ארץ השמש העולה: שיפוד של קבב בשכונת התקווה

שוק התקווה, שלט גדול מכריז ”מסעדת שמש המקורית“. מילה אחת שמסגירה מלחמה. אולי מלחמה סמויה. כי יש עוד מישהו בסיפור, מישהו שנושא את שם השם לשווא. אנחנו לא יודעים מיהו. אבל הוא מספיק חשוב שמסעדת שמש תכריז על עצמה כמקורית. האם זו שווארמה שמש מרמת גן? האם זה הגאון ההוא מירושלים בשנות השמונים. מי אתה אדון שמש? תצא מהמחבוא שלך ותשמיע קול.

אבל מסעדת שמש המקורית לא סיימה את המלחמה שלה. המשך המילים על השלט, וגם הכתובית על תפריט שמודפס על מפות הנייר ואפילו הכיתוב על שקיות הסוכר, מצביעים על עוד זירת קרב. ”הקבב מס‘ 1“, מכריזה הסטקייה ושולחת מסר סמוי כי היא חוששת שאבדה את הבכורה. כי מס‘ 1 לעולם לא יצהיר שהוא מס‘ 1. הוא פשוט כזה.

אבל קריאות הקרב האלו אפקטיביות: אני כאן ברחוב הראשי של השוק מנסה לאתר את הסמטה למסעדה. מוצא אותה, מתמוגג מהמיזוג הקר, ומביט על התמונה של בעל הבית, שהקים את השיפודיה בשנות ה-60, שמח למפגש עם גריל הפחמים ומזמין קבב. על השולחן עמבה מרוכזת, סלט קצוץ מעט תפל, חמוצים בעמבה ובצלים ועגבניות צלויות. שני האחרונים גורמים לי לשמחה גדולה. מעט מזונות גורמים לי להנאה כמו בצל קלוי על גחלים (זו הייתה תאבתי הגדולה בקומזיצים, אבל החברים לכתה העדיפו נקניקיות הודו עם טעם עמילני ותפוחי אדמה).

הקבב מגיע על שיפוד רחב וטומן בתוכו הפתעה: בשר דחוס יחסית עם המון בצל. בלי פטרוזיליה, בלי צנובר. הטעם קצת מתקתק, קינמוני משהו, חרוף מבחוץ, אבל בפנים וול וול דאן. זה לא עושה עימו חסד, ובעיקר פוגע בהנאה. זה לא הקבב שאקח לאי הבודד (מי לוקח אוכל לאי בודד, כל היום אוכלים סביצ‘ה).

מה שכיף בשיפודיות זה שלא צריך לעשות עניין גדול בעקבות שיפוד לא מוצלח. כמה שקלים נוספים והתיקון מגיע לשולחן די מהר. הפעם על בטוח: פרגית. הצלחת שיפוד ירך העוף תלוייה כולה באספקת בשר טרי, וספק אם מסעדה הממוקמת בשוק תחליק דווקא על הבננה הזו. התוצאה: שיפוד נפלא, עסיסי, מתובל בעדינות ומוגש בדיוק במידה הנכונה.

במקום שאין בו התחייבות, הצהרת כוונות או רצון להיות מס 1 – נמצא אושר גדול.

מסעדת שמש, התקווה 13, תל אביב. 03-6878608