הצדק לא נראה בפרשת קצב

 יש ארבע סיבות המשאירות בנו טעם רע מאוד בעקבות פסק הדין במשפט קצב 

יכול להיות שנעשה צדק בפסק הדין במשפט קצב, ויכול להיות שלא. אבל התחושה הקשה היא שהצדק בוודאי לא נראה, וזאת מארבע סיבות עיקריות:

ראשית, קצב נשפט על ידי התקשורת ועל ידי אירגוני הנשים עוד לפני שהוגש אפילו כתב אישום. העליהום היה מוחלט. הכותרות מכפישות בלי גבול, וטענתו של השופט ג'ורג' קרא כי מסיבת העיתונאים הנלעגת שבה יצא קצב נגד התקשורת היתה כעין "מלחמה שערה", השקולה כנגד כל הקמפיין התקשורתי הנוראי שהתנהל נגדו, היא טענה צבועה, מיתממת וכוזבת, המוכיחה שכבוד השופט ג'ורג/' קרא בהחלט איננו חכם גדול, וממילא ייתכן שגם מסקנותיו האחרות אינן מפותחות  יותר.

שנית, הפרקליטות, ובראשה היועץ המשפטי הקודם מזוז ופרקליט המדינה לדור, הגיעו למסקנה שאין בעדויות המתלוננות על אונס די ראיות כדי להעמיד את קצב לדין. אז איך זה שערכאה שיפוטית אחרת מגיעה למסקנה הפוכה ומרשיעה אותו על אונס? האם יש לנו סיבה להניח שג'ורג' קרא ושתי שותפותיו מבריקים ושוחרי צדק יותר ממזוז ולדור, שהסכימו להסדר הטיעון ההוא?  לחילופין, האם ייתכן שמזוז ולדור החליטו להראות לקצב מאיפה הדג משתין ולהגיש כתבי אישום בפרשת האונס, למרות הספק הסביר שנותר בקרבם מתוך היענות לקהל ולאירגוני הנשים צמאי הדם?

שלישית, סניגוריו של קצב הכשילו אותו בעליל כשהציעו את הגירסה כי התקיימו יחסי מין בהסכמה בינו לבין המתלוננות על אונס, וזאת בניגוד לטענתו כי לא התקיימו יחסי מין בכלל. עצם הגירסה הכפולה הותירה רושם ברור כי הסניגורים עצמם אינם מאמינם למרשם. זו היתה ללא ספק התנהגות נואלת של הסניגורים, שאולי לוותה במחאה שקטה מדי מצד קצב המוכה.

רביעית, יכול להיות שהשופט הערבי-נוצרי השמרן ג'ורג' קרא , שהשתייך פעם להנהלת האגודה למען ערביי יפו והאגודה האורתודוכסית הנוצרית (ואין כמוני אוהב לנוצריי ישראל) , חף מכל כוונה אנטי ישראלית, אבל הרעיון שדווקא שופט ערבי מחמיר נבחר לשפוט את עניינו של נשיא ישראל לשעבר (שהרשעתו באונס מכפישה ללא ספק את שמה של ישראל בעולם) איננו סימפטי במיוחד. וכן, גם אני בעד שילוב מוחלט של ערביי ישראל הבלתי-עויינים בחיינו, אבל נדמה שלא היינו ממנים שופט ערבי כדי לדון למשל במעמדה של הרבנות בישראל או במעמד חוק השבות. כלומר, הרכב שופטים בישראל צריך להלום את הנושא, ומלכתחילה עורר הרכב השופטים, הכולל גם שתי נשים,אי-נוחות ברורה מאליה וחשד לבחירה לא-מאוזנת שנעשתה בכוונת מכוון, ולא לטובת קצב. אילו נבחר שופט  ישראלי, שגדל בחברה החילונית, ולא בחברה הערבית האורתודוקסית ביפו, הוא היה יכול בהחלט לאזן את התמונה.   

ואחרי כל אלה, אין לנו ברירה אלא להאמין לפסק הדין עד שיוכח אחרת. אבל הטעם הפנימי חמוץ מאוד.