אמא שלי עסקה בהוראה ובחינוך מרבית ימיה. היא לימדה וחינכה כיתות רבות, מגוונות מאוד. היא הייתה חוזרת הביתה מיום עבודה ומספרת לנו על החוויות, האינטרקציות עם התלמידים ועל העשייה החינוכית שהיא האמינה בה בכל רמ"ח איבריה. פעם אחת היא סיפרה לנו שהיא נכנסה לכיתה חדשה, לשיעור ראשון, ואמרה להם שכולם מקבלים מאה בציון הסופי. כל התלמידים הסתכלו עליה ולא הבינו איך היא מתחייבת לציון כזה בשיעור הראשון עימם. היא הסבירה את עצמה שוב, ואמרה להם שכולם מתחילים עם ציון של 100. מכאן, אפשר רק לרדת. המשימה שלהם היא להצליח לשמר את הציון הזה, לאורך השנה. 
חשבתי השבוע על הסיפור הזה, בהקשר קצת אחר. אתם מבינים, כשאתה נמצא ממש בתחתית ובמצבים בלתי אפשריים ומאתגרים, כל שאתה רוצה זה עוד יום של איכות חיים. עוד רגע מאושר. עוד חיים. אתה מחכה לרגעים הללו וגומע אותם כשהם מגיעים. מחבק אותם בשתי ידיים ומטעין את ...