מלחמת השפנים: הסיעה הדמגוגית נגד נגיד בנק ישראל..

נגיד בנק ישראל עורך ניסיונות הירואיים ופחדניים באחת כדי לעצור את התפתחות בועת הדיור. מולו, במקום לנסות לסייע, מתייצבת חבורה של שרים וחברי כנסת שלא רואים ממטר, וממשיכה לנפח את הבועה. (כתב: אורי רדלר)

נגיד בנק ישראל מודאג, ובצדק. מדיניות הריבית הנמוכה שלו פיתתה עשרות אלפי אנשים לשים את כספם על קרן הצבי, ולהמר שמחירי הדירות ימשיכו לעלות. בחודש מרץ ניתנו 80 אחוז מהמשכנתאות בריבית משתנה והנגיד יודע היטב כי בסופו של דבר לא יהיה לו מנוס מהעלאת הריבית, והעלאה כזו תמוטט את גג המשכנתא על ראשם של עשרות או מאות אלפי קונים וחמור מזה, תחשוף את ערוות איוולתו של בנק ישראל, שרכש עשרות מיליארדי דולרים, שערכם יישחק במהירות רבה יותר עם העלאת הריבית.

לא ניתן לומר שבנק ישראל לא ניסה לעשות משהו. שיעור מימון המשכנתא הוגבל ל-60 אחוז, התנאים לקבוצות רכישה הוחמרו, ועתה מבקש הנגיד להגביל את גובה המשכנתא בריבית משתנה לשליש מכלל ההלוואה. אכן, לא ניתן לומר שבנק ישראל לא ניסה לעשות משהו. חוץ, אולי, מהצעד הבדוק להוצאת אוויר מבועות: העלאת הריבית באופן משמעותי.

כדי להמחיש - זוג המבקש היום לקנות דירה במחיר של מליון שקל נתבע לגייס 400 אלף שקל מכיסו, ויכול ליטול הלוואה של 600 אלף שקל בריבית משתנה, עליה יידרש לשלם היום קצת פחות מ-3,000 שקל. הסכום הזה גבוה למדי ובכל זאת, יותר ממחצית המשפחות בישראל, לפי נתוני הלמ"ס, תוכלנה להיכנס לבנק ולקבל הלוואה כזו, שכן ההחזר שלה נמוך משליש הכנסת משק הבית (9,805 שקל בממוצע לעשירון החמישי).

בימים שלפני המשבר והבועה, לעומת זאת, עמדה הריבית על הלוואות ארוכות טווח בגובה של חמישה אחוז ויותר, התשלום החודשי היה 3,600 שקל, ורק כשלושים אחוז מהמשפחות יכלו לעמוד בו. עבור רבים, שראו כיצד מחירי הדירות עולים ועולים, נוצר פיתוי עצום לנצל את ההזדמנות ולקנות דירה נוספת עכשיו, כי המחירים רק יעלו ויעלו.

הצעת חוק דמגוגית
לרועץ לנגיד בנק ישראל עומדים לא רק חששו מהעלאת הריבית - שתמוטט את שגשוג-הבלוף במשק הישראלי - אלא גם פוליטיקאים קטנים, המבקשים לסבך את כולנו בהתחייבויות שלא נוכל לעמוד בהן. נר ראשון בחנוכיית ההבלים הזו הוא שר השיכון אריאל אטיאס, המבקש להביא לאישור סופי את הצעת "חוק הלוואות לדיור," המבקשת להעניק סבסוד רחב היקף לרוכשי דירות ראשונות. הצעת החוק מבקשת להעשיר את אמצעיהם של חסרי דיור, אך בפועל תוביל להחמרת המצב, לעיכוב פיצוץ הבועה ולהעצמת האסון הכלכלי הממשמש ובא.

פטור בלא ביוש אי אפשר, ולכן מובאת כאן הרשימה המלאה של חברי הכנסת קצרי-הראות והחמדניים העומדים מאחורי הצעת החוק הדמגוגית הזו. אין כאן הפתעות מרובות - הרשימה עשירה בשמות מהסיעה הפרוניסטית בכנסת - זו שששה להבטיח לכל אזרח את מה שאין ביכולתה לספק. זכרו את שמותיהם של הכסילים האלה כשהכל יתפוצץ לנו בפרצוף. זכרו, וכתבו אליהם. ואלה שמות: אבקסיס אורלי לוי, אברהם-בלילא רוחמה, אדרי יעקב, אורבך אורי, אזולאי דוד, אפללו אלי, אקוניס אופיר, אריאל אורי, ביבי אריה, בן-סימון דניאל, גילאון אילן, גפני משה, והבה מגלי, וקנין יצחק, חסון יואל, כהן אמנון, מולה שלמה, מטלון משה (מוץ), מיכאלי אברהם, מיכאלי אנסטסיה, מילר אלכס, סולודקין מרינה, פיניאן ציון, קירשנבאום פניה, רגב מירי, רותם דוד, שמאלוב-ברקוביץ יוליה, שמטוב ליה, שנלר עתניאל.

לא מסובך להבין, מבחינה כלכלית, מדוע הצעת החוק הזו כה מזיקה. נאמר, לצורך ענייננו, כי חסר הדיור לו מתיימרת הצעת החוק לסייע מבקש לקנות דירה ב-700,000 שקלים בשיכון בנצרת עילית. הזוג נשוי כבר שנים, ויש להם ארבעה בנים ובנות, והוריהם מטופלים במגוון אחים ואחיות. אף אחד מהם לא שירת בצבא או בשירות לאומי. מאחר שהזוג שומר חוק, הוא מתאמץ לעמוד בכללים החדשים, ומגייס 40 אחוז מכלל ההלוואה ממקורות עצמיים. כלומר, 280,000 שקל מגויסים מההורים וממקורות אחרים ונמצאים בכיסו כבר בהתחלה.

הזוג זכאי ל-2,200 נקודות זיכוי, ובסיוע מחשבון משרד השיכון הוא לומד כי נקודות אלו מאפשרות לו הלוואת מדינה בהיקף של 258,865 שקל, בהחזר חודשי של 1,443 שקל (לפי ריבית בנק ישראל להלוואה בהיקף כזה ל-20 שנה). כל זה מביא אותו למצב בו הוא גייס כספים בהיקף של 538,865 שקל, וזקוק להלוואה נוספת של 161,135 שקל.

החוק החדש מעניק לזוג זכות להלוואה נוספת של 140,000 שקל, בריבית של עד 3 אחוז ובתשלום חודשי של 663.90 שקל. כלומר, כ-0.4 אחוז הפרש ביחס לריבית בנק ישראל היום. אם הריבית תישאר בשיעורה הנמוך הנוכחי, תסתכם ההנחה בשיעור צנוע של 8,847 שקל לכל אורך תקופת ההלוואה (25 שנה). בהנחה שהריבית על הלוואות לטווח ארוך תשוב לשיעורה הרגיל לאורך שנים (5 אחוז ומעלה, מדובר בהטבה של כ-50,000 שקל.

הזוג נותר עדיין חסר 21,135 שקל, אותם הוא נוטל בהלוואה ל-5 שנים, בהחזר חודשי של 398.85 שקל.

בסך הכל, צריך הזוג להשיב למלווים לאורך 25 שנה 569,421 שקל, בהחזר ממוצע של 22,776.84 שקל לשנה, או 1,898.07 שקל לחודש.

כדי לעזור לזוג ה(לא כל כך)צעיר גורס החוק כי יש להעניק לו החזר של 800 שקל על הלוואתו. כלומר, התשלום הממוצע של הזוג צונח עתה ל-1,098.07 שקל בממוצע לחודש לאורך זמן ההלוואה - יותר בחמש השנים האחרונות, ופחות מאוחר יותר.

סיכום כללי: הזוג הצעיר שלנו הביא ממקורותיו 280,000 שקל, ושילם החזר הלוואות בהיקף של 329,421 שקל. המדינה - כלומר, אנחנו - נושאת בעלות נוספת של 290,000 שקל לטובת הזוג הצעיר. התשלום עשוי להיות גדול עוד יותר, אם ריבית ההלוואה של משרד השיכון תשומר ברמה נמוכה.

המצב הזה משמח מאוד, להלכה, שכן כולנו רוצים לעזור לזוגות צעירים, אבל הוא משמח באופן מיוחד את מוכרי הדירות ואת הקבלנים. ממש כמונו, גם להם יש מחשבון והם לוקחים אותו לידם ומחשבים להם: צוויי הונדרעט אונד ניינציק שקל אונד צוויי הונדרעט אונד אכציק שקל וכויל זה שווה, נו, שויין, המחיר של הדירה עלה ל-800,000 שקל.

עלה? המחיר עלה? כן. הכל עניין כלכלי פשוט מאוד. אם המדינה מחליטה לחלק לזוגות צעירים מענק בשווי של כמעט 300,000 שקל, קיומו של המענק אינו נשמר בסוד. מוכרי הדירות - אנשים פרטיים כקבלנים - מביאים אותו בחשבון. הם יודעים כי הזוג הצעיר שלפניהם יידרש לשלם משכנתא צנועה יחסית, של כ-1,100 שקל. הזוג יכול יותר, הם אומרים לעצמם ולזוג הם אומרים: לכו להורים ותבקשו שייקחו הלוואה של 40,000 שקל, ואתם תקחו הלוואה של עוד 60 אלף. אתם יודעים מה ההחזר על זה בריבית של היום? בסך הכל קצת פחות מ-300 שקל לחודש. בגלל 300 שקל אתם הולכים לזרוק את העסקה על הדירה?

הזוג שב לביתו, נועץ בהורים, ומגיע למסקנה שאם בהחזר של 1,100 שקל הם עומדים, אז גם בהחזר של 1,400 שקל לחודש הם יעמדו. בסך הכל הפרש של 300 שקל. והם קונים את הדירה. ואחרי שהם קונים את הדירה, עוברת הרינה במחנה. "הידד," אומר בעל הדירה ברחוב תרשיש שבמודיעין. אם בנצרת עילית משלמים 800,000 על דירת ארבעה חדרים, הרי שיש הצדקה לכך שאדרוש 1.3 מליון עבור דירה דומה כאן. וברנשית דומה, ברחוב יקותיאל אדם באור יהודה, אומרת שאם ככה וככה, אז דירת שלושה החדרים שלה בטח ובטח שווה יותר מ-800,000 שקל. ועוד ברנש אחר, דווקא ממושקף, מרחוב עין גדי בשכונה ט' בבאר-שבע אומר שהוא "יצא פראייר" אם ימכור את הדירה שלו במחיר הנוכחי, 600,000 שקל. היא שווה יותר, הוא בטוח. בנצרת עילית מוכרים ביותר! והעלמה המציעה את דירתה למכירה באלעד מצטרפת למקהלה ובקול דק אומרת, שכדאי להמשיך לנסות למכור את הדירה שלה ב-850,000 שקל כי המחירים עולים - והא ראיה, מחירי הדירות בנצרת עילית בעליה מטורפת! מטורפת!

כן, כן - כל זה עניין כלכלי פשוט מאוד. אם המדינה מחליטה לחלק לזוגות צעירים מענק, מחירי הדירות יעלו בהיקף פרופורציוני להיקף המענק. המענק לזוג הצעיר אמנם אינו מאפשר לו לקנות דירה בתל-אביב, והחוק מכוון לעודד קניית דירות בפריפריה, אך הגדלת האשראי העומד לרשות הציבור תעלה את מחירי הדירות בכל מקום בארץ, וגם בתל-אביב. השוק אינו יכול להבחין בין גידול אמיתי בהיקף המשאבים העומד לרשות זוג צעיר לבין גידול פיקטיבי, הנובע מכך שהציבור נדרש להשלים את התשלום עבור הדירה מכיסו. מנקודת מבטו של השוק, הזוג הצעיר היה יכול להרשות לעצמו קודם קניית דירה במחיר כזה וכזה, ועכשיו הוא יכול להרשות לעצמו לקנות דירה במחיר כזה-וכזה ועוד ככה וככה. אז שישלם עוד ככה וככה.

ומה קורה לכסף? אם נניח, בצניעות, כי רק 10,000 משפחות של זוגות צעירים תמצאנה פתרון באמצעות שיטה זו, כי אז תדרש כל משפחה בישראל להעלות תרומה של כ-1,400 שקל, לתשלום כולל של קרוב ל-3 מיליארד שקל. מספר גדול יותר של זוגות עשוי להתמיר את התשלום ל-10 או אפילו 20 מיליארד שקל. הכסף לא יזרום לכיסיהם של הזוגות הצעירים, כמובן. הוא רק יעבור שם, בדרכו לכיסם של הקבלנים ומוכרי הדירות. את הכסף הקבלנים יקבלו למפרע. כשייפוג שכרון המיליארדים, שהוזרמו לתדלוק בועת הנדל"ן נישאר אנחנו עם עיי החורבות ועם חוב נוסף של מיליארדי שקלים. על התשלום, כבר התחייבנו.

וזה הולך להיות הרבה יותר גרוע...
בדברים שלעיל יש מידה של עיוות. נכון, הזרמת מיליארדי שקלים על-ידי המדינה (ומכיסנו) אל השוק אכן תסייע בהמשך ניפוח הבועה ותתדלק את עיקשותם של בעלי דירות, ואת תקוותם שמחיר הדירות ימשיך לעלות. בפועל, עם זאת, היקף האמצעים העומדים לרשות קוני דירה שנייה או קוני דירה בתל אביב או בגבעתיים לא ישתנה באופן משמעותי, ויכולתם לקנות דירה נוספת לא תגדל. הזרמת האשראי, מכאן, תחזיק את הבועה באוויר רק לזמן קצר.

ומה יקרה כשהבועה תתפוצץ? נשוב לזוג ה(לא כל כך)צעיר שלנו. אחרי התפקעות הבועה, מחיר הדירה בנצרת עילית יצנח. עתה, היא גם לא תהיה חדשה, ומחיר השוק שלה יהיה רק 500 אלף שקל. האישה תשב ערב אחד, תוציא את המחשבון ותיווכח: אילו היו קונים דירה עתה, בריבית שוק גבוהה וקבועה ובלי סיוע של משרד השיכון ומענקים, הם היו יכולים להסתפק בהלוואה של 220 אלף שקל, ולשלם החזר, בלי הטבות, של 1,300 שקל לחודש.

אבל זה עוד כלום, אומר לה בעלה, כשהוא אוחז בבנם החמישי, אלדד אפללו-בלילא-אורבך הפעוט, שזכה בשמו הנאה על שם מיטיביהם שבכנסת. כדי לתת לנו 280 אלף שקל ההורים שלנו שברו חסכונות ב-60 אלף שקל ולקחו הלוואה לשש שנים של 220 אלף שקל ועוד הלוואה של 40 אלף שקל בגלל העליה במחיר הדירה. עכשיו הם צריכים לשלם 4,200 שקל לחודש - ויש עוד חמש שנים להלוואה. כמה זה יוצא לנו בסך הכל?

יושבת האישה ומחשבת: ההורים ישלמו 303,224 שקל. אנחנו נשלם, עם ההנחה וההחזרים, סך הכל 420,000 שקל. מה יוצא לנו? משהו כמו 725 אלף שקל על דירה ששווה 500 אלף שקל! ההחזר הממוצע, אם מביאים בחשבון את ההורים, הוא רק 2,400 שקל! איזה מזל שהמדינה נתנה לנו סיוע של 290 אלף שקל. אם לא הסיוע, איך היינו יכולים להרשות לעצמנו לקנות במיליון שקל דירה ששווה חצי מזה, ועוד לשלם עליה כל חודש הרבה יותר ממה שהיא שווה?

והזוג ה(לא כל כך)צעיר שלנו מתחבק, כי הם באמת אוהבים זה את זו, ואלדד אפללו-בלילא-אורבך הפעוט באמת חמוד, והם הולכים לישון שמחים וטובי לב.

ובקומה שמלמעלה, אפלה ותוהו. בעל הבית, שהשכיר את הדירה בימי הבועה הטובים לזוג צעיר אחר, יושב על ספה עקורת קפיצים, בין קרעי נייר ועיתונים. הזוג שהשכיר, פרח מן הבית, לא לפני שהשאיר אחריו עיי חורבות וחובות של 12,451 שקל. זה וזה ועם השיפוץ - אין מצב שאני יכול להשכיר את הדירה עכשיו או להחזיר את ההלוואה שלקחתי. איזה טיפש הייתי. עכשיו מה, נמכור את הדירה? מי יקנה אותה? עדיף לתת לבנק לעקל, ונגמור עם הסיפור.

ובעל הדירה נותן לבנק לעקל את הדירה, ומתחמק מלשלם על 3,500 דגלי יום העצמאות שהזמין מהמתפרה בעקרון. והבנק מציע את הדירה למכירה לכל המרבה במחיר, והמרבה במחיר מוכן לשלם רק 250 אלף שקל, כך שהבנק מעדיף להשאיר את החורבה בידיו, רק כדי שלא להכיר במאזניו בהפסד, אבל מסרב להלוות כספים ל"מתפרת עקרון," שנקלעה לקשיים כשכל מיני מזמיני דגלים סרבו לשלם על הדגלים שהזמינו.

המתפרה בעקרון פושטת רגל, הבעלים נעלם, ו-22 העובדים במתפרה מוצאים עצמם בלי עבודה. שלושה מהם הם ממשפחות הזוגות הצעירים שקנו דירה לפני זמן לא רב, והתברכו בליבם על פועלם של אבקסיס אורלי לוי, אברהם-בלילא רוחמה, מטלון משה (מוץ), בן-סימון דניאל ושותפיהם. שתי משפחות מפוטרים אינן יכולות לעמוד עתה בתשלומי המשכנתא. הבנק מעקל את דירותיהם ומוכר אותן ב-47 אחוז משוויין בתקופת הבועה.

חשרת עבים כלכלית הולכת ומכסה את עין השמים בישראל, ורק קרן קטנה אחת של תקווה זורחת מן האופק. במסיבת עיתונאים חגיגית מכריזים אטיאס אריאל, וקנין יצחק, מיכאלי אנסטסיה, והבה מגלי וגילאון אילן על הקמת המפלגה הפופוליסטית הישראלית. המפלגה, הם אומרים, תחבוק את כל קצוות הקשת הפוליטית. הנה יושבים איתנו פיניאן ציון מהליכוד, קירשנבאום פניה מישראל ביתנו, בן-סימון דניאל ממפלגת העבודה וכמובן, הצוות המוביל ברוח הרבבודיה. "אנחנו מצפים לזכות ב-25 מנדטים," מכריז ראש המפלגה החדש, אלי - אני-לא-אחראי-לכלום - ישי. על סדר יומה של המפלגה, כסעיף ראשון, פתרון מצוקת הדיור של זוגות צעירים. "הממשלה חייבת להתערב," אומר ישי ומיכאלי אנסטסיה, מילר אלכס, וסולודקין מרינה מהנהנים בהסכמה. "אם הממשלה תמשיך לעמוד מהצד, הצעירים יצאו לרחובות במחאה אלימה על ההתעלמות מצרכיהם. המדינה צריכה לחלק את ההכנסות עם האזרחים חסרי האמצעים שנתקעו בדירות, כדי שיוכלו להתמודד עם המחירים היורדים של הדיור המוצע ועם חוסר היכולת לשלם את המשכנתא."

טוב, אז מה אתה מציע לעשות?
להעלות את הריבית. את הריבית. להעלות. עכשיו. להעלות אותה. את הריבית. אותה יש להעלות. עכשיו. את הריבית. הריבית. להעלות. את הריבית להעלות. עכשיו. אני יודע שמדובר בניסוח חמקמק ומעורפל ובכל זאת, אני מקווה שהמסר עבר.