לבדוק את המספרים

בשבוע שעבר הודה הסטטיסטיקאי הראשי שלמה יצחקי כי האופן בו נערך סקר ההכנסות של הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) מוביל לניפוח של מספר העניים והאי שוויון בישראל. יצחקי - אדם הגון וחוקר בעל שם עולמי - לא ניסה להסתיר או לטייח; את הסיבה לכך שהוא איננו מבקש לשנות את המצב הקיים אני תולה בכך ש(להערכתי) הוא פשוט הרים ידיים. (כתב: רותם סלע)

בימים אחרים פרופ' יצחקי נלחם. החשיפה של מעריב מהשבוע שעבר היא למעשה חשיפה של מחקר שיזם יצחקי עצמו ב-2004 והעלה אבק באתר האינטרנט של הלמ"ס. אז נראה לו הנושא חשוב. אותו יצחקי עמד, ארבע שנים מאוחר יותר (2008), בראש ועדה שכללה נציגים של האקדמיה, של המוסד לביטוח לאומי, של בנק ישראל, של האוצר ושל משרד ראש הממשלה, שמטרתה הייתה לשפר, לשכלל ולהוסיף על מדדי העוני הקיימים.

הוועדה נכשלה. עם פרסום מסקנות הוועדה, שלא אומצו בסופו של דבר על ידי ממשלת ישראל פרסם יצחקי דעת מיעוט. בניגוד לדעתו לא ביקשה הוועדה להוסיף על דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי מדדים נוספים הבוחנים את העוני. מסקנותיה "החלביות" של הוועדה המפולגת התמוססו, וכל מה שנותר מהן הוא דו"ח פני החברה שמוציא מאז הלמ"ס ומבקש לספק תמונת מצב מורכבת של מצבה של החברה הישראלית.

המדקדקים מול החרדים

בניגוד למה שמקובל לחשוב השאלות של מספר העניים בישראל ומהות מצבנו החברתי אינן שאלות מקצועיות בלבד, אלא שאלות טעונות מבחינה פוליטית. הסוגיה המקצועית-אידיאולוגית מפלגת את מחנה המתדיינים לאלו הרואים בעוני בעיה יחסית, שפתרונה הוא שוויון רב יותר באמצעות חלוקה מחדש; לבין אלו הרואים בעוני בעיה אבסולוטית, שפתרונה הוא שפע רב יותר הנוצר על ידי צמיחה כלכלית. אלא שיש סוגיה נוספת, פוליטית. יש הרואים במדידת העוני כלי פוליטי, ומוכנים לבגוד באמון הניתן להם כחוקרים בכדי לכופף את המציאות. ההצלחה שלהם בכך - ולעיתים מזומנות פחות, חוסר הצלחתם - משחקים תפקיד חשוב לא פחות ביצירת תמונת המצב החברתית.

כאן מתחלק מחנה החוקרים בין המדקדקים, המעוניינים כי תמונת המצב החברתית - לא משנה על פי איזו השקפה - תהיה מדויקת ככל האפשר; לבין ה"חרדים", המבקשים לנפח את מספר העניים ולצייר תמונה גרוטסקית ככל האפשר של החברה הישראלית. החרדים מוטרדים ממצבה של החברה הישראלית ומוכנים לעשות הכל - כולל, אפילו, לשקר - כדי להבטיח כי המצב החברתי לא ירד מסדר היום של הציבור ושל מקבלי ההחלטות. כוונתם של החרדים טובה, אך פגיעתם רעה, שכן הם מונעים מאיתנו לדעת את המצב החברתי האמיתי ובכך גם מסכלים את היכולת לתקנו, ומבאישים את ריחה של החברה הישראלית באפם של אזרחיה.

המאבק בין המדקדקים ל"חרדים" ואפילו בין היחסיים לאבסולוטיים מתרחש במידה רבה הרחק מעינו של הציבור, ובמידה רבה באשמתה של התקשורת. זו האחרונה מקבלת, מקדשת ומפרסמת את השורה התחתונה בכל מסמך המתיימר לבשר, לתאר ולהתריע על מצבה המדרדר (בדרך כלל) של החברה הישראלית. כך רק לפני כחודש ציטטו כולם את ה"מחקר" השנתי של מכון המחקר אדוה, שלא ניסה אפילו לבסס את מסקנותיו על מראית עין של עבודה מחקרית סדורה, והעתיק מילה במילה כותרות צווחניות מהדו"ח שפורסם שנה קודם לכן - וכלל נתונים שונים.

כולנו נצא נשכרים מיחס ביקורתי יותר כלפי חרשי המספרים והדו"חות, בדיוק כפי שנצא נשכרים מיחסה הלא סלחני של התקשורת לנבחריה; אחרי הכל הן אלו והן אלו מעצבים את דמות החברה הישראלית. הנבחרים עושים זאת באמצעות חוקים והחלטות, ואילו החוקרים תורמים לעיצוב החברה באמצעות תמונה (אותה הם מבקשים לדמות לראי) שהם מציבים מול הציבור. חשיפת טעויות, עיוותים ושקרים בדרך ההצגה של ישראל יכולים לסייע לנו לקבל תמונה טובה יותר - ואף פעם לא מושלמת או מדויקת - של מה שמתרחש מתחת לאף שלנו. מגיע לנו.