פחד, לחימה, סטטיסטיקה, החמצה.


מילים משירים, תובנות משירים שבחרתי להביא כאן בפניכם. כל חיי הערצתי מוזיקה וחשבתי שיש תובנות ועולם שלם שחבוי בתוך הצלילים, המילים והלחן. לא תמיד מבינים עד כמה. מילות המפתח המובאות בפוסט זה מהוות למשהו מרכזי בעולם שלי היום. ההתמודדות, המלחמה, הפחד להיות בצד הלא נכון של הסטטיסטיקה והידיעה שלעולם לא ארצה להחמיץ דבר. הידיעה כי התהליך לקראת ההחלמה הוא המלחמה על החיים, וכי זוהי זכות להיות חיים. ולפעמים צריך להילחם עבור הזכויות שלנו קצת יותר. הידיעה שבסופו של דבר אנצח. ההגדרה של מהו ניצחון. מהי הצלחה. הדברים החשובים באמת.


"ולא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד הפחדים"
הפחד.
לאחרונה יצא לי לחשוב על הפחד לא מעט. האם עליי לפחד? וממה בעצם? האם הפחד משתק או מחזק? מאיפה אנחנו בעצם שואבים את הכוחות להתחזק? והאם השיח על הפחד הוא ...

6.
41.
2. 
 
לכל אדם שקורא את זה עכשיו, המספרים הללו נראים חסרי משמעות. עבורי, מדובר בחיים שלי בזמן האחרון. המספר הראשון מסמל את מספר הק"ג שהורדתי במשך הזמן בו הייתי מאושפזת באיכילוב. המספר השני את מספר ימי האשפוז שלי בבי"ח, והשלישי את מספר טיפולי הכימותרפיה שעברתי עד לשחרורי מבית החולים. כל אחד מהם טומן בחובו עולם שלם. משמעות שלמה.
 
אחרי שני סבבים של כימותרפיה באשפוז מלא, חזרתי לחדר שלי. חדר נעוריי אם תרצו. ישנתי במיטה שלי. מול הט.ו שלי. חזרתי לבית שלי. חלום שחלמתי 41 ימים. לחזור הביתה. חלמתי על ימים נטולי השכמה בחמש בבוקר בשביל למדוד חום ולחץ דם. נטולי מגשים ואוכל של בית חולים, ונטולי מחטים בווריד וספירות דם כל יומיים. ואז זה קרה. מנהל המחלקה האונקולוגית אישר, השמחה גדולה. עכשיו, ממשיכים בכימותרפיה, טיפולים וכל מה שנגזר מזה. אבל עכשיו, הגעתי ...

חברים יקרים שבוע טוב. 

שבוע שעבר סיפרתי לכם את השתלשלות האירועים שהביא אותי לגלות את קיומו של הסרטן בגופי.לכל מי ששאל ותהה - הסרטן עדיין בגופי. המצב עדיין מורכב מאוד. אני עדיין בשלב 4 מתקדם. וזה עדיין מפושט באינספור מוקדים בכבד ובעצמות בגוף. דבר אחד בטוח - אני עדיין כאן. ואין לי שום כוונה ללכת. 

קיבלתי עשרות מיילים עם המון אהבה ותמיכה, ואני מודה לכל מי שהשקיע מזמנו לכתוב ולהגיב כאן ובמייל. טרם הספקתי לענות לכולם, אבל אני מבטיחה שאעשה זאת בשבוע הקרוב. 

חשוב לי להדגיש שכיום, כחצי שנה מאז גילוי המחלה, אני מטופלת על ידי אונקולוגית מדהימה (ד"ר תמר ספרא באיכילוב) אשר מגלה מקצועיות, המון סבלנות, אהדה ורצון לעזור ולסייע ולהילחם יחד איתי בסרטן. אמנם יש לי ביקורת רבה כלפי מערכת הבריאות וקופות החולים, אך מרגע גילוי המחלה באיכילוב, הצוות הרפואי שטיפל ומטפל בי ...

  יום שלישי בבוקר, 23.1.2012 - איכילוב. אורתופד אונקולוג מסתכל על הסיטי. מביט בי ובהוריי, ושואל: "כמה אחים אתם"? אני מסתכלת עליו ומישירה מבט ואומרת: "שלוש. אבל לפי איך שאתה נראה, תכף נהיה 2.."

ואז זה קורה. אשפוז מיידי, הגב לא מחזיק את עצמו, עמוד השדרה עומד להישבר כל רגע. כל העצמות בגוף מלאות בחורים. המון המון המון חורים. גדולים. פנימית ד' בודקים אותי. אני מסבירה להם שזה יכול להיות כל סוג של סרטן חוץ משד ושחלות. נבדקתי אצל גניקולוג חודשיים לפני כן. ואז הרופא ממשש. ומוצא את הגוש. ואני בהלם ראשון. עדיין לא מבינה.
 
רביעי בבוקר, ממגורפיה, אולטסאונד שד וסיטי. ממגורפיה נקייה - אין מה להתלהב, זה בגלל הגיל. אתן מבינות בנות יקרות, בגיל כה צעיר לא רואים בממוגרפיה אם יש גידול או אין. השד סמיך מדיי. האולטרסאונד אישר את אשר הרופא איבחן - יש גוש בשד. לא קטן. ...