הוא לא כוניפה, הוא בסדר

למרות כל ההשמצות, ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה בסך הכל עבודה טובה מאוד, בהתחשב כמובן באילוצים הגועליציוניים

ככל שגדלה הפופולאריות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעיקר מאז התנהלותו בשריפה הגדולה, כן מחריף הטון האופוזיציוני נגדו והופך לרווי שינאה ולא רציונלי, ממש כפי שקרה בימי הקדנציה הראשונה שלו, כשנדיר היה למצוא בעיתונות החופשית מישהו שידבר בעדו, למרות האהבה הציבורית הגדולה אליו. אלא שאז ,בגילגול הראשון שלו כראש ממשלה, אכן עשה נתניהו טעויות גדולות , ובראשן עושק העניים והאימהות

החד-הוריות , וברית חשוכה במיוחד עם ש"ס, שהולידה עוולות גדולות שביצע שר הפנים דאז אלי סוויסה , בעיקר כלפי העולים החדשים מרוסיה, דבר שעלה לנתניהו בסופו של דבר באובדן השלטון לטובת אהוד ברק שיצר ברית נאש קונטרול עם שרנסקי.

היום הדברים כמעט זהים לכאורה. אבל רק לכאורה. שוב יושב במשרד הפנים שר

רווי -עוולות מטעם ש"ס, אלי ישי, ושוב העשירים מתנפחים בבורסה והעניים מרזים (למשל, באמצעות הרפורמה המתוכננת במס הכנסה, שתעשיר עוד יותר את העשירים), ובכל זאת, המאזן הכולל של נתניהו כראש ממשלה הוא למען האמת טוב ממש.

נתחיל בתהליך המדיני. בזכות גמישות נכונה ותקיפות נכונה הצליח נתניהו ליצור מצב שבו התבטל למעשה הלחץ הכבד להפסיק את הבנייה בשטחים.  הרי אילמלי שיחתו עם הילארי קלינטון והסכמתו לכאורה להקפאה זמנית נוספת, היה הלחץ עליו , על כולנו, הופך להיות בלתי נסבל. אלא שנתניהו, התגמש, הסכים, היתנה, ואז הערבים  עשו בדיוק מה שמצופה מהם. לא הסכימו, סירבו, והפכו להיות האשמים הגלויים באי-קיום המשא ומתן. יופי.

כך גם בעצם הסכמתו ל"מדינה פלסטינאית מפורזת, לצד מדינת ישראל כמדינת העם היהודי" , מילכד נתניהו את הפלסטינאים, כולל ערביי ישראל, שהרי הערבים לא יסכימו לעולם להכיר בישראל כ"מדינת הלאום של העם היהודי". שוב ניצלנו מרעת הלחץ המדיני עלינו, והעברנו אותו אליהם. מה עוד שנתניהו הכיר למעשה במציאות שלנגד עינינו: הרי קיימות כבר בארץ ישראל שתי מדינונות פלסטינאיות, פתחלנד וחמאסטן, שאם יתפרקו מנישקיהן ומהסתותיהן   ויכירו בישראל כמדינת העם היהודי, אין שום בעיה להכיר בהן, כמדינות מפורזות בגבולות הנוכחיים. אז  על מה בדיוק ויתר נתניהו כשהסכים? ניחשתם, על כלום.

מעבר לזה, עשה נתניהו עוד כמה דברים חשובים מול גלים גועליציוניים בלתי-אפשריים כמעט. ראשית, אם שמתם לב, אף ילד זר עדיין לא גורש, וגם אם הדברים לא נאמרו במפורש. מראש ניתן היה להניח כי פנייתה של שרה נתניהו לאלי ישי לא תושב ריקם. עובדה. בכלל, כל התנהלותו מול הזרים נעשתה הרבה יותר נאורה מכפי שהיתה בקדנציה הראשונה, ואכן בנאום חידון התנ"ך שלו חזר נתניהו כמה פעמים על הצו "ואהבת את הגר", וגינה את קריאת הרבנים לא להשכיר דירות לערבים (ולעובדים זרים גם). גם זה שיפור מסוים לטובה, כולל הצבעתו בעד ההכרה במתגיירי צה"ל, חרף התנגדות ש"ס. גם זה חשוב מאוד. אז נכון שיחסו למסתננים באפריקה הוא עדיין חשוך, נטול נדיבות ותנופה, אבל הפתיחות המסתמנת ביחסו לזרים בכלל מעידה שאולי הוא עוד ניתן לשיכנוע בעניין זה.

הלאה. הכלכלה בראשותו מתפקדת היטב לכאורה, ככה לפחות מתרשם העולם, שבחר כפישר כנגיד המצטיין מכולם. גם את זה אפשר לזקוף במידה לא מעטה לזכותו של ביבי,שמינה אותו מלכתחילה ב-2005, כששימש כשר האוצר בממשלת שרון.

הלאה. נתניהו הדף וממשיך להדוף את כל הנסיונות הכמעט אלימים לכפות עליו עיסקה נוראית עם חוטפי גלעד שליט, שעלולה לעלות במחיר דמים לכולנו. מול עמי איילון, שבחר בצעד זול של החרמת הטקס לגיבורי ישראל בגלל "שהממשלה לא ממלאת חובתה ומחזירה את גלעד שליט" (ומה על חובתה של הממשלה לדאוג שלא נירצח על ידי משוחררי עיסקת גלעד שליט?) - ממשיך נתניהו לעשות את הדבר הנכון גם בעניין זה.

ממש פחד לחשוב מה היה קורה אילו ציפי ליבני או אהוד ברק/עמי איילון/עמרם מיצנע  היו עומדים היום בראש ממשלת ישראל. כמעט מייד היינו "מוותרים על השטחים", חותמים על הסכם כניעה עם אבו מאזן ונכנסים למלחמת אחים נוראית סביב ההתנחלויות. כמעט מייד היינו מחזירים את גלעד שליט בתנאי החמאס, ונותנים רוח גבית עצומה לטרור החמאסי ולחטיפות חדשות על ידי משוחררי העיסקה.

בקיצור, מנסים לצייר אותו ככוניפה, אבל הוא בסדר,  ממש בסדר. ליתר דיוק, הוא מציל את ישראל בשעה זו מכל האלטרנטיבות.

.