"עצוב לראות, שכלכלן שוכח את תורת החשבון", כתבה אידלמן, בחיבור מביך, מופרך וחסר מודעות עצמית שביקש לטייח מציאות עצובה, וחסר גילוי נאות הנוגע לאינטרס האישי שלה.
"תורת החשבון"
בשנת 2014 נרשמה קריסה במכירות ספרים חדשים. הסיבה: החוק האוסר מתן הנחות על ספרים כ-18 חודשים מצאתם לאור העלה את המחירים והבריח את הקונים מהחנויות. רשתות הספרים מדווחות על ירידה של 35%, ואילו ההוצאות על קריסה של 50% במכירת ספרים חדשים. אידלמן, האמורה לייצג את האינטרסים של עולם המו"לות המתמוטט בוחרת להרגיע ולטעון כי המצב קצפת עם תותים.
בכדי להוכיח שהכל דבש היא עורכת "השוואה" בין המצב הקיים למצב הקודם:
"לפני החוק מכר סופר של רבי מכר 30 אלף עותקים ב-"4 במאה". ההכנסה למו"ל היתה (15 כפול 30,000) 450 אלף שקל. עם כניסת החוק, נניח שמחיר הספר הוא 68 שקל וההנחה לרשת היא 55%. המו"ל קיבל מהרשת 30.6 שקל לעותק. המכירות ירדו ל-19,500 עותקים (פחות 35%). הכנסת המו"ל מהמכירה היא (30.6 כפול 19,500) 596,700 שקל. ההכנסה של המו"ל עלתה ב-32.6% בהשוואה למצב שהיה לפני כניסת החוק".
בתרחיש השקרי שמציירת אידלמן, 100% מהספרים נמכרו במבצע של 4 ב-100, וההכנסה הממוצעת שמשיגה הוצאת ספרים מכל ספר עומדת על 15 ₪ בלבד. כל סופר, עורך, מו"ל או אזרח ישראלי שנהג לקנות ספרים פה ושם יודע שההנחה הזאת מופרכת ושקרית. רוב הספרים נמכרו במחיר גבוה יותר מ-25 ש"ח, והניבו להוצאות הכנסה גבוהה יותר.
אז מה המספר האמיתי? בשנת 2010 כתב פרופסור חיים פרשטמן דו"ח כלכלי לוועדת פרי שדנה במצבו של שוק הספרים. על פי הבדיקה שערך שכטמן לצורך כתיבת הדו"ח, התקבול הממוצע לספר אותו מקבלות ההוצאות מהחנויות עמד לפני החוק על 26 ₪ - 73% יותר מאשר בתרחיש שמציירת אידלמן.
במילים אחרות, ההכנסה למו"ל בתרחיש בו הוא מוכר 30,000 עותקים לפני החוק לא הייתה עומדת 450,000 ₪, אלא על 778,500 ₪ - 30% יותר מאשר המו"ל בתקופה שלאחר כניסת החוק לתוקף. זה לא רק תרגיל חשבונאי המבוסס על נתונים מחקריים, אלא גם נתון שמסביר את המשבר החריף בו מצוי עולם הספר העברי. משבר אותו מנסה אידלמן לטייח.
אבל למה?
לפני שנעבור להסבר המכעיס להתנהלות של אידלמן קבלו בדיחה. חייל צעיר נבעט לרגל ביצועיו ובניגוד מוחלט לרצונו מקורס הטייס היוקרתי. בכדי לברר מה יעשה בו הצבא בהמשך שירותו הוא נקרא לשיחה עם קצינת השלישות. "איפה תרצה להיות?", היא שואלת. "בנ"מ" (נגד מטוסים), הוא עונה. "מדוע?", תוהה קצינת השלישות. "ובכן", משיב החייל בחצי קריצה וחיוך מר, "אם אני לא טס, אף אחד לא טס".
עכשיו קבלו פיסת מציאות עצובה. מלבד תפקידה הציבורי עומדת אידלמן בראש הוצאת שוקן. פרט מידע זה מוזכר במאמרה, אך מה שלא מובא בו הוא ההתנהלות העסקית הייחודית שהנהיגה אידלמן בביתה פנימה.
בניגוד לרוב המוחלט של הוצאות הספרים בישראל, הקפידה אידלמן במשך שנים שלא להכניס את ספרי הוצאת שוקן למבצעים. במילים אחרות: עוד לפני שיצא החוק לאיסור על הנחות ומבצעים, העבירה שוקן גזרה דומה על סופריה וספריה, ודנה אותם למחירים לא תחרותיים, ולמדפים האחוריים.
ההחלטה המשונה הזאת הופכת את הוצאת שוקן להוצאת הספרים המשמעותית היחידה שנהנית באופן מובהק מהחוק להגנה על הספרות. כעת, כשכל הוצאות הספרים חייבות "לעשות כמו שוקן" ולאמץ מדיניות תמחור ושיווק מחוסרת דמיון, גמישות והיגיון הכלכלי, ההתנהלות של אידלמן לא מותירה אותה אוטומטית אחרונה בכיתה.
במילים אחרות: ההוצאה הצולעת תקעה לכל ההוצאות האחרות כדור ברגל, ועכשיו כשכולם פיסחים כמוהה היא כבר לא מתפקדת כל כך גרוע. לפחות באופן יחסי.
גילוי נאות
ללא טיפה של אירוניה או מודעות עצמית בחרה אידלמן לסכם בהתקפה על אמינותו של שטרסלר כיוון שמאמרו "חסר.. גילוי נאות":
"שטרסלר לא ציין, שספרו יצא לאור בהוצאת "כנרת". בלא החוק, היתה אולי ההוצאה מתמרצת את מוכריה בכמה שקלים כדי למכור מספרו יותר מספרים של אחרים, ואז שכר הסופרים שלו היה יורד עוד יותר."
אידלמן מדקדקת עם שטרסלר כיוון שפרסם ספר בהוצאה שנפגעה מהחוק לאחר שהשכילה להשקיע בחנויות ובשיווק אגרסיבי ויעיל, אך מתעלמת ממשאית החמאה שחונה לה על הראש.עצוב שבמצב העניינים הנוכחי זה אפילו לא מצחיק.
אקו"ם