שיק שק שוק במסעדת מחניודה.

לפני כשנה היה דיבור כאילו מסעדת מחניודה היא הטובה בארץ. זה דיבור שהזכיר לי את מה שאמרו על אוקיינוס בשעתו. דיבור תל אביב שעייף מהתחרות המשעממת בין מסעדות המרכז ומשווע למצוא מנהיג מחוץ. עמרם מצנע כזה. אבל בדיוק כמו עם פוליטיקאים הבעיה מתחילה כאשר האיש מתחיל להאמין למה שאומרים עליו, ואז כהיסטוריה בלתי נמנעת הוא בוגד בכל הערכים שהביאו אותו למקום הזה: ניסיון להמציא משהו חדש, צנוע במהותו, שכל כולו רעננות.
כשהמזכירה האלקטרונית של המסעדה מודיעה לך תשע בבוקר כי שעות ההזמנה שלך הן בין תשע וחצי ואחת עשרה וחצי, ואחרי זה מגיע עוד טלפון מהמסעדה לוודא שאכן קלטת את הפרטים – אתה מרגיש שנפלת על מייזם ממותג, כמעט תעשייתי, הכי לא רענן שיש. המערכון של ”ארץ נהדרת“, תוכניות הטלביזיה שהכי קולטת ומנסחת את הוויב הישראלי, הייתה תו התקן הסופי לשפשופה הזו.
כבר כשהמתנתי על המרפסת של מחניודה נכנסתי לבלבול עמוק. אולי היה זה הבניין ממול ברחוב השקמה שם נולדתי, אולי הייתה זו הדלת של רחמו, המקום שמייצר את זיכרון הילדות הקולינרי הראשון שלי (אורז ושעועית). אבל היה קול אחר שהטריד אותי. הוא דווקא הגיע מבפנים. מעין נסיון מעושה לייצר חפלה מלאכותית. לא קונה את המחזה שבו בחורינו הטובים מתופפים בסירים. אפילו להקת מיומנה כבר יותר אותנטית ופחות מנג‘סת (והיא מנג‘סת סופר). לו רק טיפת צניעות הייתה יורדת על המסעדה הזו. מזל שהדרינקים על בסיס העראק טשטשו את הקרחנה. שיק שק שוק.
הסועד במחניודה זקוק לריכוז. התפריט היומי המוגש על נייר חום אולי ידידותי לסביבה, אבל לא למשתמש. אותיות קטנות עם מנעד קולינרי טרלללי במקצת. המון אסייתי, המון פירות ים והמון חלקי פנים. פולנטה, ריזוטו, פיתה, טחינה, יוגורט. בקיצור: מתכון סודי לסמתוכה. אולי הדיווח הזה חלקי, אבל אני החלטתי להיצמד לקו אחד. רציתי לחזור הביתה בשלום.
לא התלבטתי. מחניודה שעושה מחווה נהדרת למסעדות השוק של שנות השבעים והשמונים מתמחה בחלקי פנים. הפתיחה הייתה קצת מבאסת: שקדי העגל ביוגורט גלשו למחוזות הפיוזן הלא בהיר. התיקון הגיע עם מנת מח הטלה. שניצלונים קטנטנים של מח חמאתי הרכיבו מחבת מאוזן ומצויין של תבשיל מנגולד עסיסי וארטישוק ירושלמי מריר במידה. כיף לא נורמאלי. גם מנת נתח הקצבים עשתה את העבודה, למרות שנקניק הדם הזה אף פעם לא עושה לך הנחות אכילה. אגריסיבי, סיבי, ישיר.
קולות המהומה פחתו, ובינתיים הגיעה לשולחן צנצנצת עם פלונטה פטריות. סורי, לא משהו הגמיק. כמה ביסים שגרתיים ואז נחתה על מחבת ענקית עם ריזוטו טירפ‘ש (כמהין הנגב). זו הייתה מנה מופלאה, בעלת טעמים מרתקים ושונים של פטריות לא פראייריות. כאלו שנושאות דיבור ולא מלמול. והאורז בדיוק בדיוק. סעו לירושלים עבורה ואל תשכחו לקחת אטמי אזניים. חופשיקה.

מחניודה, בית יעקב 10, ירושלים. 02-6246013

עוד מסעדות מצויינות בירושלים בבלוג האוכל culinar