





נאום אחד של חמש דקות סימן השבוע סוף עידן, האם השמאל הישראלי יפנים אותו?

פייסבוק דוחק בי לפרסם תוכן בקצב שבו אייל גולן ודניאל גרינברג נפרדים וחוזרים, וזה גדול עליי

חצי משפט בפייסבוק גרר ארבע שנים וחצי של עינוי הדין שיכלו להסתיים מזמן עם סליחה וחיבוק



הסרטונים שלא תצפו בהם יותר בחיים וסתם זבל שנערם בלי סוף בזיכרון. ניקיון פסח דיגיטלי




פתאום שירה ואני דיברנו בפשטות, כמו שני בני אדם שנמצאים בחיים האלה במלוא קיומם

כדי לטפל כראוי ברשתות כמו פייסבוק וטוויטר, על המדינה להעביר את המאבק למגרש הביתי שלה

הפנים של הרשת החברתית ממשיכים להתגלות, ומזמנות מחשבות נוספות על כוחה והשפעותיה


הרשת החברתית הגדולה הפכה לזירה של התגוששות מתישה ושנאה מתעצמת. השינוי לא קרה מאליו

מעולם לא נתתי דעתי לתחושת החוסר שהתיעוד ברשתות מעלה אצל אנשים אחרים


כמה זמן לוקח לכתוב פוסט מעליב? 30 שניות? דקה? אבל מי שנמצא בצד השני, עלול לשאת אותו איתו שנים ארוכות

גל צונאמי של טוטליטריות טכנולוגית מתקרב במהירות לעברנו, ועלינו לפעול לפני שמאוחר מדי

בזמן שפייסבוק הולך ודועך, קבוצות הווידויים דווקא עושות לא מעט רעש






מהרשתות החברתיות לא ניתן להסיק מה "כולם" חושבים, רק מה האלגוריתם חשב עלינו




חשוב לזכור שגם אם פייסבוק וטוויטר שטניות בעיניכם, הן עדיין חברות פרטיות ואתם לא חייבים להיות שם





זוכרים איך פעם כל רשת חברתית ניסתה להראות כמה היא מיוחדת עם פיצ'רים משלה? היום לכולן יש סטוריז

"יש לה תיאבון לשליטה מוחלטת, והיא שואפת לשנות את הארכיטקטורה של האינטרנט"





"מר דורסי, מי לעזאזל בחר בך להחליט מה העם האמריקני רשאי לדעת?", רעם קולו של הסנטור טד קרוז


כך הפך יבגני זרובינסקי לאחת הדמויות המשפיעות ברשתות החברתיות בישראל


