זהירות, לא להסתכל על השמש!.

איך הטעיתי את הצופים באח הגדול ווי.אי.פי להסתכל בשמש ואיך נפגעה אחת מעיני

לא נעים, מביך, מביש, אבל אין לי ברירה, אני חייב להזהיר את הקוראים מפני מה שהמלצתי להם עליו (גם אם המלצתי לוותה בהסתייגות,שכל מי שיעשה כמוני עושה זאת על אחריותו): מדובר בהסתכלות הישירה על השמש, שהתפרסמה בימי שהותי באח הגדול. אתחיל מהסוף: לאחרונה הבחנתי שראייתי בעין ימין מטושטשת. הפכתי בעניין זה ימים רבים כדי לדעת מה מקור התקלה. חשדתי אפילו באיפור הטלוויזיה שלי. שאולי לא ניקיתי אותו די. חשדתי במשחת טרימיצין שהשתמשתי בה כנגד דלקת קלה בעיין , בלי התוויית רופא וכו' וכו'. עד שהגעתי לאחרונה למסקנה לא נעימה אבל כנראה מדוייקת: זה בגלל תרגילי השמש שלי, שנמשכים כבר שנים. ולכן לא חשדתי. כנראה שהסתכלתי זמן ממושך מדי על השמש בעיניים חשופות (בדרך כלל,נהגתי לספור ספירה מהירה עד מאה, ואז הסבתי את עיני. אלא שפה ושם ספרתי יותרוהמשכתי להסתכל). מה שבטוח הוא שהראייה שלי באחת העיניים נפגעה. במשך השנים היתה לי ראייה מעולה בשתי העיניים, וייחסתי אותה בין השאר להסתכלויות הישירות בשמש,, שכמו האירו לי ופתחו לי את העיניים. והנה, תקלה חמורה. העין הימנית שלי רואה עכשיו  במטושטש, כשפסים זעירים כהים ניתוו לאורכה ולרוחבה. לכן, אין לי ברירה אלא להזהיר באופן מיידי את הקוראים אזהרה חמורה: אל תסתכלו בשמש ישירות. הפסוק המקורי של קהלת ("כי מתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש") , שאותו ציטטתי בהקשר זה ועליו הסתמכתי, מתכוון פשוט לומר לנו כמובן שאור החוץ טוב מאור הבית. וטוב להיות בחוץ ולהסתכל בעולם באור השמש הטבעי שלו. ברור שקהלת לא התכוון להמליץ לנו להסתכל על השמש ישירות. ובינתיים, הסב מישהו את תשומת ליבי לשורות מתוך "המחברות של דון ריגוברטו", הרומן של חתן פרס נובל מריו ורגס יוסה, בתרגומה של אביבה ברושי (הוצאת זמורה-ביתן)  המספר על היפים בוגרי  אל.אס.די בשנות השישים שנהגו להסתכל על השמש עד שעיוורו את עצמם. הנה הפיסקה הרלוואנטית מספרו של יוסה: "התמונה היתה כה חיה, הדימוי כה מפורש, עד שדון ריגוברטו התמלא חשש: 'אני עלול להתעוור. כמו אותם היפים שבשנים הפסיכודליות, בעידוד מקסמיו של האל-אס-די, קראו תיגר על השמש של קליפורניה, עד שקרניה הכהו את רשתית עיניהם ודנו אותם לראות את החיים באמצעות האוזניים, המגע והדמיון'." ואהוו , איזה פחד! אז אני לא החוכמולוג הראשון שעשה את זה בהשפעת הארות  האל.אס.די.

מצד שני, אני חייב לומר להגנתי שני דברים  : ראשית, על פי נסיוני במשך שנים ארוכות, כל עוד לא הסתכלתי באופן ממושך מדי בשמש צהריים בוהקת מדי, אכן השמש רחצה את העיניים שלי, והאירה אותן. כך לפחות הרגשתי. עובדה שלא נזקקתי למשקפיים כל השנים (ואני בן 62). שנית, גם ד"ר ויליאם  בייטס המפורסם, רופא העיניים האמריקאי ,אבי תרגילי העיניים לשיפור הראייה , המליץ עוד לפני מאה שנה על הסתכלות בשמש ,אלא שהוא היה זהיר, בניגוד לי, והמליץ כזכור להסתכל בשמש בעיניים עצומות. להלן דבריו בסעיף "תרגיל שמש" (כנראה , מתוך הספר "שיטת ד"ר בייטס לראייה משופרת ללא משקפיים",  הוצאת "אור עם". אני לקחתי את הציטוט מהאינטרנט).