בשנה האחרונה יותר ויותר אנשי קריירה מצליחים מהיי-טק ועד שדרני ספורט החליטו על הסבה מקצועית: פתיחת חמוסייה. הם עושים זאת מאהבה אמיתית לגרגירים, ולא ממניעים כלכליים נטו. זה מקסים בעיני, העניין שמתישהו אני גם צריך לאכול את זה. לפתוח חומסייה ב- 2011 זו הצהרה. במקום להתחבר לטרנדים המזון העכשווים (פיצה איכותית, טאפאס בר) היזם מחליט ללכת על המוכר והאהוב. בפניו שתי אופציות: או לייצר חומוס ולהגיש אותו בשיטה המסורתית: פיתה-סלט קצוץ-חמוצים, או לנסות לברוא את החומוס מחדש. להוסיף לו מרכיבים חדשים, להגיש אותו בצלחות שלקוחות מז‘אנר אחר. באופן מפתיע, שני הכיוונים מציבים אתגר גדול. הרי מי שפותח חומוסיה (כך אני מקווה) אכל באילו שתים- שלוש חומוסיות טובות עד נהדרות בחייו והוא יודע לאיזה שיאים אפשר להגיע עם הצלחת. מי שמעדיף לעזוב את המוכר (אולי מתוך אמונה שלעולם הוא לא יצליח להתרומם לגבהים של אבו חאסן, למשל) חלה עליו חובה ליצור מוצר אחר, משוכלל, בעל טוייסט, אבל לא יותר מידי גדול. אסור שהחומוס שלו יראה כמו פרודיה על חומוס. זה איזור סכנה.
כשהסתכלתי על השלט של החומוסרי היה ברור לי באיזה מחנה היא משתייכת. נסיתי להבין אם יש משהו מעבר לקופיריטינג. סלט של פטרוזיליה, כוסברה ושמיר קצוצים עם, תחזיקו חזק, אגוזי מלך וחמוציות ממותקות הוגש בצלחת מעוצבת. שילוב די מופרך שבשום פנים ואופן לא הולך עם חומוס. מי רוצה את העסק שלו מתוק?
המלצרית שאלה אותי איזה תוספת של קטנייה אני רוצה על החומוס פול גרגירים וטחינה – עדשים, שעועית שחורה, מאש. אולי הכל. החלטתי לזרום עם הבלבלה וביקשתי שעועית. הגיעו עדשים עייפות. אמרתי נזיז את התוספות, אולי נהנה מהחומוס. אבל גם הטחינה הגסה של הגרגירים לא הרימה את התרכובת לאיזורים אסליים. טעם משעמם, חסר סקס אפיל, ולא מפתה. אולי עקצוץ עם תבלינים נכונים ומכה של שמן זית עז היה יכול להציל את הצלחת. אבל קדחת. לא חבל על הפיתות המצויינות?
ברור לי שאין גרם של ציניות במייזם הזה, אין כאן גם ניסיון לעשות קופה. לכן אני לא כועס, סתם מבואס.
חומוסרי, בן יהודה 191, תל אביב. 03-6242975
-----
עוד ביקורת חומוס בבלוג culinar
אקו"ם