זעקת הקופים

כל הכבוד  לשחקן ולמצחיקן הנפלא אלי פיניש, שמצא לנכון לפנות לשרי ממשלה, בקטע וידיאו מוקלט בבקשה לאשר את הצעת החוק שתידון בממשלה ביום ראשון ומטרתה להפסיק או לפחות למתן את הניסויים המזעזעים בקופים. חייבים להפסיק את זה. חייבים להפסיק את הזוועה. היא מונחת לפיתחו של כל אחד מאיתנו. היא נעשית בשמו של כל אחד מאיתנו, למרות שמי שאחראי עליה ישירות הם חוקרים אטומי לב וערלי לב מן האוניברסיטאות ובעלי אינטרסים כלכליים מזוהמים למיניהם (סוכני קופים, עובדי מעבדות הניסוי, החוקרים המתוקצבים, הווטרינרים המתפרנסים מתעשיית ההתעללות  הזאת).  

לפני כמה שבועות קראתי בעמודי המאמרים ב"הארץ" את אחד המאמרים הכי שוברי לב שקראתי אי פעם. זהו היה מאמרה של אורנה רינת, ואני חייב לצטט ממנו כמה פיסקאות, שאינן נופלות לדעתי בעוצמתן מ"בעיר ההרגה " של ביאליק. תקראו, תיבכו , תעשו משהו. הנה המילים השקטות של אורנה רינת: 

"בתמונה שבאתר של "מאחורי דלתות המעבדה" רואים קופה וגור בחווה לגידול קופים לניסויים. הקופיף נצמד לאמו. רק עיניו המבוהלות מציצות מבעד לידיה המחבקות. העצב של המתבונן נובע מכך שהוא מבין ממבטה השקט והדרוך של הקופה, שהיא מבינה שלא תוכל להגן על הקופיף, ובכל זאת היא ממשיכה לחבקו, כי זה הדבר היחיד שהיא יכולה לתת לו.

"אחרי שהקופיף יילקח, תטיח האם את גופה בסורגי הכלוב שוב ושוב. הגור בכלובו החדש יחפש אותה ללא הרף. אם יתמזל מזלו, ימות כבר בשלב הזה.

"בתמונה אחרת נראית קופיפה יושבת בכלוב, מעל סד הברזל שלצווארה ניבטות עיניים ענקיות בפנים זעירים, מחייכים. היא נראית כתינוקת. במשך שנים תעבור אימונים שיכינו אותה לניסויי המוח שבשבילם נולדה.

"עליה ללמוד ללחוץ על ידית כשמופיע ריבוע על צג. אם תצליח תזרים צינורית כמה טיפות מיץ לפיה, אם תיכשל הצינורית תישאר יבשה. זה מקור השתייה היחיד שלה - עד שתלמד. יש ניסויים שבהם משתמשים במכות חשמל.

"לאחר כשנתיים יחתכו את קרקפתה ויתקינו דבק דנטלי על הגולגולת החשופה. בתום שלוש שנים יוצמד לקליפת המוח סיליקון מחוזק בטבעות ברזל. הקופה תרותק לכיסא כשמונה שעות רצופות ביום. הסיליקון ינוקה ללא שימוש במשככים. בתמונות אפשר לראות את הגורה הקטנה, גולגולתה החתוכה אדומה ופיה פעור בצעקה" .

גם פינו פעור בזעקה.

את המאמר שלה במלואו תוכלו למצוא על פי הקישור הבא: http://www.haaretz.com/hasite/spages/1161327.html