר מן הכלא הישראלי מחבלים שירצחו ישראלים אחרים. הרי על שפיכות דמים מסוג זה נאמר: ייהרג ובל יעבור. כלומר, אנחנו חייבים להיות מוכנים למות, ובלבד לא לשפוך את נפש האחר. והאחר במקרה זה הוא כל אחד מאיתנו העלול להירצח אישית אם ישוחררו המחבלים האיומים האלה מן הכלא הישראלי.
לכן, אני אומר: אסור לשחרר אף מחבל פלסטינאי מסוכן, אפילו לא אחד, בתמורה לשליט. מה שצריך לעשות הוא להמתין עד שיבשילו התנאים או יגיעו הנתונים שיאפשרו מיבצע לחילוצו. אסור, אסור, אסור להיכנע לעיסקת חמאס. הדבר הוא בנפשנו ממש.
אקו"ם