בחדר הישיבות המרכזי של חברת מטא בעמק הסיליקון שררה דממה מעיקה. מארק צוקרברג, בחולצת טריקו אפורה - ממש כמו פניו - בהה במסכים ולא האמין למראה עיניו. הגרפים הראו צניחה חופשית.

"מה קורה פה?", שאל מארק בקול מונוטוני, "איפה כולם? למה אף אחד לא כותב 'אידיוט שימושי של השמאל' או 'סמרטוט רצפה של החרדים'?".

"אדוני", אמר בלחש האנליסט הראשי, בחור הודי צעיר שרק בשבוע שעבר למד להגות את המילה "הסדרניק", "יש לנו בימים האחרונים בעיה חמורה במגזר הציוני־דתי בישראל. הם נכנסו למצב לא מוכר של שתיקה. חלפו 48 שעות בלי קטטה המונית ביניהם. גם המניות של רשת X בצניחה חופשית, כי אף אחד לא עשה כבר יומיים ריטוויט זועם עם המילים 'אני אישית אבוא לפנות אותך מהבית, רקדן מה יפית בזוי שכמוך'. זה נראה כמו משבר עולמי".

מארק נאנח. "רק לפני שלושה ימים היינו בשיא. בוא ננסה להירגע ולהבין מה קרה. מה עם המומנטום של פרשת נועה מבורך?".

"אוי, זה היה מדהים", נדלקו עיניו של מנהל התוכן, "ביטול ההופעה שלה בכנס המנהלים של הציונות הדתית באילת היה מכרה זהב של לייקים, דאטה וכאסח. היה לנו שם הכול: פמיניסטיות דתיות שכותבות פוסטים של 800 מילה על הדרה, אנשי תקשורת שמוצאים תמונה שלה עם ערבייה, צייצנים שעונים להם שגם עידית סילמן הצטלמה עם ערביות באותה הזדמנות. אח, איזו תקופה יפה. השרתים שלנו היו צריכים עוד כמה מזגנים שיקררו אותם. דתיים בישראל לא אכלו, לא ישנו - רק רבו סביב השאלה אם לאישה שבעלה משרת מאות ימים במילואים אבל עמדה פעם ליד ערבייה מותר לדרוש מחרדים להתגייס, או שממש לא".

"נו, ומה קרה אז?", שאל מארק.

"היה נדמה שיורד קצת המתח, אבל בדיוק הגיעה הפרשה של ינון מגל", המשיך האנליסט, "זה היה בוסטר רציני. כשהוא יצא נגד בנות השירות הלאומי ותלמידי ישיבות ההסדר, המערכת כמעט קרסה מרוב זעם. חצי מהמגזר כתב 'אני שירתי בקרבי ואחותי עשתה שנתיים שירות לאומי. מי אתה בכלל?'. החצי השני ענה 'ינון המלך'. זה היה מושלם. כדי להשלים את הסריה, הגיע הסיפור של הרב אברהם זרביב".

מארק קם ממקומו, והחל להתהלך בחדר. "כן, שמעתי את השם. מה היה שם בדיוק?"

"הו, זה היה רגע מזוקק של גאונות אלגוריתמית", זרח האנליסט, "להביא רב שמרן לישיבה ליברלית בתל־אביב זה כמו להיכנס לבניין שלנו כאן עם כובע של דונלד טראמפ - ההשתוללות כותבת את עצמה. היו שם חילופי האשמות על סתימת פיות מול כניעה ליברלית לטירוף החרד"לי, ועוד כהנה וכהנה. רק תגובות של בוגרי סניף תמ"ר של בני־עקיבא הביאו לנו תוך כמה שעות רווח של חודש ממוצע".

"נשמע מצוין", אמר מייסד הרשת, "אז מה בעצם קרה?".

"הבעיה היא שהם מיצו גם את זה די מהר. הרב שרלו הזמין את הרב זרביב לישיבה, ובזה כנראה נגמרו הקטטות. אפשר לקוות לאיזו התפרצות על רקע פרסום סרטון טיפשי של הכתרת רבנית פורים מאיזו אולפנה נידחת שיעיר שוב את כל השדים, אבל זו רק השערה. אי אפשר לבנות על זה את הבונוס של החודש הבא".

"אוקיי", אמר מארק אחרי כמה דקות חשיבה, "אנחנו חייבים להנדס את הקטטה הבאה במגזר. מה האפשרויות שלנו?".

אחד המהנדסים, דרום־קוריאני במוצאו, הרים את ידו. "אולי נריץ קמפיין ממומן על השאלה אם מותר לאכול קטניות בפסח?", הוא שאל, "או אולי אם צריך להגיד הלל שלם ביום העצמאות בלי ברכה?".

"משעמם", קטע אותו מארק, "הם רבו על זה כבר בימי זבולון המר".

"אולי נפרסם פוסט מזויף של ראש ישיבה ליברלי, שטוען שצריך להוסיף את 'שיר לשלום' לתפילת מוסף?".

הצעות עלו ונפלו. "תקשיבו לי", אמר צוקרברג, "הציונות הדתית היא יצור מורכב. הם לא כמו השמרנים אצלנו - הפלות, רובים, טראמפ. שם מדובר באנשים שמסוגלים לריב שלוש שעות על השאלה אם מותר לבנות ללבוש סווטשרט עם שם של בן כמו ג'וזף קאופמן".

לאחר שלוש שעות של סיעור מוחות שהסתיים במפח נפש, מארק עצר את כולם והכריז: "זהו, אני מוותר. הציונות הדתית השתגעה לגמרי, ואי אפשר לנתח אותה יותר באופן הגיוני. רגע אחד הם קורעים זה את זה לגזרים בגלל טור ב'מקור ראשון', ורגע אחר כך כולם נפגשים באותה חתונה ורוקדים יחד כאילו לא קרה כלום. זה לא כלכלי".

הוא היישיר מבט לעובדיו. "נמאס לי מהם. בואו נעבור לשמאל הישראלי, שם בטח יש אקשן. בואו נשסה את השמאל אחד בשני, ונראה איך הם אוכלים זה את זה. שמעתי שיאיר גולן נוהג לדבר שטויות, בואו נשתמש בזה".

האנליסט הראשי הקיש במקלדת והמתין. אחרי דקה המסכים הבהבו, ואז הופיעה הודעת שגיאה באדום בוהק.

"מארק, יש לנו בעיה", אמר האנליסט בקול חלוש.

"מה עכשיו?", שאל הבוס.

"ניסינו להריץ את האלגוריתם על 'השמאל הישראלי', והמערכת חזרה עם הודעה 'קהל היעד קטן מדי'. מתברר שיש 23 אנשים שעונים להגדרה הזו כרגע, וכולם בסמינר של איזו קרן אירופית לשלום בקופנהגן. אין מספיק תנועה כדי לייצר אפילו לייק אחד".

צוקרברג בהה בחלון המשקיף לאוקיינוס. "זאת אומרת שאין לנו ברירה?"

"אין ברירה", אמר האנליסט, "חייבים להחזיר לחיים את פרשת נועה מבורך. אדאג שמישהו יכתוב פוסט על זה שהיא בעצם הסמכות הרוחנית האמיתית של ישיבות ההסדר".

מארק חייך חיוך צונן והצבע חזר לפניו. אחרי שלוש דקות הגרפים התחילו לעלות שוב.